לכבוש את ליבה

לא לשכוח להגיב (;

פרק 19 ייצא בקרוב, אז אל תדאגו אתם לא תישארו במתח עוד הרבה זמן! 

"את נראית מדהים, אנה, את באמת לא צריכה את שכבת המסקרה הנוספת הזאת" אמרה ויקטואר ולקחה מידיה של אנה את המסקרה השחורה שהחזיקה.

"גם את, ויק" אמרה אנה בחיוך מלא תודה, בדיוק כשבוני יצאה מהמקלחת.

"בוני!" קראו אנה וויקטואר בהתפעלות. בוני נראתה מדהימה לא פחות מהן.

בסך הכול, שלושת הבנות היו יפהייפיות. ויקטואר, עם השמלה בצבע לילך שגרמה לה להיראות כמו אחת מהפיות היפהיפייפיות מהסיפורים שאמה נהגה לספר לה בילדותה. שיערה הבלונדיני החיוור גלש במורד גבה בבקבוקים (בזכות כמה שיקויים בגווני ורוד שהשאילה לה אנה), פניה היו מאופרות בקלילות (עיניה הכחולות נראו רכות הרבה יותר עם הצללית הבהירה ששמה עליהן, חסרות העיפרון השחור שתמיד היה מרוח עליהן) ואיכשהו, נראה שגם את גופה החזיקה אחרת. באופן חינני יותר.

גם אנה נראית מקסים, עם השמלה הורודה הכהה שלבשה, שהתאימה באופן מושלם לשני הפסים הורודים שהיו צבועים בשיערה הבלונדיני, שגלש כעת עד למותניה כמפל של משי (בזכות שיקוי מחזק לשיער בצבע ירקרק שהדיף ריח של תפוחים). גם פניה נראו רכות הרבה יותר בלי האיפור הכהה שנהגה לשים עליהן.

אך המפתיעה מכולן, הייתה בוני. בוני, שנהגה להסתיר את פניה עם שיערה השחור והחלק למשעי, שהניחה על עורה החיוור למדי, כמויות של איפור כהה ביד גסה ששיווה לה מראה של זומבית מהלכת, ושנהגה ללכת עם חולצות שגדולות עליה בכמה מידות, כשלא הייתה צריכה ללכת עם תלבושת בית הספר, שרק הבליטו יותר את רזונה, כבר לא נראתה.

במקומה נראתה נערה יפהייפיה, עם שיער שחור וגלי, רך ומדיף ריח ניחוח ורדים. הוא היה קלוע בצמה מסוגננת, השזורה בפרחים תכולים. הפרחים התאימו באופן מושלם לשמלתה התכולה שהבליטה כל קימור יפהייפה בגופה, ועם כל אלו ביחד, לא היה ניתן להתעלם מהעיינים הכחולות המחשמלות, שהוקפו בצללית תכולה ובהירה, כמעט בלתי נראית.

"מוכנות ללכת?" שאלה בוני והבנות הינהנו. הן ירדו בגרם המדרגות המפותל, ומשם לחדר המועדון. משם יצאו דרך המעבר למסדרון, והלכו מפטפטות ונרגשות עד שהגיעו לאולם הגדול, שבכניסתו חיכו להם שלושת בני זוגם.

חיוך ענק התפשט על פניו של מייקל ברגע שראה את אנה. הוא מיד משך אותה לחיבוק, ומשם, לאחר שאמר היי מהיר לטדי ולשתי הבנות האחרות, מיהר ללכת איתה לאולם הגדול, אוחז בזרועה בגאווה.

פרסי, שעמד בקצה, רחוק מטדי וממייקל, נראה פשוט המום. הוא עצמו נראה נאה מאוד עם גלימת הטקס הכהה שלבש שהתאימה מאוד לעיניו הירוקות, אך פשוט אי אפשר היה להשוות אותו לבת זוגתו היפהייפיה, בוני, שמעולם לא נראתה בהוגוורטס בצורה כזאת. הוא גימגם משהו שנשמע כמו מחמאה לבוני, שחייכה אליו חיוך מסנוור. פרסי נראה על סף התעלפות. הוא אחז בהיסוס בזרועה, ושניהם נכנסו לאולם, פרסי המום ממזלו הרב.

"אני חושב שתפסתי את הבת הכי יפה בהוגוורטס לנשף" אמר טדי בחיוך לויקטואר ונישק אותה קלות על שפתיה.

"כן, אני חושבת שגם אני הסתדרתי לא רע" השיבה לו ויקטואר המחויכת גם היא.

"מוכנה?" הוא שאל ושילב את זרועו בזרועה.

"בטח" השיבה לו, והשניים נכנסו לאולם.

האולם היה מדהים. היו בו כתריסר עצי אשוח גדולים, מקושטים ברוח החג. עשרות פיוניות קטנות חגו סביב האולם, מזמרות לעצמן ומפזרות אבקה נוצצת לכל עבר. פסלי קרח יפהייפים הוצבו בכל עמדה אפשרית, ונורות קטנות וזוהרות היו ברחבי האולם, מאירות את החדר יחד עם אור הירח הענוג שהסתנן דרך החלונות הרבים.

על ארבעת שולחנות הבתים היו פרוסות מפות ארוכות, בהתאם לצבעי הבתים. עליהם היו כלי זכוכית יפהייפים, רק מחכים להתמלא באוכל כאשר תגיע שעת הסעודה.

"ויק!" נשמעה קריאה מאחורי ויקטואר וטדי. ויקטואר הבחינה בג'ני הממהרת לעברם, מדדה על נעלי העקב השחורות שנעלה. היא נראתה נפלא עם השמלה האפורה עם קישוטי התחרה השחורים, שהתאימה לה באופן פלא. שיערה האדמוני היה קלוע לפקעת על ראשה, אך קצוות שיערות רבות נפלו מהפקעות ונחו על פניה של ג'ני.

"ג'ני!" אמרה ויקטואר והשתיים מיהרו להתחבק. ויקטואר הבחינה בארתור שדיבר עם טדי. הוא נראה טוב מאוד עם הגלימה התכולה שלבש, ובעיקר מאושר מאוד. ויקטואר שמחה שיש לו את ג'ני ולג'ני יש אותו. הגיעה לה להיות מאושרת.

"ג'ני, את נראית מדהים" אמר טדי, בלי שום רמז לפלרטטנות בקולו.

"תודה, טדי, גם אתה" אמרה ג'ני הסמוקה. היא וארתור נפרדו מויקטואר וטדי ופנו לדבר עם כמה מחבריהם לשכבה מבית הפלפאף, בדיוק כשקולה של פרופסור מקונגל הרעים את האולם הגדול. כל התלמידים פנו לעברה.

"תלמידים יקרים, אנחנו הולכים להתחיל את הסעודה ולאחריה יחל נשף הריקודים. בתיאבון!" קראה פרופסור מקונגל וחזרה להתיישב במקומה, בראש שולחן המורים.

זרם של תלמידים נהר לעבר השולחנות. ויקטואר הציצה בחטף באחותה, שישבה לצד טום פלפס. שניהם נראו מקסים, טום עם הגלימה שבהירה שלבש, שהתאימה לשיערו הבהיר, ודומיניק עם השמלה הסגולה שלבשה, שהייתה קצת יותר כהה מהשמלה של ויקטואר.

הם באמת צריכים להיות ביחד, חשבה ויקטואר. אולי אני באמת אנסה לשפר את הקשר שלי איתה כשנחזור הביתה לחופשת חג המולד. היא לא כזאת אחות נוראית, הוסיפה לחשוב ויקטואר והתיישבה לצד טדי בשולחן גריפינדור.

"מה אתה מזמין?" שאלה את טדי בעת שעיינה בתפריט.

"אהמ... אני חושב שתפוחי אדמה וצלי" אמר טדי. הוא אמר בקול רם את הזמנתו לעבר הצלחת, ובן רגע על הופיעו על הצלחת המאכלים המבוקשים.

ויקטואר עיינה עוד קצת בתפריט, והגיעה להחלטה. "פסטת ניוקי ברוטב פטריות" אמרה לצלחתה, ועל הצלחת מיד הופיעה הפסטה שהריחה נפלא.

הארוחה הייתה טעימה מאוד. כולם נהנו מהאוכל שלהם (מלבד מייקל, שכדי להרשים את אנה שהפכה לצמחונית, הזמין גם הוא מנה צמחונית שהתגלתה ככישלון גדול) ושיחה נעימה קלחה בין יושבי השולחן.

בסופו של דבר, הוגשו הקינוחים. לעומת המנות העיקריות, הקינוחים לא הוגשו באמצעות קריאת שמם לעבר הצלחות. לאחר שכל הצלחות עם שאריות האוכל פונו, הופיעו על השולחן אינספור צלחות וקערות עם קינוחים שונים. טדי בחר לעצמו פרוסה גדולה של עוגת שוקולד, עם כף גדילת וניל, בעוד ויקטואר הסתפקה בפרוסה קטנה של פאי תפוחים.

בסופו של דבר, כל האוכל פונה. התלמידים הגיעו למרכז האולם, וחמשת השולחנות (כולל שולחן חדר המורים) נדחקו לערימה גדולה בקצה האולם באמצעות כישוף פשוט של פרופסור מקונגל. בבת אחת החלו התלמידים לפטפט בהתרגשות (במיוחד תלמידי שנה רביעית הנרגשים, שהיה זה הנשף הראשון שלהם, שכן בנשף הורשו להשתתף רק תלמידי שנה רביעית ומעלה) עד שלפתע החלה המוזיקה.

כמו תמיד, הנשף פתח בכמה שירים של חג המולד. את הנשף פתחו כמה זוגות של מורים בריקודים, אך במהרה הצטרפו אליהם כל שאר תלמידי בית הספר.

"בואי, ויק!" קרא טדי בנלהבות ומשך את ויקטואר לעבר המון הזוגות הרוקדים.

ויקטואר מעולם לא הצטיינה בריקוד. זה לא שהיא לא הייתה יכולה להצטיין בזה, לו רצתה. אמה הייתה רקדנית מאז שהייתה ילדה קטנה, וגם אחותה דומיניק גילתה כישרון בריקוד כבר בצעירותה. ויקטואר פשוט תמיד חשבה שריקוד זה ל"בנות מטומטמות וחסרות שכל" כפי שנהגה לומר על ולאחותה.

אבל זאת לא הייתה בעיה, כי טדי הוביל את הריקוד בקלי-קלות. ויקטואר לא זכרה שהוא אי פעם ציין את העובדה שהוא רקדן מעולה, אבל כך הוא היה. הוא ניווט את ויקטואר בקלילות בשלל תנועות מסובכות, ולהפתעתה, היא גילתה שהיא ממש נהנית מהריקוד.

"את רקדנית מעולה!" העיר לה טדי בעוד הוא מסחרר אותה ותופס אותה שנייה לפני שנפלה על הרצפה החלקה, בתנועה חיננית.

"זאת לא אני, לא רקדתי יום בחיי! זה כנראה עובר בגנים, כי אמא שלי רקדנית מעולה. עובדה שדומיניק רקדנית טובה" אמרה ויקטואר.

"טוב, ירשת מאמא שלך גם את היופי שלך, אין פלא שירשת ממנה גם את זה" אמר טדי וסובב את ויקטואר בעוד תנועה מסובכת.

אבל טדי ממש לא היה היחיד שרקד עם ויקטואר באותו ערב. לאחריו רקד איתה מייקל, שהיה רקדן הרבה פחות טוב מטדי, אבל הוא בהחלט היה כיפי מאוד, והמציא שלל תנועות מצחיקות ומטופשות במהלך הריקוד.

אחר כך רקד איתה ארתור, בן הזוג של ג'ני, שהתגלה כבחור מצחיק ונחמד מאוד. ואחריו, בהיסוס קל, רקד איתה גם פרסי. הוא היה רקדן הרבה יותר מגושם ממייקל, אבל עם מייקל העובדה שהוא לא רקדן טוב לא הפריעה לויקטואר. הוא היה כל כך מצחיק עם כל התנועות המוזרות שעשה, שגרמו לה ולחצי מהאנשים באולם להתגלגל מצחוק, שממש לא היה לה אכפת איזה מין רקדן הוא. אבל פרסי לא הפסיק לדרוך על רגליה של ויקטואר וצייץ בערך כל שתי דקות "סליחה!" מבוהל. אבל ויקטואר התנהגה בסלחנות ובסבלנות מעוררות יראה.

בסופו של דבר, מנגינות חג המולד, ושירי הפופ המוכרים לכולם שבאו אחריהן, הסתיימו. כעת, הגיע החלק החשוב של הערב. לאחר מנגינות חג המולד ומספר שירים ידועים ואהובים, תמיד הייתה באה להקה מפורסמת לנגן ולשיר במהלך כל הערב לקהל התלמידים.

"מעניין מי אלו יהיו..." אמרה ג'ני לויקטואר. ויקטואר משכה בכתפיה, אבל למעשה, היא קיוותה מאוד שלהקה מאוד מסוימת תגיע.. אבל היא ידעה שאין סיכוי שהלהקה הזאת תגיע. היא הרי הייתה כעת באמצע סיבוב הופעות בארצות הברית.

הייתה דקת שקט, ואז, מבעד לקלעים, עלו חברי הלהקה. הם היו שלושה. שלושתם היו חתיכים, שריריים,  ולבושים בגדים ובגלימות קרועות.

 לראשון היה שיער כהה וסבוך, שהגיע לו עד למרפקים. היו לו עיניים אפורות, חודרות ומהפנטות. הוא התמקמם בעמדה שלו, לצד התופים, ואחז בשני מקלות התיפוף.

השני היה גבוה, עם שיער בצבע ברונזה ועיינים ירוקות, צורבות חושניות. שפתיו היו עבות ומזמינות, אפו היה ישר ומושלם. הוא התמקם באמצע הבמה, בעמדת הסולן.

השלישי היה בעל שיער בלונדיני ופרוע עד לכתפיים. היו לו שתי עיינים כחולות ומהפנטות בצבען, ונקודת חן מתחת לעין שמאל. הוא התמקם בעמדתו, אוחז בגיטרה שחורה מלאה בציורים אפלים. הוא היה חבר הלהקה האהוב על ויקטואר. אבל היא השתגעה על כולם.

כי זאת הייתה להקת "ההיפוגריף הגדול".  זאת הייתה הלהקה המסוימת שקיוותה בכל ליבה שתגיע, הלהקה שהייתה אמורה להיות עכשיו באמצע סיבוב הופעות בארצות הברית, שלא הופיעה בהוגוורטס מאז שנתה הראשונה. אבל כל אלו לא היו חשובים עכשיו.

"ההיפוגריף הגדול!!!!!!!!!" צרחו אנה, בוני וויקטואר ביחד לפני שהאחרים אפילו קלטו מי עלה על הבמה. אבל לקחו פחות משתי דקות להיסטריה להתלקח ברחבי האולם הגדול. ילדים החלו לצרוח בלי שליטה, כמה בנות החלו לזרוק את התכשיטים שלהן על הבנים, אבל בוני, אנה וויקטואר היו הנחושות מכולן.

הם רצו לעבר הבמה עד שהיו במרחק של הושטת זרוע מחברי הלהקה, וצרחו בקול הכי גדול שהצליחו ליצור במעמקי גרונן.

"ערב טוב, הוגוורטס!!!" צרח דארן, סולן הלהקה. בתגובה נשמעו עשרות צרחות מחרישות אוזניים וקריאות כגון  "אני רוצה את השרביט שלך בתוכי!" מקבוצת בנות נרגשות.

"בחיי, כמה טוב להיות פה שוב" אמר קורט, הגיטריסט של הלהקה, שהרי כל חברי להקת "ההיפוגריף הגדול" למדו בהוגוורטס באותה השכבה בימי נעוריהם הלא ממש רחוקים.

"קורט!! אני אוהבת אותך!" צרחה ויקטואר מלמטה. קורט שלח לעבר ויקטואר מבט מהיר וקרץ לה. אם היה רגע בו ויקטואר הייתה יכולה להתעלף, זה היה עכשיו.

"הוגוורטס?! אתם מוכנים לרוקנרול?!?!" שאג דקסטר, המתופף של הלהקה. בתגובה נשמעו עשרות צרחות היסטריות.

"אז קדימה, בואו נתחיל!!" צרח ומיד הלהקה החלה לנגן את אחד משיריה הפראיים.

בוני, אנה וויקטואר לא זזו ממקומם שממש בצמוד לבמה במשך כל הנשף.

הם צרחו יחד עם חברי הלהקה את מילות השיר, צווחו בהיסטריה וקראו קריאות עידוד. בשלבים מסוימים לאורך הנשף ניסו בני זוגם של הבנות (פרסי, טדי ומייקל) להצטרף אליהם בצרחות, אבל פשוט אי אפשר היה לעמוד בשלושת הבנות שהיו מעריצות מטורפות של הלהקה מהשנה השלישית שלהן.

בסופו של דבר, ניגש טדי לקערת הפונץ'. הוא לקח לעצמו קערת זכוכית ומילא אותה בפונץ', ואז התיישב בפינה והביט בויקטואר הצורחת יחד עם חברותיה.

טוב, בסופו של דבר הלהקה תשיר כמה שירים רגועים לסלואו, ואז הוא יוכל לתפוס את ויקטואר לריקוד, חשב לעצמו. מדקרת אשמה קלה עברה בו כשצפה בה. הוא היה צריך לספר לה. אפילו אם זה אומר שהיא לא הייתה באה איתו לנשף הזה, אפילו אם זה היה אומר שהיא הייתה שונאת אותו. אבל הוא פחדן.

"היי, טדי!" נשמעה קריאה מאושרת מאחוריו. טדי התרומם כדי לראות את טום פלפס ודומיניק עומדים לצידו, שניהם מסוחררים מאושר.

"אין עלייך! פשוט אין! עכשיו דומיניק תוכל לחזור הביתה ולהגיד לאבא שלה שגם לויקטואר יש חבר, וסוף סוף נוכל להיות ביחד" אמר טום בשמחה.

"כן... הא..." מלמל טדי שהוצף אשמה.

"ואתה תוכל להפסיק סוף סוף עם העמדת הפנים הזאת. אני יודע שאתה דלוק על ג'ני הזאת, בטח היה ממש מבאס בשבילך לוותר עליה בשביל הקטע עם ויקטואר, אבל אל תדאג... ברגע שנחזור מהחופשה תוכל להיות חופשי מויקטואר. אני בטוח שג'ני תסלח לך. מה שכן, אתה שחקן מצוין. שק האוניות הזה בהחלט מגיע לך" אמר טום.

"כן... תקשיב... אני.." אמר טדי שהוצף רגשות אשמה נוראיים. הוא רצה להגיד לטום שהוא לא רוצה את הכסף המזורגג שלו, שהוא אוהב את ויקטואר. אבל הוא מעולם לא זכה להגיד לו את מה שרצה להגיד. כי באותו הרגע נשמע קול מזועזע, ומלא כאב מאחוריו.

"טדי?!" שלושת הראשים של דומיניק, טום וטדי הסתובבו אוטמוטית. טדי היישיר מבט אל עיניה המלאות בכאב, עצב וכעס של ויקטואר שעמדה שם, המומה.

הפרק הקודם		הפרק הבא