לילי וג'יימס האמת

פרק 10

*חשוב ביותר לקרוא לפני תחילת הפרק*
כשקוראים את הפרק ומגיעים לשיר תכנסו לקישור כדי לשמוע איך השיר הולך. הקישור: http://www.youtube.com/watch?v=ZAwUUGCDOK0  זה השיר בביצוע מGLEE (אני מעדיפה את הביצוע הזה).
תכנסו גם לקישור הזה: http://www.youtube.com/watch?v=43mjd41vBEQ זה הביצוע שהוצג בתכנית עצמה והוא מקוצר אבל ככה לילי מתנהגת כשהיא שרה את השיר (ככה היא 'מופיעה'). הבנות הן חברות שלה וגם בנות אקראיות שיושבות בחדר המועדון והבנים הם אקראיים חוץ מג'יימס (הבחור שהיא מסתובבת סביבו ושהוא היחיד שלא שר עם כולם).

הימים המשיכו לעבור. לילי וג'יימס היו שניהם במצב רוח רע וחבריהם עדיין לא הצליחו להביא אותם להיות קרובים זה לזה. אם ג'יימס היה יושב עם החבורה בחדר המועדון לילי הייתה מתיישבת בפינה, ליד החלון, שממנו נשקף רוב הזמן גשם בתקופה זו של השנה כמו בהתאם למצב רוחה. כשהיה המצב הפוך ולילי הייתה יושבת עם החבורה ג'יימס היה מתרחק כי ידע שברגע שהוא יתקרב לילי תעזוב את המקום.
במשך כל אותם ימים המשיך ג'יימס לראות את פיטר פטיגרו, או בכינוי שהקונדסאים נהנו להצמיד לו: זנב- תולע, כי הוא הזכיר להם עכברוש. הוא גם העיר את תשומת ליבם של חבריו לכך וכל הבנים החלו להיות ערים למבטי הקנאה ששלח אליהם ואל הבנות בכל רגע נתון מפינתו הקבועה בחדר המועדון.
באחד הימים ישבה כל החבורה, כולל ג'יימס, בחדר המועדון כשלילי ירדה ממגורי הבנות. "או, טוב שכולכם כאן." אמרה. "יש לי משהו חשוב להגיד ואני רוצה שכולכם תשמעו." כולם הנהנו למשמע דבריה, מנסים להבין מה כל כך חשוב לה שהיא צריכה שגם ג'יימס, שהיא לא מוכנה להיות קרובה אליו, צריך לשמוע. לילי הסתכלה אל מאחוריה ובהנפת שרביט אחת שלה הופיעה מערכת סטריאו על אחד השולחנות בהנפת שרביט נוספת מצידה החלה להתנגן מוזיקה. באותו רגע הבינו כולם שהיא לא עומדת לדבר, אלא לשיר. כשהמוזיקה התנגנה ברקע הבנות זיהו את השיר וידעו מיד שיהיה גם עליהן לקחת חלק בביצועו. לילי החלה לשיר.

I wake up every evening
with a big smile on my face
and it never feels out of place.
And you're still probably working
At a 9 to 5 pace
I wonder how bad that tastes

When you see my face
I hope it gives you hell, I hope it gives you hell
When you walk my way
I hope it gives you hell, I hope it gives you hell

Now where's your picket fence love?
And where's that shiny car?
Did it ever get you far?
You never seem so tense, love
I never seen you fall so hard
Do you know where you are?

And truth be told I miss you
And truth be told I'm lying

When you see my face
Hope it gives you hell, Hope it gives you hell
When you walk my way
Hope it gives you hell, Hope it gives you hell
If you find a man that's worth the damn and treats you well
(Treats you well)
Then he's a fool you're just as well hope it gives you hell
Hope it gives you hell

Tomorrow you'll be thinking to yourself
Yeah. Where did it all go wrong?
But the list goes on and on

And truth be told I miss you
And truth be told I'm lying

When you see my face
Hope it gives you hell, Hope it gives you hell

When you walk my way
Hope it gives you hell, Hope it gives you hell
If you find a man that's worth the damn and treats you well
(Treats you well)
Then he's a fool you're just as well hope it gives you hell

Now you'll never see
What you've done to me
You can take back your memories
They're no good to me
And here's all your lies
You can look me in the eyes
With the sad, sad look
That you wear so well

When you see my face
I hope it gives you hell, I hope it gives you hell
When you walk my way
I hope it gives you hell, I hope it gives you hell
If you find a man that's worth the damn and treats you well
(Treats you well)
Then he's a fool you're just as well hope it gives you hell

When you see my face
I hope it gives you hell, I hope it gives you hell
(hope it gives you hell)
When you walk my way
I hope it gives you hell, I hope it gives you hell
(hope it gives you hell)
When you hear this song and you sing along well you'll never tell
(you'll never tell)
Then you're the fool I've just as well I hope it gives you hell
(gives you hell)
When you hear this song I hope that it will give you hell
(give you hell)
You can sing along I hope that he will treat you well

כשסיימה לשיר היה חדר המועדון כולו תוסס. כבר זמן רב שלא הייתה אנרגיה כזו בחדר המועדון של גריפינדור כי הקונדסאים לא הקימו כל כך הרבה רעש כשג'יימס, שבאיזושהי צורה הנהיג אותם, היה מדוכא ומדוכדך. לילי הסתכלה לג'יימס בעיניים ולאחר מכן הסתובבה ויצאה מהחור שמאחורי תמונת האישה השמנה.
ג'יימס נשאר בחדר המועדון המום. הוא היה המום מהקלות שבה שרה את המילים והסתכלה עליו אחרי ששמע אותה שרה את Take a bow, שבסופו היא בכתה, לא מזמן (זה השיר מהפרק הקודם). הוא לא ידע שהיה לה כל כך קל להתגבר עליו, והרי זה מה שהיא שרה. השיר אמנם דיבר על כך שהיא מקווה שיסבול כשהוא רואה אותה וכאלה אבל אמר לא כל כך בחשאיות 'התגברתי עליך'.
לילי הסתובבה בחוץ, במדשאות. היא לא ידעה מה לעשות. היא הרגישה כל כך רע עם עצמה. 'למה הייתי חייבת לעשות את זה? למה הייתי צריכה לשיר את השיר הזה, ועוד מול ג'יימס?' שאלה את עצמה ומיד ידעה את התשובה. 'אני רוצה שהוא יראה שהתגברתי עליו ואני באמת מקווה שהוא יסבול קצת כשהוא רואה אותי או הולך קרוב אליי, רק כדי שירגיש קצת ממה שהרגשתי מול התמונה הזו בשער של הנביא.' ענתה לעצמה בלב. ועדיין זה לא הרגיע אותה. היא ידעה שהיא עוד אוהבת אותו ולא יכלה לעשות דבר עם העובדה הזו. אומרים שהזמן מרפא, ובכן, בשביל לילי אוונס עבר יותר מידי זמן (כמעט חודש) והיא עדיין שבורת לב.
למחרת בבוקר, כשג'יימס ירד לאולם הגדול כבר היה מאוחר. הוא היה האחרון להתעורר, והבנים התייאשו מלנסות להעירו בכוח אז הם פשוט ירדו ונתנו לו להמשיך לישון. כשהגיע לאולם הגדול שולחן גריפינדור היה מלא, חוץ ממושב אחד. המושב ליד לילי. ג'יימס ראה את זה וכמעט התפתה לדלג על ארוחת הבוקר, אבל אז ראה את סיריוס מסמן לו לבוא להתיישב איתם.
סיריוס החליט שהיום הוא היום להראות ללילי את האמת. כשנגמר יום הלימודים הוא קרא ללילי ושניהם יצאו למדשאות. "ליל'ס... את יודעת מה ג'יימס בשבילי ואני חייב להגיד לך שאת לא מבינה! מה שאת חושבת שקרה, טוב, זה לא קרה. ג'יימס לא נישק אף אחת ובטח שלא בגד בך. את רואה איך הוא אומלל עכשיו ואת יודעת שלמרות שאת יותר טובה ממנו בלהסתיר את הרגשות שלך, את אמללה לא פחות ממנו ומגעגעת אליו." הוא אמר. לילי הסתכלה עליו. "את לא מאמינה לי? את חושבת שאני ממציא לך סיפור כדי להחזיר אותך לג'יימס? אני יכול להוכיח. יותר טוב, בעצם. אני יכול להראות לך את האמת, טוב לא בדיוק אני אלא ג'יימס. כל מה שאת צריכה זה לפגוש אותי ב19:00 בחדר המועדון ולעשות מה שאני אומר לך, פעם אחת." אמר. לילי הנהנה, עיניה מלאות בדמעות.
בשעה שבע לילי עמדה ליד סיריוס בכניסה לחדר המועדון, מכוסה בגלימת ההיעלמות. סיריוס והיא יצאו למדשאות וללילי הייתה תחושה שהיא יודעת לאן הם הולכים. כשהגיעו למגרש הקווידיץ' היא ידעה שצדקה.  ג'יימס עמד באמצע המגרש, המטאטא שלו בידו ושיערו השחור הפרוע פרוע יותר מתמיד. סיריוס ולילי התקדמו לכיוונו. כשהגיעו סיריוס עצר והסתכל על ג'יימס. הוא נראה עייף ועצוב ועם זאת נראה ללילי כמו היצור הכי יפה שראתה אי פעם. "קרניים, אתה בסדר? אתה לא אוכל טוב או ישן טוב  מאז שחזרנו מחג המולד והסיבה ברורה אבל אתה חייב להתנער מזה." סיריוס אמר. ג'יימס הסתכל עליו בעצב. "אתה יודע שבחיים לא הייתי בוגד בה! כל כך הרבה זמן חיכיתי עד שהשגתי אותה, אפילו אני לא מספיק טיפש כדי לזרוק את זה. היא מכולם אמורה לדעת את זה..." ג'יימס אמר, תוך התקדמות לכיוון האגם. כשהגיעו לשפת האגם התיישבו ג'יימס וסיריוס ונשענו על גזע העץ הגדול שאהבו. לילי התיישבה לידם, מקשיבה לג'יימס. "היי קרניים, מה היה בכלל הסיפור שגרם לזה? לא כל כך הבנתי..." סיריוס אמר. ג'יימס הסתכל סביבו. "טוב אתה זוכר בנשף השנה החדשה שהיה בבית?" שאל. כשסיריוס הנהן הוא המשיך. "בבוקר שאחרי פרסמו בשער תמונה שלי מתנשק עם מישהי שהיא לא לילי. הילדה הזו היא בת 15 והיא הבת של חבר של אבא שלי מהעבודה. אבא שלי אמר שהיא דלוקה עליי אבל אני לא האמנתי לו ובאיזשהו שלב שלילי רקדה איתך או לא יודע איפה היא הייתה, הילדה הזו פשוט תפסה אותי ונישקה אותי. תוך שנייה התנתקתי ממנה, כן? אבל כנראה שהפפראצי של הנביא הספיקו לצלם והחליטו שזו דרך טובה ליצור שערורייה." ג'יימס סיפר. לילי, שהקשיבה בריכוז כל הזמן,  הרגישה כמה דמעות זולגות במורד לחייה אבל לא טרחה אפילו לנגב אותן. ג'יימס צדק. היא באמת אמורה לדעת שהוא לא יבגוד בה. היא הרגישה כל כך טיפשה ורעה. היא לא האמינה על עצמה. באותו רגע לילי קמה והתחילה להסתובב במדשאות, מחליטה בליבה שתתנצל בפני ג'יימס ואם צריך אפילו תתחנן שיקבל אותה בחזרה. היא זכרה את ההרגשה הבטוחה שנתנו לה זרועותיו המגוננות וידעה שהיא רוצה לחזור להרגיש ככה.

היום עבר לאט. ללילי נמאס כבר מההצקות וההקנטות של הסלית'רינים. לפחות כשהייתה עם ג'יימס הסלית'רינים נרתעו מעט והקניטו אותה פחות, אבל עכשיו היא הייתה חשופה. "היי, אוונס! בוצדמית כלבה שכמוך! אדון האופל יגיע אלייך ואני מקווה שאת תהיי בין הראשונים מהבוצדמים בהוגוורטס!" היא שמעה את סנייפ וחבריו אוכלי המוות צועקים לה בדרכה חזרה ממרתפי השיקויים לארוחת הצהריים באולם הגדול. כששמעה את צחוקם של הסלית'רינים הסתובבה וראתה את סיריוס וג'יימס, על פני כל אחד מהם מבט רצחני וקנט, סופי אמילי וקלאודיה מנסים להרגיעם.
לילי החליטה באותו רגע שאולי עדיף שתוותר על ארוחת הצהריים. לא היה לה חשק לשמוע סביבה את כל בנות הוגוורטס, מתלחששות על כמה היא סתומה שנפרדה מג'יימס, ואת הסלית'רינים, שהיו יותר גרועים וזרקו לעברה עלבונות. היא ידעה כמה טיפשה היא שעזבה את ג'יימס, אחד האנשים היחידים בהוגוורטס שגרמו לה להרגיש כאילו כלום לא יכול לפגוע בה, ונמאס לה לשמוע את הסלית'רינים. היא התקדמה לכיוון המדשאות ושמעה מאולם הכניסה רעש של קרב שרביטים, אבל כל זה לא עניין אותה באותו רגע. כל מה שרצתה היה להגיע לעץ ליד שפת האגם שתמיד ישבה בו עם חברותיה ומאז שהחלו להיווצר זוגות בין שתי הקבוצות גם עם הקונדסאים.  
באולם הכניסה עמדו הקונדסאים, שרביטיהם שלופים, ומולם סנייפ וחבריו עם שרביטים שלופים. "אל תתערבו אני רוצה להפיל אותו בעצמי." סינן ג'יימס לחבריו מביט בסנייפ במבט מלא שנאה. "אתה יודע שהוא לא יהיה כזה גיבור ואצילי וישתמש בכל הפמליה שסביבו כדי להפיל אותך" אמרו סיריוס ורמוס. ג'יימס משך בכתפיו וירה לחבריו מבט שהמשמעות היחידה שלו היא: תתרחקו עכשיו. הקונדסאים התרחקו אך עדיין נשארו בתוך המעגל שנוצר סביבם וסביב סנייפ וחבריו.
לילי ישבה במדשאות כשילדה בשנה החמישית, שכשהתקרבה אליה זוהתה על ידי לילי כמדריכת גריפינדור החדשה ביותר, רצה אליה וקראה לה בהיסטריה לבוא לאולם הכניסה. לילי סגרה את הספר שקראה בו והכניסה אותו לתיק, ממהרת לאולם הכניסה.
כשהגיעה לאולם ראתה מעגל של אנשים סביב מספר דמויות. מצד אחד הייתה דמות, על הרצפה, וסביבה שלושה או ארבעה אנשים. מהצד השני הייתה קבוצה מלוכדת של דמויות פני כולם פונות עם הגב אליה. לילי דחפה אנשים עד שהגיעה לשורה הראשונה, כמעט בתוך המעגל עצמו. כשראתה שלדמות שעל הרצפה שיער שחור פרוע היא רצה, מקווה שעיניה מטעות אותה. היא הגיעה למעגל הצפוף סביב הדמות על הרצפה ולמרבה הזעזוע גילתה שעיניה לא הטעו אותה. על הרצפה ישב ג'יימס, חולצתו קרועה ופס דם נגלה מהקרע בחזית החולצה, ממש על חזו של ג'יימס. היא כרעה ברך, כורכת את זרועותיה סביב מותניו של ג'יימס והרימה אותו מהרצפה. "כולם להתפזר! עכשיו! אין לכם מה לראות פה!!" צעקה על כל הסובבים אותה. הדמעות זלגו על פניה והיא נדחפה בין האנשים, מנסה לצאת ממעגל הצופים ולהביא את ג'יימס למקום שקט.
כשסוף סוף הצליחה להידחק מחוץ למעגל עוד שמעה את סיריוס, רמוס, קנט, אמילי, סופי וקלאודיה צועקים על כולם להתפזר.
כשלילי הגיעה לעץ תחתיו ישבה קודם, היא כבר בקושי יכלה להחזיק מעמד. ההליכה עם ג'יימס נשען עליה עייפה אותה וברגע שהגיעו לעץ היא עזרה לג'יימס להתיישב על הרצפה בזהירות. הוא נשען על העץ בעוד היא קרעה מעליו את החולצה הלבנה המוכתמת בדם. "איך זה קרה?" לילי שאלה, מסתכלת על ג'יימס, מעיניה זולגות דמעות הממשיכות את שיבלי הדמעות שנוצרו מרגע שהחלה לבכות. ג'יימס פקח את עיניו, פניו מתמלאות בכאב כשראה את לילי ככה, בוכה, שוב, בגללו. "סבר- מאוס... אני יודע שאת שונאת אותי אבל הוא המשיך לדבר עלייך כאילו את לא יותר מסתם חפץ שצריך לזרוק לפח, או להשתמש בו בגסות ואני לא יכולתי לשמוע אותו יותר. אז נהיה דו- קרב. רמוס סיריוס וקנט רצו להילחם נגדו יחד איתי אבל לא הסכמתי. הוא לעומת זאת השאיר את כל חבורת אוכלי המוות שלו סביבו והם שלחו אליי קללות באקראיות. הלחש הזה שהוא השתמש בו עלייך לפני כמה חודשים והיום עליי... זה לא לחש מוכר, יכול להיות שהוא המציא אותו. בקיצור, הגעתי למצב הזה ואחרי כמה שניות שמעתי אותך לידי והרגשתי אותך עוזרת לי לקום וצועקת על כולם." הוא הסתכל עליה וכשראה שהדמעות ממשיכות לזלוג על פניה הושיט את ידו, מנסה להגיע אליה ולמשוך אותה לחיבוק. לילי התקרבה אליו. היא ישבה לידו בשתיקה. כעבור כמה דקות נישקה את לחיו ואמרה: "החתך לא נראה טוב... צריך לטפל בו עכשיו. אתה בסדר מספיק כדי ללכת למרפאה?"  ג'יימס חייך חיוך חלוש וניסה להתרומם. הוא כמעט הצליח לפני שנפל. "הכל מסתובב... את מלאך?" מלמל. לילי הסתכלה עליו בבהלה. היא ידעה שחייבים לטפל בג'יימס עכשיו כדי שהמצב שלו לא יחמיר יותר. "אני יודעת לטפל בזה רק בדרך המוגלגית וזה קצת כואב אבל אני לא יכולה להרים אותך ולשאת אותך עד אגף המרפאה. זה בסדר אם אני אעשה את זה כמו שאני יודעת?" שאלה בדאגה. ג'יימס הנהן. "אציו קערה עם מים פושרים ומגבת." היא אמרה. לאחר שזימנה חומר חיטוי ועוד כמה דברים היא התקרבה אל ג'יימס שוב. היא לקחה את המגבת וטבלה אותה במים. אחר כך הניחה אותה על החתך וניקתה מסביבו כדי שתוכל לראות את חומרת המצב. "אני כל כך מצטערת, ג'יימס. הייתי טיפשה וילדותית. לא הייתי צריכה להגיע למסקנות לבד ולהחליט שזו האמת המוחלטת. הייתי צריכה לתת לך להסביר לי לפני שהתחלתי להתעלם ממך. אתה היית הדבר הכי טוב שקרה לי השנה ואני זרקתי את זה כאילו כלום... אני יודעת שאתה בטח שונא אותי עכשיו..."  אמרה תוך כדי שטיפלה בג'יימס, לא מעזה להביט בפניו. "אני אוהבת אותך ואני אבין לגמרי אם לא תרצה לראות אותי יותר בחיים אבל חשוב לי שתדע את זה. אני אוהבת אותך וזה לא משהו חדש. אני אהבתי אותך הרבה זמן והמשכתי להגיד 'לא' בכל פעם שהזמנת אותי לצאת ולשנוא אותך כי פחדתי להיפגע." אמרה. היא סיימה לחבוש את הפצע, שלא היה כל כך עמוק, כשהרגישה יד חמה ומוכרת מרימה את פניה כלפי מעלה. ג'יימס הסתכל עליה בעיניים צוחקות ואוהבות. "איך את יכולה אי פעם לדמיין שאני אשנא אותך או לא ארצה לראות אותך?! אחרי שרדפתי אחרייך 4 שנים והצלחתי סוף סוף אין סיכוי שאני זורק את זה לפח! אני. אוהב. אותך. לילי אוונס. ושום דבר שתעשי או תגידי לי לא ישנה את זה." אמר, חיוך רחב על שפתיו. לילי חייכה חזרה וג'יימס משך אותה אליו. הוא הצמיד את שפתיו לשפתיה בעדינות ונישק אותה נשיקה קצרה ומתוקה. "התגעגעתי לזה..." אמר. לילי הסתכלה עליו בבלבול. "למה התגעגעת?" שאלה, מחייכת ונצמדת אליו. רק עכשיו הרשתה לעצמה להסתכל על גופו של ג'יימס. זו הייתה הפעם הראשונה שלילי ראתה אותו בלי חולצה מכזה מרחק. הוא היה ממושלם בעיניה. הוא היה שזוף, עורו בגוון זית, ושרירי. "התגעגעתי ללנשק אותך ולהרגשה שלך בין הזרועות שלי." לילי זימנה חולצה בשביל ג'יימס, בלית ברירה, כדי שלא יתקרר וכדי שהחתך על חזהו לא יזדהם. כשסיים ללבוש את החולצה ג'יימס נעמד, מושך איתו את לילי. הוא חיבק אותה, ידיו על מותניה. לילי כרכה את זרועותיה סביב צווארו כשג'יימס רכן והצמיד את שפתיו לשפתיה שוב.

תגיבו!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא