עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

היי כולם, אז השבוע הפאנפיק הזה במומלצים וממש התרגשתי לראות את זה, אני לא יודעת איך זה ממש עובד אבל אני מניחה שזה קשור לכפתו ההמלץ הקטן בצד. 
אז תודה למי שהמליץ על הפאנפיק, ותודה על התגובות מקווה שתאהבו ותהנו.
-----------------------
"זה קאסידי! " ג'יני הבהירה וגרמה לחבורה השלמה להיאנח בכעס, קאסידי התקדם במהירות לעבר הרמיוני בעוד שמאחוריו ילדה שחורת שיער בעלת עיניים כחולות כהות נשאה עגלה ועליה מזוודות.
"אל תדאגי, הוא כבר מגיע, הוא עם אוסטריה" קאסידי הכריז, פונה בעיקר להרמיוני ואז פורע את שערם של ססילי וכריסטיאן כברכת שלום.
"היי קרוליין" לילי אמרה בנימוס בידיעה ברורה שבראשה של קרוליין יש רק דבר אחד וזה כריסטיאן עם שיריון נוצץ רכוב על סוס לבן.
קרוליין פלטה צווחת התרגשה ברגע שעיניה נחו על כריסטיאן, עגלתה ננטשה לצידה של ג'יני  והארי שהתאפקו מלצחוק והיא התנפלה עליו בחיבוק מוחץ שמימנו
למרבה הפלא כריסטיאן התקשה מלהיחלץ, ידיה החונקות של קרוליין בת השתיים עשרה עטפו את כתפיו בזמן שהוא הביט
בלחץ  בססילי אשר הייתה רגילה למתרחש והייתה אדישה לכל העניין למען האמת הוא קיווה שהיא תראה קצת כעס לפחות לעבר קרוליין.
אילו היא הייתה מראה זו זה היה מרגיע אותו ביחס למה שהוא רוצה לשאול אותה.
--------------------------------------------------------------------- 

דראקו עצם את עיניו ונשם בכבדות, הוא חשב, הוא חשב בעיקר על העבודה, על שר הקסמים מדנמרק שאמור לבוא השבוע לביקור יחד עם בני לוויה שהיו בעלי עמדות מפתח בממשלתו ועל לוח הזמנים שלהם שאותו ידע בעל פה הוא עבר בראשו. למען האמת כל זה הוא ניסיון מלהימנע  מלחשוב על הרמיוני ולמרבה הפלא בהצלחה, הוא פשוט לא רצה לתת קרדיט לדבר הטיפשי הזה שקרוי אהבה.
קצה פיו התרומם ששמע את דלת ביתו נפתחת ונטרקת, "שאלתי את עצמי מתי תגיעי" הוא אמר מבלי לפתוח את עיניו.
"דראקו!" אמו אמרה בבלבול שמהול בשמחה "אני מאושרת שעשית את זה, משהו שלא ניתן לומר על אביך אבל אני בהחלט זקוקה להסבר" אימו התיישבה לידו  על הספה בה הוא התרווח לחלוטין והעבירה את ידה על שערו הבהיר בחיבה אימהית.
"שניסיתי לשאול אותך אחרי שנפגשת עם אוסטריה סירבת שאזכיר את השם של הרמיוני גרינג'ר, חשבתי לברר איתה בעצמי מה קרה בינכם אך זה לא ממקומי"
"התעסקו לי עם הזיכרונות קצת" דראקו הסביר מבלי לפרט יותר מידי, ועיניו של אימו רשפו בזעם אך קולה היה תוצר מושלם של איפוק.
"זאת אוסטריה נכון?"
"לא נראה לי שהיא ידעה על זה האמת, אבל זה כן מישהי שעובדת אצלה, אבל זה לא ממש רלוונטי כבר נכון?" דראקו התרומם, 'איך הולך הביטוי המוגלגי הזה?' הוא חשב, 'לא בוכים על חלב שנשפך' .
"אז מה הרמיוני אמרה לך?" היא שאלה בחשש, התרחיש הכי גרוע שעלה בעיני רוחה היה שהיא לא תוכל לראות את נכדה העתידי.
"עוד לא דיברנו" הוא השיב במין קול חלוש אך תקיף "אבל אנחנו אמורים לדבר היום" הוא הוסיף במהירות כשראה איך עיניה של אימו גדלות בחרדה.
כשאמר זאת קולו היה יציב אך הוא לא הרגיש כך כלל, 'האם היא תאמין לי' הוא שאל את עצמו מטופף באצבעותיו על השולחן בעצבנות.
"אני בטוחה שהיא תבין" גברת מאלפוי לחשה ברוך לבנה ובפעם הראשונה בחיה היא יכלה לזהות בעיני בנה לא היהירות מתקבלת על הדעת או קרירות מחושבת אלא פגיעות.
"אני אתן לך להתכונן יקירי" גברת מאלפוי קמה מן מושבה וחייכה חיוך מלא אופטימיות  לדראקו לפני שהיא התעתקה, "ואני מצפה לשמוע איך הלך" הוא חייך לה גם אבל אין טעם לספר לאימו שלו שהרמיוני גרינג'ר כבר תפוסה עם אדם שכנראה טוב בשבילה יותר מימנו.

"טוב אני הולכת" הרמיוני אמרה לג'יני וקאסידי שהביטו בה בשיעשוע והבעה נחושה על פניה, 'היא חייבת לסיים עם זה' היא חשבה אבל כאשר היא אחזה בידית של דלת ביתה של ג'יני היא חזרה על עקבותיה ונעמדה מול השניים שישבו על הספה.
"אמרתי לך שהיא תתחרט גם הפעם" קאסידי אמר בסיפוק ולקח לגימה מן כוס התה שבידו, "זה לא חוכמה היא עשתה את זה כבר עשרים פעם" ג'יני אמרה וגרמה להרמיוני להרים גבה, "אני עדיין כאן, תפסיקו לדבר עלי כאילו אני לא פה" הרמיוני דרשה ושילבה את ידיה בכעס.
"אני מצטער יקירה" קאסידי השיב ובתגובה ג'יני גלגלה עינים, "פשוט תלכי כבר מיוני, הטבעת-ציטוט מהחנות של ג'ורג' על האצבע שלך נכון?"
הרמיוני הנהנה ונשכה את שפתה, "יופי אז אם הוא יאמר משהו מטופש או שזה השתבש נבוא לעזור לך לכסח אותו" הרמיוני לא הייתה בטוחה שזה רעיון טוב, ההבעה שהייתה על פניה של ג'יני כשאמרה זאת  יכלה לגרום לבוגרט צמרמורת.
הרמיוני השתהתה במקום לכמה רגעים ובהתה בקאסידי ובג'יני, תוהה אם לתת להם לשמוע הכל זה רעיון טוב,  "לכי כבר!" ג'יני ציוותה עליה והעירה אותה ממחשבותיה, והפעם היא אכן עברה את מפתן הדלת.
"שתי אוניות על זה שהם חוזרים להיות ביחד?" ג'יני שאלה וקירבה אל שניהם את הקופסה של הטבעת של הרמיוני, מימנה יהיה ניתן לשמוע את כל השיחה.
 "הארי המסכן"  קאסידי נאנח בעצב מזויף והתקרב לקופסה גם כן "אישתו מכורה להימורים והתערביות".
"הרמיוני!" הקופסה  הקטנה ניפתחה  ונסגרה כאילו היא עצמה מדברת והשניים השתתקו בסקרנות, 'זה  דראקו כמובן' ג'יני חשבה, 'הוא נשמע...'  היה לה קשה למצוא את המילה הנכונה 'מלא תיקווה?'.

עיניה של הרמיוני התמקדו על מקור הקול, דראקו ישב בפינה של בית הקפה המוגלגי, היא החלה לנשום כמו שלמדה, נשימות מהסוג שעוזר להירגע.
'1, 2 , 3 נשימה. 1, 2, 3, נשיפה'  היא חשבה והלכה לעברו ומבט רציני על פניה.
ההיא התיישבה ותפסה את מקומה מולו, מניחה את ידיה על השולחן, "הרמיוני" דראקו חזר על שמה והפעם ברוך "הייתי בטוח שלא תבואי" הוא התכוון לאחוז בידה והיא מיהרה להרחיק אותה.
הוא כחכח בגרונו בעיניו הכסופות היא יכלה לזהות מן כאב אבל היא לא  מתכוונת לתת לזה להשפיע עליה.
"דראקו, תפסיק עם השטויות" היא אמרה בנוקשות ובתקיפות, "זה שבאתי לפה לא אומר שום דבר, אני רק באתי להקשיב לך, לתת לך הזדמנות להסביר"
"אני מבין" דראקו הנהן וסילק ממחשבתו כל סוג של כמיהה לחבק או לנשק אותה, 'היא עם קאסידי' הוא הזכיר לעצמו.
"את תתחיל" היא אמרה ובהיסוס היא החזירה את ידיה לשולחן, "את זוכרת את היום ההוא, הכנתי לשנינו ארוחת בוקר, זה היה קצת אחרי שהסכמת וכיניתי אותך אהובה"
הרמיוני הסמיקה מעט ושמחה על כך שהוא לו הזכיר את העובדה  שלאחר שהוא עשה את זה היא גם התגרתה בו.
על שפתיו של דראקו הופיע חיוך קטן כשהבחין בלחיה המאדימות, "אני קיבלתי מכתב באותו יום מזאביני וכשהיית בעבודה הלכתי לפגוש אותו" וכשאמר זאת החיוך נמחק משפתיו כאילו לא היה שם מעולם.
"אבל זה לא היה זאיביני זו הייתה פאנסי, אני מניח שהבחנת בה במסיבת האירוסים הסיבה שהיא הייתה שם היא לא בגלל שהיא חברת ילדות שלי אלא גם בגלל שהיא עובדת אצל אוסטריה.
היא מאוד נאמנה לה מאוד והיא מוכנה לנקוט בכל האמצעים בכדי להביא לה את מה שהיא רוצה. גם אם זה כולל אותי"
הרמיוני פרכסה את אצבעותיה "לאן אתה חותר דראקו?" היא שאלה בהיסוס למרות שידעה מה הוא הולך לומר.
"היא מחקה אותך מימני" הוא לחש והפעם אחז בידיה לפני שהיא הספיקה לחמוק מימנו "היא העלימה את הזיכרונות שלי אבל לא את העובדה שאני אוהב אותך, אני חלמתי עלייך וחשבתי עלייך ולא הבנתי למה ואז פוטר הראה לי את התמונה והכל חזר במכה אחת, כל הזיכרונות שאבדו לי." מבטו החל להפוך לחלול  ואחיזתו בידה של הרמיוני התחזקה ובצורה מסוימת הוא ידע שהוא הולך להתחרט על מה שהוא הולך לומר אבל הוא חייב לומר זאת.
"אני מצטער שהרבצתי לקאסידי, אני באמת מצטער, הוא אדם טוב למעשה הוא כנראה האדם הטוב ביותר שאני מכיר ואני שמח שאתם יחד ,אני מבין ואני לא יטריד אותך יותר בעיניין הזה אי פעם אבל בבקשה תתני לי להיות בחייו של כריסטיאן"
"אני מבינה וכמובן" הרמיוני אמרה מחייכת לעברו חיוך שהיה חצי שמחה חצי עצב, היא בלעה את הגוש הדמיוני שהיה תקוע בגרון שלה, הוא חשב שהיא עם כריסטיאן
והוא משלים עם זה היא חשבה. "אני צריכה לחזור עכשיו, אני אדבר איתך" קמה ממקומה משחררת את ידה מן ידו של דראקו ומשלימה עם העובדה שהם לא יהיו ביחד בדיוק כמוהו.
    

הפרק הקודם		הפרק הבא