היא והעיניים האפורות

טוב אחרי קצת הרבה זמן שלא הייתי פעילה חזרתי.

המבחנים שהיו לי הלחיצו אותי קצת כי לא הלך לי משהו במתמטיקה ולא היה לי ראש לחשוב על המשך.

קראתי שוב את הפאנפיק ושמתי לב שהחסרתי חלק חשוב שרציתי לעשות עוד אז כשהתחלתי את הפאנפיק.

אז תצפו להרבה הפתעות בהמשך.

אוהבת המון !!

הרמיוני קמה בבוקר בהרגשה מרוממת ועליזה.

היא ידעה למה.

עם חיוך גדול על הפנים, היא הלכה לכיוון חדר האמבטיה, התרחצה, ושמה על עצמה את בגדי גריפינדור, וכשיצאה שמה לב שג'יני עדיין במיטה.

הרמיוני גילגלה עיניים והורידה לג'יני את השמיכה, ומהקור ג'יני הגיבה, פתחה עיניים מעט ונפלה שוב למיטה ומשכה אליה את השמיכה.

"ג'יני קומי."

"עוד שתי דקות אימא."

"מצחיק מאוד."

הרמיוני הביטה עליה במבט אימהי והתיישבה ליד מיטתה.

ג'יני סובבה אליה רק את ראשה ופתחה עין אחת בגלל קרן השמש שנכנסה לחדר.

"אני לא חולה?"

"תבדקי שוב."

ג'יני שמה את המדחום על לשונה והופתעה לגלות חום יציב ונורמאלי.

חיוך הופיע על פניה.

הרמיוני חייכה בחזרה.

לא היו לה אחים והיא לא ידעה איך ההרגשה, ולכן ג'יני הייתה כמו אחותה הקטנה.

מעניין אם ככה רון מרגיש עם ג'יני. מעניין איך זה בכלל להיות עם עוד שישה אחים.

למה היא בכלל חושבת על רון?

עכשיו היא נזכרה בכל מה שקרה.

למה הוא חייב להרגיש אליה משהו? היא רוצה את רון האח שלה. אפילו את רון שהיה אומר לה פעם שהיא מוזרה ושחצנית ולפעמים גם מבריקה.

אבל עכשיו זה לא הזמן לבכות על רון.

יש לה את דראקו נכון? זה מספיק טוב.

"הרמיוני את סיימת באמבטיה נכון?"

ג'יני צעקה להרמיוני והוציעה אותה ממחשבותיה.

"כן ג'ין! אני יוצאת לארוחת בוקר אוקי?" 

"טוב!"

הרמיוני לקחה את ספריה ותיקה ויצאה, מוקדם יחסית לאולם הגדול, לדעת אם בכלל יש לה תיאבון.

למזלה האולם היה ריק, אומנם היו כמה תלמידים בודדים, אבל לא כאלה שיפריעו לה.

היא התיישבה, הכינה לעצמה כוס תה, ופתחה את הספר שלה. 

רומן ריגול חדש שקיבלה מהוריה. היא תכננה לסיים אותו עד מחר. 

בזמן שהיא בקטע די מותח, יד מגיחה מעל ראשה וחוטפת את הספר.

"היי תחזיר לי את זה!"

"אף פעם לא תשתני מה גריינג'ר?"

הרמיוני זיהתה את הקול הזה וחייכה.

היא הסתובבה ושמחה לראות פנים עם עיניים כחולות אפורות ושיער בלונדיני מחייכות אליה.

"התגעגעתי אלייך הרמיוני." הוא התקרב אליה כדי לנשק אותה.

"חכה יש פה ילדים..."

"הם לא יעשו לנו בעיות, תשמחי עליי."

הרמיוני חייכה ודראקו נישק אותה ברכות, כשחיוך על פניו.

הוא הצמיד אותה קרוב אליו, מחבק אותה חזק, מפחד שתלך.

"אתה לא צריך למחוץ אותי אתה יודע." הוא צחקק והביט עליה.

"אני יודע, אני פשוט מפחד שתלכי."

"למה שאלך?"

דראקו בא לענות ואז ראה את פניו של רון מביטות עליהם מבעד לדלתות.

"בגללו נגיד."

"בגלל מי?"

הרמיוני סובבה את ראשה לכיוון שדראקו הסתכל והבינה למה התכוון.

היא ראתה את פניו של רון, וציפתה לראות פנים מופתעות, או שיברח לספר להארי, אבל הוא פשוט עמד שם עם פנים מאוכזבות, ואז נכנס לאולם והתעלם ממנה לגמרי.

יש סיכוי שהוא כבר ראה אותם ביחד?

היא כחכחה בגרונה והסתובבה חזרה לדראקו.

"עזוב, הוא לא יעשה כלום, סמוך עלייך."

"מה הקטע שלו?"

"אני לא יודעת."

הו, אבל היא ידעה בדיוק מה הקטע של רון.

היא חיבקה את דראקו ואמרה לו שהיא צריכה ללכת.

היא צריכה להתייעץ עם מישהו.

אבל למי היא תוכל לספר את האמת?

רק שם אחד עלה לה בראש. הארי.

היא רצה לכיתת שיקויים, כדי לתפוס את הארי לפני שהשיעור יתחיל. למזלה הוא כבר היה שם, עם ג'יני, מתייעצים מה ללבוש מחר לנשף. צפוי.

"אחמ... אני יכולה להפריע לכם דקה?"

ג'יני והארי הנהנו.

"אמ, הארי אני צריכה לדבר איתך דקה."

הארי פנה לג'יני ואמר "אני כבר חוזר, טוב?"

ג'יני הנהנה ולאחר שנשק לה בלחי, הוא קם ממקומו והתקדם להרמיוני.

"מה קרה?"

"אוקי, אז ככה..."

במשך שתי דקות הרמיוני איכשהו הצליחה לקצר את סיפורה עליה ועל דראקו והגיעה לחלק של רון.

"ואוו. זה... קצת מסובך."

"אני יודעת. ואני לא יודעת מה לעשות עם רון. אני חושבת שהוא כבר ראה אותנו ואני ממש לא רוצה שיפיץ את השמועה."

"למה?"

"אנשים.. לא יקבלו את זה טוב."

"אם אתם אוהבים אחד את השני זה לא אמור להפריע לכם מה שאנשים אחרים אומרים לכם."

"אולי אתה צודק... רון עדיין מרגיש אליי משהו."

"כן. לגמריי. אני לפעמים קולט אותו מסתכל על זכרונות שלכם. ופעם הוא דיבר עלייך מתוך שינה. מוזר."

הרמיוני צחקקה."לא פעם ראשונה שלו... זוכר בשנה השישית?"

"כן, זה ממש שימח אותך."

הרמיוני השתתקה כמה רגעים.

"שימח. בעבר. יש לי עכשיו את דראקו."

"צודקת. לגבי רון, פשוט תקווי שזה יעבור לו."

"אני לא יודעת הארי, אתה מכיר אותו..."

"נקווה שיחשוב בהיגיון. טוב, פרופסור סלגהורן נכנס. נדבר אחר כך."

הרמיוני חייכה אליו וחיבקה אותו, וכשהוא הלך לשבת ליד ג'יני, דראקו בדיוק בא להתיישב לידה.

"שלום גברתי."

"שלום גברתי? מדוע הדיבור הקר הזה?"

"במה בדיוק היית עסוקה?"

"עניינים."

דראקו הביט עליה והרים גבה.

הרמיוני הביטה עליו בחזרה במבט של 'אם תשאל תמות', ודראקו סובב את הראש מיד.

היא צחקקה ביחד איתו, ואז רון חלף על פניה, כשאגרופו סגור.

הרמיוני הוציאה את בקבוקה כדי לשתות, ואז רון נתקל בידה.

בלי ששמה לב, רון הכניס לתוך בקבוקה שיקוי שיכחה.

"כדאי שתשימי לב איפה את שמה את היד שלך."

"אתה צריך לשים לב לאן אתה הולך."

לאחר שהביטו אחד בשני עם מבטים קודרים, היא כמעט שלגמה מהבקבוק, ואז דראקו פנה אליה.

אמ... הרמיוני אני יכול לשתות קצת? אני שכחתי את שלי למעלה והגרון שלי יבש..."

היא חייכה אליו."ברור, קח."

דראקו גמר את כל הבקבוק בשני שלוקים.

"מישהו פה צמא."

"מצטער. אני אמלא לך אותו מחדש."

בהינף שרביט דראקו מילא את כל הבקבוק של הרמיוני מחדש, אבל הפעם לא הייתה בו טיפת שיקוי.

הוא לא ידע שבעוד כמה שעות ישכח גם את זה.

הפרק הקודם		הפרק הבא