כל דבר שאני יכול כדי לעזור

פרק 18:

הוא ישן כל כך טוב בלילה, למרות שלא יצא לריצה או התיש את עצמו. ללא שום חלומות או סיוטים.

הוא קם בבוקר מאוחר, שומע דממה בבית והניח שהרמיוני והארי בעבודה.

"תודה שהחלטת להצטרף אליי" ג'ורג' אמר בסרקסטיות כשרון התעתק לתוך החנות.

"אתה מודע לזה שאני עושה את זה רק מטוב ליבי, כן?" רון גיחך אך הניף את שרביטו על מנת להזיז קופסאות שעמדו בדרכו, "כדאי מאוד שלפחות ארוחת צהריים תהייה כלולה בטובה שאני עושה לך".

"עם הכמויות אוכל שאתה אוכל כבר עדיף לי לשלם לך משכורת" ג'ורג' צחק והמשיך לסדר את המוצרים שהיו בארגזים במקום המתאים.

הם המשיכו לעבוד בשקט וביעילות, ובמהירות החנות קיבלה צורה.

"אני חושב שסיימנו" ג'ורג' העביר את מבטו על החנות כשידו על מותניו. החלל הגדול היה מאורגן בצורה יעילה, כונניות מלאות מוצרים צבעוניים גדשו את הקירות, והכל היה מסודר בצורה מאורגנת ומזמינה.

"האמת שהחנות נראית הרבה יותר טוב ככה, אבל אל תגיד לאנג'לינה שהיא צדקה, שלא תגרום לנו בעוד כמה חודשים לסדר את החנות מחדש לפי רצונה", רון גיחך.

"גם אם כן, זה כבר יהיה על אחריותי, אתה כבר תהייה הילאי מתנשא שלא יהיה לו זמן לאחים שלו" הוא עקץ אותו.

"ברגע שאני מסיים את ההכשרה ונהפך להילאי, אני שוכח לגמרי מאיפה באתי, אל תדאג" רון חייך אל אחיו הגדול, "ואם סיימנו נראה לי שאחזור הביתה, אז להתראות".

"להתראות" ג'ורג' ענה לו ורון יצא מן החנות.

"שלום?" רון קרא כשהגיע לכיכר גרימולד מס' 12, אך כשלא קיבל תשובה, הניח ששותפיו עדיין לא חזרו הביתה.

לאחר שאכל כריך קל הוא החליט לעשות משהו מועיל עם הזמן שלו. הוא התלבש בבגדי הריצה שלו, שם את שרביטו בתוך כיסו ויצא לריצה ארוכה, מנסה לשמור על הכושר הגופני המעולה שלו כתוצאה מחודשים אימון גופני אינטנסיביים.

למרות שחזר לכיכר גרימולד כשכבר התחיל להחשיך, הוא עדיין שב לבית ריק.

הוא התפשט ונכנס מתחת למים החמים, שוטף עם סבון את הזיעה ומשאיר אחריו ריח נעים של ניקיון. הוא חפף את שיערו והזכיר לעצמו לבקש מהרמיוני שתספר את השיער שלו שארך כבר יותר מידי.

לאחר מקלחת ארוכה הוא לקח מגבת נקיה מן המדף והחל להתנגב, מייבש את שיערו ופניו הרטובים.

"אויש, שיט-, סליחה!" רון הסיר את המגבת מראשו, רואה בחטף את דמותה של הרמיוני סוגרת את הדלת במהירות.

הוא הרגיש את אוזניו מתחממות ואז כשקלט החל לצחוק "הרמיוני?" הוא קרא, עדיין צוחק.

"סליחה... לא ידעתי... חשבתי שאתם לא פה..." הוא יכל לשמוע את קולה המובך מבעד לדלת הסגורה.

"את יודעת שאת יכולה להיכנס, כן? אם תרגישי יותר בנוח אני מתעטף במגבת" הוא קרא אליה וגיחך, כורך את המגבת סביב מותניו.

הדלת נפתחה בעדינות, והרמיוני נכנסה באיטיות. "שכחתי לעשות כביסה, ורק רציתי לשאול מכם מגבת".

רון הניח מגבת נקיה על השיש לידה וחייך כשראה את הסומק עולה בלחייה של הרמיוני כשהיא העבירה את מבטה על חזהו החשוף והרטוב. למרות שראה אותה אתמול בערב הוא התגעגע אליה. הוא הוריד את מבטו לגופו ואז חזר והביט בעיניה, "זה לא משהו שכבר לא ראית, או נגעת. או שהיה בתוך הפה שלך" הוסיף בקול נמוך, "או שכבר הספקת לשכוח?"

"לא, ממש לא" היא נשכה את שפתה התחתונה, מבטה עדיין מושפל.

הוא הרגיש רצון עז לגעת בשפתיה, ולכן התקרב אליה והעביר את אצבעו על פיה, משחרר את שפתה התחתונה מן הנשיכה. היא הרימה אליו את ראשה, פוגשת במבטו.

"מה דעתך שנתחיל את השיעור של היום?" הוא שאל בקול צרוד.

היא הנהנה ונשמה עמוק, לוקחת צעד אמיץ קרוב אליו, מניחה את ידיה על מותניו, ממש מעל המגבת שכיסתה את חלציו.

הוא התכופף ונישק אותה, בהתחלה בעדינות ולאחר מכן ברעבתנות, מעביר את ידיו על גופה המכוסה בגלימה.

"תפזרי את השיער שלך בשבילי" לחש באוזנה, והיא צייתה, פורעת את שיערה שהיה לפני רגעים אחדים אסוף בפקעת.

"אני יכולה?" היא שאלה בחשש, מניחה יד על החיבור של המגבת.

"את בהחלט מוזמנת".

הוא פתחה את המגבת שעטפה את גופו וזאת נפלה לרצפה. למרות שזאת לא הפעם הראשונה שהיא ראתה אותו, את כולו, עיניה נדדו מטה, מסתכלות עליו בעניין. ואז היא החלה לצחוק.

"אם תלמדי משהו מהשיעורים האלו, זה שאף פעם אל תעשי את זה לגבר", הוא צחק ביחד איתה, לא נעלב, "רוב הגברים יעלבו אם תסתכלי על האיבר שלהם ותתחילי לצחוק".

"סליחה" היא הפסיקה לצחוק אך המשיכה לחייך,  "אני ממש לא צוחקת עלייך, זה פשוט ש..." וסומק עלה בלחייה פעם נוספת.

הוא הרים גבה בשאלה.

היא קימטה את אפה וענתה, "אתמול היה מעט חשוך בחדר וזו גם הייתה הפעם הראשונה שראיתי... אמ... אותך... אז לא ממש שמתי לב לצבע. אבל בעבר תמיד תהיתי לעצמי אם אתה כולך ג'ינג'י" היא צחקקה במבוכה.

הוא הסתכל על איברו ועל השערות במורד בטנו וגיחך, "אני בהחלט ג'ינג'י אמיתי, אם את רוצה לקרוא לזה ככה. השיער שלי כתום לוהט, למה בדיוק ציפית? לשערות שחורות וכהות?"

היא משכה בכתפיה, "סתם משהו שחשבתי בעבר".

"אז חשבת על זה בעבר?" הוא שאל עם חיוך זחוח על פניו, והיא נתנה לו סטירת שעשוע.

הוא ריסק את פיו על שלה, מוחק עם שפתיו את שאריות חיוכה, מרתק אותה לקיר ומצמיד את אגנו לשלה, שתוכל להרגיש את איברו מתחיל להקשות.

הוא ירד על ברכיו והרים את מכפלת גלימתה הארוכה. הוא חייך חיוך מפתה ונכנס מתחת לבד, אור מועט חודר דרכו. היא לא לבשה בגדי מוגלגים מתחת לגלימה והוא העביר את ידיו במעלה רגליה, שומע אותה שואפת אוויר בהפתעה נעימה והיא פיסקה את ירכיה בהזמנה.

הוא נישק אותה בעדינות על בטנה התחתונה והכניס אצבע מעל בד התחתונים שלה והנשימות שלה הפכו כבדות. הוא הפשיל את תחתוני התחרה העדינים שלה במורד רגליה והיא הרימה מעט את רגליה הרועדות כדי שתוכל להשתחל מתוכם.

רון הרים את הגלימה שלה על מנת שהאריג לא יפריע לו להרים את אחת מרגליה ולמקם אותה על כתפו, ראשו בדיוק היכן שאיברה.

הוא פישק את שפתיה התחתונות עם אצבעותיו והחדיר את לשונו. הוא יכל לשמוע את ראשה פוגע בעדינות בקיר מאחוריה, והיא מלמלה "פאק... כן... רון..."

רון לא הצליח להחליט מה הוא יותר אוהב- לשמוע אותה מקללת או שהיא קוראת בשם שלו.

היא העבירה את אצבעותיה בשיערו, מקרבת יותר בלי משים את ראשו אליה, והוא נענה לה. הוא המשיך ללקק אותה ולרדת לה, גניחות ואנחות נשמעות בהד בחדר המקלחת הקטן והיא גמרה במהירות תחת פיו המוכשר.

הוא הוריד רגלה מכתפו בחזרה אל הרצפה, אך כשעזב אותה רגליה כשלו והוא תפס אותה במהירות, מחזיק בה חזק.

"וואו" היא אמרה, עיניה עדיין עצומות, והניחה את ידיו על כתפיו.

רון הסתכל על הסומק בלחיה, הפעם לא במבוכה אלא מעונג, וחייך חיוך זחוח. הוא אהב לראות אותה ככה.

"את יציבה?" שאל אחרי כמה דקות והוריד את ידיו בחשש כשהיא התרחקה ממנו מעט.

"כן" הנהנה, נשימתה חזרה לקצב הרגיל.

"יופי" הוא הרים במהירות את המגבת שלו וכרך אותה סביב חלציו ולאחר מכן הרים את תחתוניה שהיו זרוקים על הרצפה, ותפס בידה, "בואי נלך לחדר שלך" והוא משך אותה החוצה, עוברים במהירות את המטרים הבודדים אל חדרה.

הוא סגר את הדלת מאחוריו והסתכל על הרמיוני במבט של טורף. הוא לא הצליח להתאפק אפילו לשניה אחת ומעך את שפתיו כנגד שלה, חודר עם לשונו לתוך פיה. הוא פתח את הכפתורים שהיו בחלק העליון של הגלימה שלה והוריד את הגלימה שלה לחלוטין, היא הרימה את ידיה על מנת לעזור לו. החזיה שלה נעלמה כמה שניות לאחר מכן והיא עמדה עירומה לחלוטין מולו. הוא העביר את אצבעותיו על גופה, מתווה ציורים על עורה הרך.

הוא נזכר במשהו והוא התרחק ממנה, גורם לה להרים את גבותיה בשאלה.

"אני מיד חוזר" אמר ויצא מן החדר רק כדי לחזור אליו לאחר שניות מועטות, שרביטו בידו.

"בטיחות קודמת לכל, אף פעם אל תשכחי את זה" הזכיר לה והיא הנהנה בזמן שהוא הטיל את כשפי הבטיחות ומניעת הריון. "אולי גם עדיף ש..." הוא הסתכל על הדלת ונעל אותה, ובנפנוף שרביט נוסף הטיל לחש השתקה על החדר, "למקרה ש..." הוא לא היה צריך להרחיב.

הוא הסתכל על הרמיוני ששכבה על המיטה, גופה חשוף לפניו והוא הרגיש את ליבו מחסיר פעימה.

הוא זרק את המגבת הצידה וטיפס על המיטה עירום, איברו עומד בדום. הם התנשקו בעדינות, הוא חפן את שדיה בשתי ידיו בזמן שהיא העבירה את ידיה העדינות על גבו, חוקרת את שריריו.

הוא הניח את ידיו על המזרן בין שני צדי ראשה ומיקם את עצמו בין רגליה הפשוקות. אך כשאיברו נגע בכניסתה הוא הרגיש אותה קופאת תחתיו. הוא העביר את ידו על פניה, מלטף עם אגודלו את לסתה, "תסתכלי עליי" אמר במבט רך.

כשמבטה פגש את שלו הוא יכל לראות חשש בעיניה ולכן שאל "את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?"

"כן, אני בטוחה. זה פשוט ש... פעם קודמת זה עדיין כאב לי וזה היה לא נוח ולא נעים" הסבירה בקול רועד.

"אני מבין" הוא אמר בקול תומך, ממשיך ללטף את פניה, "אני אהיה עדין ואיטי, אם כואב לך או שיש איזה שהיא אי-נעימות את אומרת לי ואני מפסיק באותו הרגע, טוב?"

היא הנהנה והוא הרגיש אותה מפשירה, גופה נעשה יותר נינוח.

"תתמקדי רק בי, תסתכלי רק עליי" אמר בשקט, עיניו חודרות לעיניה בזמן שנכנס לתוכה באיטיות.

הוא נשם עמוק, מנסה לעצור בעצמו על מנת לא להכאיב לה, אך זה לא היה פשוט, ההרגשה שלה סביבו הייתה משכרת.

הוא היה כולו בתוכה, והוא עצם את עיניו, מצמיד את מצחו למצחה, אוגר את כל המשמעת העצמית שלו.

"רון?" הרמיוני שאלה, מחזיקה את זרועותיו שהחלו לרעוד, "הכל בסדר?"

הוא הנהן, "את כל כך צרה והדוקה, ההרגשה שלך פשוט מדהימה" הוא פקח את עיניו, רואה בעיניה להט וחיוך קטן על שפתיה, "את בסדר?"

"כן" היא ליקקה את שפתיה והצמידה את אגנה יותר קרוב אליו.

הוא נהם ויצא ממנה כמעט לחלוטין רק על מנת לחדור אליה פעם נוספת. עיניה הצטעפו אך קשר העין ביניהם עדיין לא נותק.

שניהם החלו לגנוח בהנאה, הנשימות הכבדות שלהם מסונכרנות. שדיה עולים וגבה מתקמר בזמן שהוא זז מעליה, חודר ויוצא ממנה בתנועות עדינות וחוזרות.

"הרמיוני" הוא נאנח, "אני לא אצליח להחזיק מעמד עוד הרבה זמן, תגמרי בשבילי" הוא אמר והחל לשחק עם הדגדגן שלה באחת מידיו, השניה עדיין תומכת בו על מנת שלא ימחץ אותה.

ברגע שאצבעו נגעה בחלק הרגיש שלה היא נאנחה בעונג, ולאחר כמה רגעים היא התפוצצה סביבו, הוא ראה את עיניה החומות מתערפלות בהנאה, והיא התהדקה סביבו כשהיא גמרה, והוא גנח כשגם גופו רעד באורגזמה.

הוא התמוטט מעליה, מתנשף, מנסה לא למחוץ אותה והניח את ראשו בשקע בין כתפיה, מרגיש את הדופק המואץ שלה מתחת לעורה. הריח שלה היה מטריף, כל כך נעים ומפתה.

לאחר שניות ארוכות הוא הזדקף על מרפקיו והסתכל על חברתו הטובה ביותר. היא הניחה את ידיה הקטנות סביב צווארו "אז ככה זה מרגיש לעשות סקס אמיתי?", אמרה והסתכלה עמוק בעיניו. המבט שהיה בהן שיתק אותו, כל כך הרבה רכות, כל כך הרבה רוך, כל כך הרבה חום ואהב-

הוא הרגיש את ליבו דופק במהירות, מאיץ למרות שהמאמץ הגופני הסתיים כבר, הרגשת פאניקה חודרת לעורו ונשימתו נעשית שטחית.

הוא התרומם מעליה וירד מן המיטה, מסתכל לצדדים כדי לחפש את בגדיו רק כדי לזכור שלא היו לו כאן ולכן הרים את המגבת מן הרצפה.

"רון?" הרמיוני שאלה בחשש והזדקפה במיטה, השמיכה בקושי מכסה את גופה.

"אני צריך ללכת" הוא לא הכיר את קולו הקר. הוא ניסה לפתוח את הדלת אך לא יכל והוא התקדם כדי לקחת את שרביטו מן השידה לצד המיטה.

"מה?" הרמיוני שאלה בבלבול, וניסתה לתפוס בזרועו אך הוא התחמק במהירות.

"הבטחתי להורים שלי שאני אבוא לבקר אותם לפני שהחלק השני של ההכשרה מתחיל. אני חייב ללכת" אמר בקוצר נשימה ויצא מן החדר של הרמיוני, משאיר אותה מופתעת. זה לא היה שקר, אך גם הוא לא היה חייב לעשות את זה באותו הרגע. הוא התלבש במהירות בחדרו ולאחר שניות מועטות כבר שעט במורד המדרגות, חוטף את מעילו מן המתלה.

"היי, רון-" הארי וגי'ני בדיוק נכנסו לתוך המבואה, "הכל טוב?" שאל בחשש כשראה את רון מתקדם לכיוון הדלת בחופזה, שרוכי נעליו עדיין פתוחים ומעילו לא רכוס.

"כן. אני חייב ללכת" רון אמר במהירות, משאיר אותם משתוממים כשיצא מן הדלת והתעתק הרחק מכולם. 

אולי תגיבו? אני ממש רוצה לדעת מה דעתכם...

הפרק הקודם		הפרק הבא