הכתם האנושי

"נונשלאנטיות" - בלועזית, אדישות, קלילות. 

18

בלטריקס

באופן מאד לא אופייני, בלה בילתה את רוב החודשים ספטמבר ואוקטובר ליד שולחן הכתיבה שלה. הרגלה החדש היה כל כך לא אופייני לה שאפילו חמותה הרימה את ראשה המכוער והחליטה לרחרח סביב עיסוקיה.

כמובן, בלה לא הרשתה לזקנה להציץ אפילו באות מהמכתבים ששלחה וקיבלה בחודשים האלה – היא הייתה האדם האחרון לו הייתה מגלה את תכלית מעשיה. היא הייתה טובה כל כך בהסתרת המכתבים מפני חמותה וגמדוני הבית שלה שהזקנה הזועמת התייאשה מהריגול ועברה לגישה חדשה, שהייתה ניסיון לשכנע את בנה שאשתו מנהלת רומן.

"אתה בהחלט לא מאמין לה," אמרה בלה לבעלה ערב אחד בשעת הארוחה, לאחר שאימו סיימה לפרט בפניו בדיוק כמה זמן אשתו בלתה בכתיבת מכתבים למאהבה המסתורי באותו היום.

"לא, אני לא," אישר רודלפוס, "ובכל זאת, אני סקרן לדעת למי את כותבת מכתבים רבים כל כך. ואל תגידי לי שהם לאחותך, אני יודע שזה שקר."

"הם לא לאחותי," אמרה בלה, שזנחה את השקר הזה מזמן. היא שיפדה פיסת בשר על מזלגה ובחנה אותה לפני שכניסה אותה לפיה. "הם למספר אנשים בעלי השפעה שהיו רוצים להישאר אלמוניים."

"ומה הוא, בדיוק, תוכנם של המכתבים האלה?" דרשה הזקנה, שמילאה את צלחתה באוכל ולא נגעה בו כלל.

"אדון האופל."

רודלפוס כמעט נחנק. בלה צפתה בו משיב את הלעיסה והנשימה לסדרם הראוי מאחורי המפית שלו, ואז לוגם מעט יין.

"בלה," הוא אמר לבסוף, פניו עדיין מעט אדומות. "האדון אמר – "

"שיותר לי להוכיח את עצמי. וחוץ מזה, נמאס לי לשבת בבית ולא לעשות כלום. אני בסך הכל מנצלת את הזמן שלי למטרה טובה."

גברת לסטריינג' הזקנה הביטה בה בפקפוק. בעלה נראה חשדן. "את אוספת קשרים דיפלומטיים בשביל האדון? זה מה שאת עושה?"

"בדיוק." בלה חייכה אל בעלה מעבר לגביע שלה. הוא לא נראה משוכנע לחלוטין, אך עזב את הנושא.

הייתה סיבה טובה לחשדנותו – כתיבת מכתבים מעולם לא הייתה דרך פעולה אופיינית בשביל בלטריקס.

כפי שהיא חשדה שרודלפוס יודע, סיפורה הזה היה רק מחצית מהאמת. וכפי שאימו חשדה, התיאוריה שלה הייתה גם היא נכונה, גם אם בחלקה.

האישה במסכה לא הראתה את פנייה בציבור מאז הנשף הגדול בסוף אוגוסט. העיתונים הפסיקו לדון בה בשל חוסר ההתפתחות בפרשייה שלה במחלקה לאכיפת חוקי קסם, וגם הרכילות על האופן בו הופיעה פתאום בנשף כבר איבדה את העסיסיות שלה. ייתכן שאפילו אדון האופל כבר שכח ממנה. אך היא עדיין הייתה שם, מחכה בסבלנות להופעתה המחודשת בציבור, ובינתיים, ממקום מסתורה, עמוק בתוך ראשה של בלטריקס לסטריינג', כתבה מכתבי אהבה ארוכים לקוסם צעיר בשם ברטימאוס קראוץ'.

במשך מספר שבועות, שבענייה של בלטריקס התמשכו כחודשים, היא בילתה את ימייה בתהייה בלתי פוסקת כיצד להוכיח את עצמה בפני אדון האופל. מילותיו לפני שיצא לנקום בצ'ארלס פוטר על נאומו בכנס עוררו אצלה השראה שבערה בתוכה בדמותה של להבה קסומה, אשר לא זקוקה לדבר מלבד חמצן על מנת להתקיים. וכמו להבה כזו, היא לא כבתה, לא ביום ולא בלילה, ורק המשיכה לבעור ולכלות אותה עד גבול התסכול.

היא הייתה אישה צעירה, מושכת, פיכחת, חכמה וערמומית. שמה בלבד היה מספיק על מנת להניע מספר בכובד של חוטים בכל החלונות הגבוהים של החברה, ואת מה ששם משפחתה הקודם לא יכול היה לעשות, שמו של בעלה יכול היה להשיג למענה. ובכל זאת, היא לא הצליחה לחשוב על דבר שתוכל לעשות על מנת להראות לאדון האופל שזו תהיה הטעות המרה ביותר שיעשה אם לא יהפוך אותה לבחירה שבאנשיו.

היא תמיד השיגה כל מה שרצתה. המחשבה שייתכן שלא תצליח להשיג את הדבר אותו רצתה יותר מכל כמעט הספיקה על מנת להדיר שינה מעיניה, כתינוקת רעבה וכועסת המתפתלת בעריסתה בחוסר נחת.

ואז, לאחר שלושה שבועות של לבטים ותסכול, בלה זכתה ברעיון. ברגע שעלה בדעתה ידעה שהוא יהיה מושלם, ויותר מכך – מהנה.

ברטי קראוץ' התהלך במסיבה של תאוס אברי כמו אדם השוחה באגם מלא נחשים. הוא לא אכל ולא שתה דבר, בעוד הוא מנגב את ידיו המיוזעות בגלימתו באופן חוזר ונשנה. מביטה בפנים המנומשות, הילדותיות והמטופשות ממש, ידעה שמצאה את הפיתרון המושלם.

"אביך יודע שאתה פה, ברטי?" היא שאלה אותו, מסתירה את לעגה מאחורי חיוך מתלוצץ.

טיפת הצבע האחרונה אזלה מפניו של קראוץ' למשמע ההערה הזו. הוא החל לגמגם, בעודו מנגב את ידיו בגלימתו.

גם אם לא הייתה מחפשת אחר דרך להרשים את אדון האופל, מצבו של קראוץ' היה נפלא מידי בעיניה מכדי להניח לו לנפשו. מאז ילדותה הייתה לה חולשה אדירה להתעללות באנשים חלשים.

היא לא הצליחה להתאפק מלממש את תוכניתה החדשה יותר משעות ספורות אל תוך הלילה. ברגע שהייתה בטוחה שרודלפוס ישן, חמקה מהמיטה אל הטרקלין הפרטי שלהם, נועלת את הדלת מאחוריה בדממה. אז, לאורו של נר בודד, החלה לכתוב מכתב שהיה מיועד לברטי קראוץ', מאת מכשפה צעירה ואלמונית שהבחינה בו באותו היום, אך הייתה ביישנית מכדי לגשת אליו.

עד שהחליטה שהמכתב מושלם, השמש כמעט זרחה. אך היא הייתה נרגשת מכדי לישון, גם לאחר ששלחה את הינשוף. היא בילתה את כל אותו היום בציפייה. באותו הערב הגיעה התשובה, והיא נעלה את עצמה בטרקלין פעם נוספת על מנת לקרוא אותה.

ככל שההתכתבות התמשכה, כך המכתבים נהיו דחופים וארוכים יותר. בלה ממש יכולה הייתה לראות את ההתרגשות של הנער הנלעג בכתב ידו הלא מוקפד, שמיהר לחשוף בפניה את כל רגשותיו ומחשבותיו. לאחר כמה רמזים בנוגע לתמיכתה באדון האופל, חלק איתה את דעותיו באופן חופשי עוד יותר. זה היה כמעט קל מידי.

בלה תמיד אהבה להיות הילדה הרעה. היא הקפידה לעשות את ההפך משציפו ממנה, ולהיתפס במעשה. אבל מאז שעטתה את המסכה לראשונה, הבינה שיש הנאה גדולה עוד יותר בתכנון הקפדני, בביצוע הפשע המושלם, ובידיעה שלא תיתפס לעולם.

היא הייתה נוהגת לרסס את המכתבים ששלחה בבושם, אך הקפידה שיהיה זה בושם בו היא לעולם לא השתמשה, על מנת שפגישה מקרית עם חבר העט שלה לא יחשוף את זהותה; היא הייתה עוטה כפפות כשריססה אותו, ואז הייתה מחביאה אותן ואת הבקבוק ביחד עם המכתבים מברטי בתא סודי בתחתית קופסת התכשיטים שלה. בעיניה היה זה הפשע המושלם.

ייתכן שהיא התבגרה כתוצאה מנישואיה, או שהייתה זו מטרתה החדשה והמאתגרת, כי במשך כל שבועות ההתכתבות הקפידה על סבלנות מושלמת, וסללה את דרכה אל מטרתה בזהירות ובקפדנות.

עם חודש אוקטובר, הימים נהיו קצרים יותר, והלילות ארוכים יותר. היא דאגה שגמדון בית ידליק את האח בטרקלין לפני שהתיישבה לעבוד, ולאורן החם והמרצד של הלהבות, החלה לשלוח את אצבעותיה אל הפרס. על מה הוא עובד כרגע במשרד הקסמים? על מה עובד אביו? איך מתקדמות הצעות החוק שלו ללכידת קוסמים אפלים? איך מתפקדת המחלקה לאכיפת חוקי קסם? האם הוא לא חושב שזה נורא כיצד בכל יום תומכיו הצעירים והבלתי מוכרים של אדון האופל נלכדים ונשלחים לאזקבן?

קראוץ' ענה על כל השאלות בדייקנות, אפילו מוסיף פרטים והסברים מטעם עצמו, מכתב אחר מכתב, וחותם את הסבריו וסיפוריו, פעם אחר פעם, בבקשה לפגוש אותה. בלה לא נתנה לכך לערער אותה. היא ביקשה ממנו בעדינות להיות סבלני. אביה אסר עליה לפגוש בגברים, עליהם להמתין לרגע בו לא יוכל להשגיח עליה, ואז יוכלו לקיים את הפגישה המיוחלת.

קראוץ' בלע את כל השקרים ברעב, ואפילו מילא חצי מטר של קלף בכתיבה על הזדהותו איתה. גם אביו שלו החזיק אותו ברצועה קצרה. בלה כתבה שלדעתה גבר כמוהו לא צריך לתת לאחרים להשפיל אותו, עודדה אותו לעמוד על שלו, וחתמה בסימן אודם בצורת שפתיה. בעודה שולחת את המכתב הזה, ידעה שבקרוב מאד תהיה מוכנה להציג בפני אדון האופל את המתנה עליה עמלה.

היא המתינה לשבוע שלפני ליל כל הקדושים על מנת לשלוח לקראוץ' מכתב נרגש שיבשר לו שאביה היה מוכרח לנסוע לפגישה דחופה, ושמחר בלילה תוכל לחמוק על מנת לפגוש אותו. תשובה הגיעה באותו הלילה ממש, מאשרת שהוא יגיע לפגישה שלהם.

בלה הסתירה את המכתב הקצר והנרגש ביחד עם כל שאר המכתבים, ונכנסה למיטה. לאחר זמן קצר רודלפוס הצטרף אליה בשתיקה.

היא הניחה את לחיה על כתפו ושאלה, "מה מתכנן אדון האופל לליל כל הקדושים השנה?" בשנה שעברה קיים פשיטה גדולה על סימטת דיאגון לכבוד חגם של המכשפות והקוסמים.

"הוא עדיין לא שיתף אותנו בתוכניותיו," אמר רודלפוס, לו לא הייתה סיבה לחשוד בשאלתה המתעניינת של אשתו. "אך זה צפוי להיות אירוע מיוחד במינו..." הוא פיהק.

"בהחלט," אמרה בלה, שוקעת בחלומות על תוכניתה בעוד בעלה נרדם.

בערב שלמחרת, משקרת ואומרת שהיא הוזמנה לארוחת ערב אצל הוריה, בלה חמקה מאחוזת לסטריינג'. אך במקום להתעתק אל בית הוריה, התעתקה לסמטה האחורית של פונדק פינתי קטן בסמטת דיאגון. היא כיסתה את ראשה בברדס הגלימה שלה, ובעוד קרני השמש האחרונות גוועות על הקיר החיצוני של המבנה, נכנסה פנימה.

היא ביקשה מבעל הפונדק להיכנס לחדר שהזמינה מראש, בשם בדוי. הוא לקח אותה אליו בלי שאלות, ובלי לבקש שתחשוף את פניה.

בחדר העלוב ששכרה, לאחר שבעל הפונדק הסתלק, פתחה את תיק היד שלה ומתוכו הוציאה את התחפושת החדשה שלה; שמלה מצועצעת בצבע תכלת שקיבלה כמתנה כמה שנים קודם לכן מדודה טרחנית, שכמיית צמר לבנה צנועה, כפפות בהירות מעור איילה מעודן ונעליים תואמות. לאוזניה ענדה את אותם העגילים המכושפים שענדה בנשף, את שיערה אספה בתספורת שמרנית ברשת שיער כסופה דקיקה, הטביעה את עצמה בבושם המכתבים, ולסיום, עטתה על פניה מסכה חדשה, לבנה, מעוטרת בנוצות בתוליות בראשה. המסכה כיסתה את כל פניה בחרסינה חלקה, שפתיה בולטות וצבועות זהב, ומסביב לחריצי העניים שלה התפשטה רשת זהובה נוצצת.

היא הסתכלה בדמותה שבמראה, ובמחשבה שלא הייתה מזהה את עצמה לולא ידעה שזו היא בלטריקס לסטריינג' שעומדת מולה בהופעה המצועצעת הזו, ירדה למטה על מנת לחכות לבן זוגה.

כצפוי, ברטי קראוץ' הקדים כמעט ברבע שעה. בלה הבחינה בו יושב בשולחן פינתי, משפשף את כפות ידיו על מכנסיו בעצבנות. היא נגשה אליו, מחייכת מאחורי המסכה שלה, והוא קם כל כך מהר שכיסאו נפל.

הוא לבש גלימה רשמית מכוערת מאד בצבע ירוק אפרפר עם פסים צהובים דקיקים, ושיערו העכברי סודר לאחור בתספורת מוגזמת באמצעות תכשיר מבריק בעל ריח חריף. לדש גלימתו היה מחובר פרח לבן, מוכה רוח.

הוא הושיט לה זר וורדים אדומים ברשמיות עצבנית, ידו רועדת בעצבנות ולשונו מלחכת את שפתיו באופן חוזר ונשנה.

בלה לקחה אותם בחיוך והודתה לו. באוזניה, קולה נשמע רגיל לחלוטין, אך באוזניו, מבעד למסנני הכישוף וההקסמה, נשמע עדין ומתוק.

היא התיישבה והוא עשה כמוה מייד, כקוף המחקה אדם. בעל הפונדק הגיע לקחת מהם הזמנות – מלבד כמה לקוחות בודדים וקודרים, הם היו היחידים באולם הסעודה – ובלה ביקשה ממנו בנימוס לשים את הפרחים במים. הוא התרחק משם עם ההזמנות והפרחים כשם שהוא מחזיק בדבר מה שעומד להתפוצץ.

"אני שמחה כל כך שפגישתנו הגיעה," היא אמרה כשהלך, מניחה את ידיה על השולחן. "חשבתי שלעולם לא אצליח לחמוק, ולא אזכה לראות את פניך שוב לעולם..." הייתה הנאה עצומה בסיפור השקרים האלה, כשם שהייתה שחקנית במחזה המדקלמת את השורות שלה בדרמתיות.

"כן, כן, בהחלט," הוא הסכים במבוכה, משפשף את ידיו זו בזו. "אבל... אה... מדוע את עוטה מסכה?"

"הו, לא אוכל להרשות לך לראות את פני," היא השיבה מייד, נוגעת בלוח ליבה. "עדיין לא. אתה תחשוב שאני מכוערת כל כך – "

"אני משוכנע שאת יפיפייה," גמגם קראוץ', מאדים כמו סלק.

"זה מתוק מצידך לומר זאת," היא השיבה, והפנתה את השיחה בדייקנות אל מקומה הרצוי. "אתה נראה מוטרד, יקירי. איך עבר היום שלך?"

פנים אל פנים, קראוץ' היה פחות פתוח מאשר במכתביו. אך ככל שהערב התמשך, שאלותיה העדינות והבנתה עודדו אותו להמשיך לשפוך בפניו את כל צרותיה והגיגיו.

אביו הטיל עליו כמות יוצאת דופן של עבודה באותו היום, והוא בקושי הצליח לחמוק על מנת לפגוש אותה. אביו מבקר אותו ללא הפסקה במשרד ובבית. אימו חולה, וליבה נשבר כשהיא שומעת אותם מתווכחים. וגם כשהוא עושה משהו כמו שצריך, אביו עסוק מידי בקמפיין הבחירות שלו מכדי להבחין בכך ולשבח אותו...

"אינך מוכרח להיכנע לו," היא אמרה לו לאחר זמן שנדמה כשעות. "אביך צריך להתגאות שהוא זכה בבן כמוך."

קראוץ' מלמל דבר מה במרירות, בוהה לתוך כוס המשקה שלו. בלה שלחה את ידה ואחזה בידו על השולחן. הוא נבהל מהמגע, ואז שקע לתוכו.

"אולי," היא אמרה בעדינות. "עליך להבהיר לו את יכולותיך. להראות לו כמה אתה יכול להשפיע במשרד הקסמים..."

"מה את מנסה לומר?" שאל קראוץ', ולרגע היא חששה שהוא חושד.

"הו, אני לא יודעת," היא השיבה בביישנות, וליטפה את ידו. הוא הפך אותה ואחז בה במהירות, כמעט בפחד. היא הכריחה את עצמה לא להתנגד לאחיזה הנואשת. "אני לא מבינה דבר בפוליטיקה... תשכח שהצעתי את זה בכלל..."

"לא. בבקשה, אני רוצה לשמוע את דעתך." הוא צעד הישר לתוך המלכודת.

"ובכן," היא אמרה, מקפידה לנסח את דבריה כהלכה. "אני חושבת – למרות שאיני מבינה דבר בנושא – אני חושבת שעליך לעשות משהו שיראה לאביך כמה השפעה יש לך. כדי שיבין כמה חשוב יהיה לו לשמור אותך לצידו, ולהעריך אותך... כדי להבהיר לו שאסור לו לזלזל בך, שאסור לאיש לזלזל בך..."

המילים פעפעו לתוך גופו של קראוץ' כמו רעל. באפלוליות הפונדק, עניו נצצו, ואחיזתו בידה התחזקה. "תמשיכי."

היא כיסתה את ידו בידה השנייה ורכנה קדימה. "תראה לאביך שהחוקים והתקנות שהוא חוקק במאמץ רב כל כך יהיו חסרי תועלת ללא אישורך..."

וכך היא גוללה באוזניו תוכנית ארוכה ומפורטת, שהלכה והתגבשה בראשה בשבועות האחרונים. קראוץ' הקשיב בתשומת לב. היא דיברה בהססנות, באיטיות, על מנת להסוות את רצונותיה האמיתיים.

"לא אשקר," היא אמרה כשסיימה, על מנת למחות כל גרגר אחרון של חשד מליבו. "אני מעוניינת בכך לא רק לטובתך, אלא גם לטובתי, ולטובת כל הקוסמים טהורי הדם שתומכים ב..." היא הנמיכה את קולה ללחישה. "זה – שאין – לנקוב – בשמו..."

קראוץ' החוויר למשמע הכינוי. "זה... מנוגד לחוק..."

"אני יודעת, יקירי," היא אמרה. "אך האופן בו אביך מתייחס אליך מנוגד לחוק חשוב עוד יותר – חוק הטבע. על הורה לאוהב ולהגן על ילדו, ולא לפגוע בו, כפי שאביך פוגע בך..."

קראוץ' השתהה, ואז הנהן באיטיות.

היא הטיבה את אחיזתה בידיו במחווה אוהבת. "אתה אמיץ כל כך," היא שיקרה.

"אני עושה את זה בשבילך," הוא אמר בקול קטן. "כדי שנהיה ביחד..."

"אצילי כל כך..." היא ליטפה את פניו.

הוא רכן אליה ונגע במסכת החרסינה. "בבקשה, תני לי לראות את פניך." הוא העביר את אגודלו על השפתיים הצבועות זהב.

"עדיין לא," היא אמרה, והוא לא התווכח. היא הכירה גברים, והיא ידעה שרצונו של הנער העלוב הזה לראות את פניה של הנערה שאהב מתגמד לנוכח הריגוש שבפנטזיה המסתורית שהיא רקמה עבורו. כל הגברים היו אותו הדבר – בסך הכל נערים המחפשים ריגושים.

"עצום את העניים," היא אמרה לו, והוא ציית. "אל תציץ..." היא הסירה את המסכה לרגע קצר על מנת לנשק את שפתיו, נשיקה קצרה ומלאת משמעות.

עכשיו, היא ידעה בעודה עוטה את המסכה מחדש, חלקה בתוכנית הושלם. עכשיו היה על הנער העלוב הזה, שנותר לשבת בעניים עצומות גם כשהתרחקה, לעשות את חלקו בעסקה.

"בפעם הבאה שניפגש," היא אמרה וקמה על רגליה. "אתה תהיה קוסם דגול, ברטימאוס קראוץ'..."

ובלטריקס לסטריינג' תהיה המכשפה הדגולה ביותר שדרכה על הארץ הזו אי פעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא