חצויה+

הפרק מוקדש ל הארי443 !!!

וול אני יודע שיכול להיות שיהיו לכם הרבה תגובות רעות על הפרק ועל זה שאני גורם להכל להיות כזה חרא, אבל הכל יוסבר בפרקים הבאים ככה שאין לכם מה לנזוף בי ולהוריד מנוי..

_~_~_~_~_~_~_~_

אנבת'

בבוקר שלמחרת ניסיתי לדבר עם פרסי, אבל נראה שבכל פעם שאני מנסה להתקרב הוא נעלם מעיני, יושב עם חבורה מגריפינדור על הדשא, אני מתקרבת, לרגע אני מסיתה את המבט והם כבר לא שם. גם בחדר האוכל, הוא ישב עם אותה החבורה בדיוק, ושב פעם, התקדמתי לעברם ומישהו עבר מולי, ואז לא ראיתי אותו.

בשיעור של פרופסור קטלבורן, טיפול בחיות פלא, כשהתחלקנו לזוגות כדי להאכיל זבובים צרענים הלכתי מיד לכיוון פרסי, אך כשהייתי במרחק מטר הוא כבר הלך לאחד הכלובים יחד עם אחד הנערים מהקבוצה שלו.

זה עצבן אותי, לא שאני לא רוצה שיכיר חברים חדשים, פשוט.. חשבתי שהוא יעזר בי, חשבתי שהוא ידבר איתי, שיבלה איתי לפחו חלק מההפסקות, בל הוא פשוט התעלם ממני.

אני מנינחה שזה היה אנוכי מצידי, אבל הייתי חייבת להבין מה קרה, הייתי חייבת להבין למה הוא לא מדבר איתי.

"פרסי." תפסתי בכתפו בדיוק כשבא לפתוח את הכלוב, הוא והחבר שלו הסתובבו אלי. פרסי מחייך חיוך מזויף, "הי! אנבת', אממ תכירי את ג'ון, הוא אה.. חבר שלי..?" אני מסתכל על ג'ון באדישות, "פרסי, אני צריכה לדבר, יש לך רגע?" הוא מביט בג'ון בשאלה, ואז ג'ון מניד בראשה באיטיות. אני יודעת שהם לא התכוונו שאראה את זה, אבל ראיתי.

"אני לא יכול כרגע, את יודעת, אנחנו באמצע שיעור וזה.." התחמק פרסי. הנהנתי כאילו הכל טוב, למרות ששוב דבר לא היה טוב, "בסדר, אז נדבר בהפסקה כן?" הקשתי עליו, "כן בטח! אם אני אמצא אותך.." שוב, מתחמק, חייכתי חיוך מתוק ומזויף. "מעולה."

~*~*~*~*~

כמו שחשבתי, לא מצאתי אותו בהפסקה, אבל כן מצאתי את אחת מבנות החבורה, בדרך לשיעור שינוי צורה. "הי!" קראתי מאחוריה, אני מסתובבת אלי, "אממ.. היי..?" אני מתקרבת, "ראיתי שאת ופרסי חברים אה?" היא מסתכלת עלי במבט מוזר.. "כן.. הוא אחד מאיתנו.. למה?"

"סתם, פשוט קצת התפעלתי שהוא לא מדבר איתי." נעצתי בה מבט. פתאום נראתה קצת לחוצה, "חייבת ללכת, תכף מתחיל שיעור ואני לא רוצה לאחר.. בי!" היא רצה לכיתה שלה.

~*~*~*~*~

אבל עדין לא ויתרתי, בסוף היום, מיד לאחר ארוחת הערב עליתי אל חדר המועדון של גריפינדור וחיכיתי מול הציור של האישה השמנה, פשוט ישבתי שם, נשענת על הקיר ומחכה לאנשים שיגיעו.

לאט לאט הילדים התחילו להופיע, הראשון שנכנס היה נער שנה שניה שנראה מתוסכל ממשהו, "זנבות וריקבונות." אמר את הסיסמה בעצבנות, הדלת נפתחה לו והוא נכנס.

אחריו הגיעו עוד, אומרים את הסיסמה ונכנסים. רק אחרי זמן שנדמה כשנים ראיתי את פרסי, ואיך שלא, עם החבורה שלו. ברגע שראה אותי הוא לחש משהו לאחד מהם והוא סימן לו לא לדאוג.

הם הגיעו לדלת וניסו פשוט לומר את הסיסמה ולהכנס כאילו אני לא שם, אבל הייתי שם. "פרסי." קמתי על רגלי, "לא ראיתי אותך בהפסקה, חבל, אבל אנחנו צריכים לדבר, אז זה יהיה נהדר אם תבוא איתי רגע הצידה ותסביר לי כמה דברים." אמרתי בארסיות.

שוב, ג'ון הניד בראשו, פרסי נראה אומלל, "יש לי מלא שיעורים אנבת', מצטער, בפעם אחרת." ולפני שהספקתי להוציא עוד מילה מפי הם נכנס, ואחריו שאר הקבוצה נועצים בי מבטים.

הפעם ממש התעצבנתי, מה הם רוצים ממנו, למה הם לא מסכימים לו לדבר איתי?

נעמדתי מול האישה השמנה שבציור, "זנבות וקירבונות." אמרתי. הדלת נפתחה בפני, הגיע הזמן לגלות את הסוד.

_~_~_~_~_~_~_~_

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא