ממצאים ואהבה

אז פרק חדש, אנחנו לקראת סיום הפאנפיק, אז אם יש דברים שהייתם רוצים שיהיו בסיפור זה הזמן להציא רעיונות (מבטיחה להכניס את נוויל לונגבוטום)

אז תנו ביקורת, תציאו רעיונות, ובעיקר קראו ותענו 

כבר עברו שלושה ימים מאז הבחינה בשיקויים, היום יהיה שיעור שיקויים נוסף בו יהיה צורך להביא את העבודה האישית.

לונה חשבה שהצליח לה לא רע בבחינה, אבל היא הייתה עצובה, באחת השאלות היא הייתה אמורה לענות תשובה מסוימת, שפשוט לא התיישבה בקנה אחד עם העובדות.

אבל לונה למדה בדרך הקשה שלפעמים צריך לכתוב שקרים בשביל לקבל מאה אחוז, ובכל זאת היה בזה משהו עצוב.

היא תמיד האמינה שהיא צריכה להגיד את  האמת, לכתוב את האמת, אבל הפעם נדמה שלא הייתה ברירה.

כאשר היה המבחן לונה רוקנה את הראש ושתי מלים ריצדו במוחה "בשביל סנייפ"

היא רצתה שהוא יהיה געה בה, רצתה להראות לו שהיא יכולה.

אומרים שסנייפ היה סוכן כפול של דמבלדור ואוכלי המוות, אבל הוא תמיד ידע מי הצד הראוי, והוא שיקר בשביל שבסוף יהיה יותר טוב. אז כן היא רוצה שהוא יהיה געה בה, באיזשהו אופן בכך שהיא מסוגלת לשקר. למרות שהדבר היה מוזר, למה שמישהו יהיה געה במישהו אחר כי הוא מסוגל לשקר?

בכל אופן לונה כמה מהמיטה ורצה לארוחת הבוקר, היא חתכה לעצמה חתיכת פשטידה ואכלה בביסים גדולים, לאחר מכן רצה לשיעור השיקויים, היא אפילו לא הבינה למה, היא הולכת ממש להקדים. אבל זה פשוט מה שהיא עשתה.

לונה נכנסה לכיתה לפני כולם, לפני סנייפ (הוא עוד היה בארוחת הבוקר)

היא התיישבה על אחד הכיסאות והתחילה לעבור בפעם ה356 על העבודה שלה.

היא הייתה געה בעצמה, היא עשתה עבודה באמת מושקעת וטובה, מצד שני סנייפ היה אדם בעל שאיפות למצוינות ואם היא עמדה בדרישות שלו לא היה לה מושג.  

היא חיכתה עוד קצת והתחילה לחשוב על כך שחבל שלא נשארה לאכול יותר, כי בתכלס הייתה עדיין רעבה. ותהיה ארוחה רק בצהריים, מצד שני אבא שלח לה חצילונים (זה מין אוכל מוזר שגדל על  קירות) זה היה נחמד בטעם. אז נכון אוכל אמיתי לא היה לה, אבל היא תשרוד עד הצהריים.

דלת הכיתה נפתחה וסנייפ נכנס לכיתה, הוא חייך לעבר לונה ואמר

"כדי לך להישאר בעתיד קצת יותר, ולאכול כמו שצריך, את יודעת עדיף להגיע בזמן ולא שעה לפני כן. בכל מקרה את יכולה להעביר לי את העבודה עכשיו"

לונה העבירה לסנייפ את העבודה, סנייפ הכניס את העבודה לקלסר ושם על שולחן המורה.    

לאחר מכן הוא הסתכל על לונה, אף אחד מהם לא עשה דבר.

הוא הסתכל על גופה ועל התנועות הקלות בו, על רגליה וידיה, על האוזן שהחזיקה שרביט קטנה ויפה, וממנה על השער הבלונדיני המלוכלך, ואז על העיניים הכסופות והיפות שלה, שכמו ראו דברים יפים בכל, והוא נזכר בה בלילי.

הוא התקרב עליה, רוצה לחבק אותה ולהישאר איתה לעד, היא ראתה אותו מתקרב ולא זהה, מה הוא רוצה? היא שאלה את עצמה.

אולי הוא אוהב אותה? אבל יש סיכוי שהתנועות שלא הן לא אהבה. אף פעם עין לדעת כשה מדובר בסנייפ.

דמעה קטנה צצה לה על הלחי, סנייפ כבר היה קרוב וניגב אותה בידו. הוא נשק לה על הלחי ואמר בלחש

"אני אוהב אותך לון"

"גם אני" היא אמרה וניסתה לחבק אותו, אבל הוא התרחק

"אי אפשר, הם עוד מאת פה" הוא אמר

הפרק הקודם		הפרק הבא