חצי פוסידונית

פרסי:

"א- אנבת'?" שאלתי בהיסוס. "זה- אני חולם?"

היא הינהנה לשלילה. "לא, מוח אצה! ברור שלא!"

"את- ניקו והייזל אמרו לי שמתת!"

"האדס חטף אותי," היא אמרה בעייפות, "כדי להגיד לי את מי אנחנו צריכים כדי להגשים את הנבואה."

"את מי?" שאלתי, לא באמת היה אכפת לי, אבל העיקר לדבר איתה ולראות שהיא קיימת.

"אמממ- אחד בשם גייל ושניים בשם פרד וג'ורג'," היא אמרה.

כיווצתי גבות. "פרד וג'ורג' מה?"

"וויזלי," היא ענתה בלי לשים לב. "אתה מכיר אותם?"

"לא, אבל אני מכיר מישהו שמכיר אותם," אמרתי.

"מי?" אנבת' שאלה בהתרגשות. "אנחנו ממש לא יודעים איך למצוא אותם!"

"קוראים לו... יכול להיות שהארי פוטר?"

ריינה:

העולם עומד להירב, אין ספק.

אני לא מבינה- האלים והמפלצות קיימים כבר שנים. אז למה הם דווקא חייבים להילחם עכשיו, בתקופתי, כדי שאני והחברים שלי נסבול?

"אין מצב," חשבתי שאמרתי בתוך הראש, אבל כנראה אמרתי בקול.

"מה?" פיטה שאל.

"חייבים לספר לכולם," אמרתי. "חייבים. הם היו רוצים לדעת את זה שמישהו ימות," הרמתי מבט לאופק.

פיטה הינהן בעצבנות. "כן".

פייפר:

כמה זמן לא דיברתי איתו. המון! יומיים וחצי!

"היי-" הוא אמר בחיוך דרך התמונה שהייתה מולנו. חייכתי אליו.

"היי דינמו!" אמרתי.

ישבנו כולנו- פיטה על הכורסא, וקטניס נשענה עליו. לידם ישבה אנבת' ואכלה צמר גפן מתוק, ואז ישבתי אני לחדה וריינה לצידי.

מולנו ישבו כל שאר החצויים שנכלאו אצל אפולו. החלפנו סיפורים. טוב, הסיפור שלהם לא היה מרגש במיוחד. הם אכלו ישנו והסתובבו בטירה. מרתק!

אבל רצינו לדבר כולם ביחד.

"אז..." אמרה הייזל, "אנני רצתה לספר משהו חשוב לכולנו".

"כן," התיישבתי בנוחות בכורסא ששקעה. אין, אני מתה על הקסם הזה של אמא שלי.

"חלמתי," היא אמרה בצרידות, "ש- טוב, לא הבנתי הכל, אבל נראה לי שהאלים- עסוקים במשהו. בכל מקרה, הם מעסיקים אותנו כדי שלא נציל אותם או משהו כזה," היא אמרה בזהירות.

"מה זאת אומרת?" ישר אנבת' שאלה.

"אנחנו מעסיקים את מי שלא צריך לדעת את הדבר הזה, ואתם מצילים אותנו ככה שהחצוים שהצילו את האולימפוס וגאיה לא יכולים לעצור את הבעיה שיש שם עכשיו".

"איזה כיף," אמרה הייזל. "אני מתה על הזמן שמנצלים אותי. מעניין מה כבר הם עושים שם," היא אמרה ונשענה לאחור בעצבנות.

"כן," אמרתי באנחה. "כיף חיים".

"גם- גם לי יש משהו-  לומר", ריינה הייתה חיוורת והסתכלה על פיטה בשאלה. הוא הינהן, והיא הסתכלה  בעצבנות על היידים שלה ששיחקו בגומיה.

"אז- טוב, אל תרצחו אותי שלא אמרתי לכם קודם. פשוט-" היא נאנחה, "פחדתי שזה ירתיע אתכם, וךא הייתי בטוחה עד שדיברתי עם פיטה".

"מה?" פרסי שאל. 

"ריינה?" פרנק אמר בחשש.

"אממ... אחת מארבעתינו," היא אמרה והמשיכה להשפיל מבט, "הולך למות".

"מה?" הצעקות התערבו. רק ריינה ופיטה ישבו, כל השאר עמדו וצרחו וקישקשו מילים בלחץ.

"שקט!" צרח ניקו. בדרך כלל הוא לא מדבר, אז שהוא מדבר כולם מקשיבים.

"קטניס," פיטה אמר בעצבנות והביט בה בעיניים בכאב, "הייטמיץ' דיבר איתי. הוא אמר שאפרודיטה אמרה לו שאלה אחרת אמרה לה ש- טוב, בקיצור, זאת הולכת להיות את. אבל אם מישהי אחרת מקבלת עליה את הגורל הזה, מישהי מארבעתכים, אני יודע איך להחליף שזה יהיה היא".

"אני... יחשוב על זה," אמרה אנבת' בנימוס, חיוורת. אבל היא לא הייתה יותר חיוורת מקטניס.

"שלא תעזי!" פרסי צעק, ואז אמר נבוך- "מצטער, קטניס, פיטה".

"אז- טוב, " קטניס התנערה, "אם יש לי עוד חמישה ימים עד שאני ימות, אז כדאי שננצל אותם, לא?" היא אמרה בחיוך מאולץ.

"פייפס, לא," גיייסון לחש לי, או שחשבתי שהוא לחש לי.

"תקשיבו, אולי יש דרך למנוע את זה", אמר ניקו בזהירות.

"איך? כמו עם ליאו?" קצת התעצבנתי. "אין דרך להתחכם למוות, ניקו. אולי לך, ולהייזל. זהו".

"פייפר!" הטון של אנבת' עלה קצת, אבלזה עדיף מאשר שאני ימשיך לדבר וניקו יתפוצץ.

ואז, שמעתי מאחורי קול:

"לגמרי כמו עם ליאו!" שמעתי קול מוכר מאחוריי.

"ליאו, תרגע! בסוף עוד ניפול!"

"הכי כיף!" שמעתי את הקול של ליאו.

"ליאו! הצילו! אלוהים, איזה חבר מפחיד אתה!" היא אמרה.

היא הייתה בחורה יפה מאד.  היא ישבה על דרקון מעופף.

"פסטוס!" קראתי בשמחה.

"אהם- אהם-" אמר הרוכב עליו. ליאו.

הלב שלי התפוצץ, אלים.

"ליאו?" 

"כן, זה אני!" כולם, בחדר ובשיחה, ישבו דוממים. הם העיפו בו מבט משותק.

"אוי, אלים. כמה דאגתי לך! ליאו!" חיבקתי אותו חזק. הנערה לידו הזעיפה פנים.

"אל- תעשה- את- זה שוב, לעולם! הבנת?!?" צרחתי עליו.

"בחיים לא לזרוק אותך מגב דרקון מעופף? מזל שאמרת. לא הייתי חושב על זה לבד, כאילו!"

חיבקתי אותו שוב. "איך אתה בחיים?" שאל גייסון.

"זה נשמע שאתה עצוב," אמר ליאו בחיוך.

"לא- לא, זה יותר מדי לעכל שחזרת אלינו! אבל אני בשוק, איך?"

"סיפור ארוך, אבל פסטוס הזה הוא אחלה דרקון," אמר ליאו ועזר לנערה לרדת מגב הסוס.

"פייפר- זאת קליפסו," הוא אמר.

פרסי השתנק- "קליפסו?" ואז חזר לתנוחה של- אוקיי, אלים, הצילו. אני בטח מדמיין. כמו כולם.

אנבת' זזה בשקט ושלחה מבט כועס מאד אל פרסי.

"אז... לאף אחד אין מה לומר לחצוי הגיבור שהרג את גאיה וחזר מהמתים?" אמר ליאו והעמיד פניי נעלב. "לא צריך! אני תמיד יכול לחזור לאוגיגיה, מה, קליפסו?"

היא הנהנה, בלי חיוך. 

בבת אחת ריינה ואנבת' חיבקו אותו. "ליאו!"

"הגעת בדיוק בזמן," אמרה קטניס. "אם אתה זה שאני חושבת שאתה".

היא בחנה אותו ארוכות. "אנחנו מכירים מאיפשהו?" שאל ליאו בעצבנות.

"לא, אבל אולי הגיע הזמן".

"מי את?" הוא שאל.

"ההרפתקאה הבאה שלך," היא ענתה. 

*****************************************************************

הקשר להארי פוטר יתברר בפרק הבא, אז לא צריך לשאול איך הם מכירים..

מה רציתי להגיד? אהה, כן, הפרק הבא יצא עוד די הרבה זמן. או מחר או עוד שבוע כזה, נראה מתי יהיה לי זמן. מצטערת, אבל אל תדאגו אני לא ינטוש:)

הפרק הקודם		הפרק הבא