הוגוורטס

פרק י"ח

ארץ האגמים הבוערים

ב

ראוק שלח אפריון מבדגרדוול לנוחיותה של רוונה, למרות רוחו של גודריק, שהיה מעדיף שלא תיסע לחתונה בכלל במצבה.

איווה התחננה בפניה שתיתן לה לנסוע איתה על מנת לשמש אותה במהלך הנסיעה, אך רוונה סירבה בתוקף. גודריק לא הבין מדוע, כי הלימודים הופסקו בכל מקרה בשל נסיעתם של ארבעת המייסדים. גודריק החליט לקחת איתו את קסטור וקריספין, בהם עדיין ראה את נושאי כליו, וסלית'רין לקח איתו את הברון פרייסל ואת מאפיס. סלית'רין לא הסתיר מאיש את חוסר רוצנו לנסוע לבדגרדוול, ורכב עם שני מלווי מאחור.

הם נפרדו מתומס וחבריו בכניסה לפונדק של ארצ'יבלד בו התארחו (שעכשיו שמו שונה לפונדק 'שלושת המטאטאים' לכבוד שובו של תומס ממסעו), שהתכוונו לעוף אל מרטונארד ולהציג בפני מועצת הקוסמים את המצאתם. גודריק צפה בהם טסים מעל המרחבים עד שהעצים שמצידי הדרך המזרחית הסתירו אותם מעניו.

הוא האט עד שהאפריון של רוונה, שנישא על ידי שני סוסים, הדביק אותו.

"הכל בסדר, רוונה?" הוא שאל, מציץ בין יריעות הבד הדקיקות. רוונה ישבה על הכרים, מלטפת את בטנה ברוגע.

היא גלגלה את ענייה לנוכח השאלה. "כן, גודריק, הכל בסדר. והכל יהיה הרבה יותר טוב אם תעשה הפסקה של שעה לפני הפעם הבאה בה תשאל אותי שוב."

גודריק חייך בשעשוע ורכב קדימה, מצטרף אל קסטור וקריספין, ששוחחו בין סוסיהם על דבר מה. הם השתתקו כשגודריק הופיע שם. הוא מעולם לא הבין את ביישנותם, ומדוע תמיד השתתקו כשהבחינו בו.

הנסיעה בדרך המלך הייתה נוחה, והם הגיעו לעמק בדגרדוול השקט בערב שלמחרת. דמעות עמדו בענייה של הלגה כשהעמק נגלה לרגליהם תחת השמיים הצהובים. גם גודריק חש רגשות ישנים מתעוררים בו, וריח העשב הטרי ועצי הפרי העלו בו זיכרונות ילדות. הוא זכר כיצד נהג לשחק עם הלגה ובראוק בשדות העמק ובגני הבית, ובעודם יורדים בשביל המתפתל ראה את אביו ואת תאוס הפלפאף משחקים משחקי קוביות עם אנשיהם באולם הגדול ולוגמים שיכר, ובאפו עלה קצה ניחוח שהעלה בו זיכרון נשכח של אימו.

הקבוצה נעצרה במפתיע באמצע השביל. עץ בודד שנכרת בבסיסו לפני זמן קצר חסם את דרכם. גודריק הביט סביב בצלעות הגבעה החשופות ושלף את שרביטו. סלית'רין והברון פרייסל עשו את אותו הדבר, ורוונה הציצה מהאפריון בבלבול.

"אף אחד לא יתקוף אותנו כאן, גודריק," אמרה הלגה בהססנות, מרגיעה את סוסתה העצבנית, שחשה בדבר מה רע באוויר.

גודריק ידע שחרף דבריה גם היא חושדת במצב המוזר לו נקלעו. "צאו, מי שלא תהיו!" קרא.

לרגע הריקנות נותרה על קנה, ואז ראשים דלילי שיער החלו צצים מתוך העשב הגבוה ומתוך שוחות. אלה היו גובלינים, עורם חום אפרפר, מקומט, אצבעות ידיהם ורגליהם מוארכות והם לובשים טוניקות וחצאיות עור לכיסוי חלציהם.

אחד הגובלינים, שהיה זקן במיוחד, התייצב מאחורי בול העץ. עניו היו מצומצמות וכבדות וזקנו ארוך ולבן אך דליל מאד, וסביב צווארו הוא קשר יריעת עור שכנראה אמורה הייתה להיות חיקוי של גלימת קוסם.

"מלך הגובלינים לדרוש לדעת מה קוסמים לעשות בממלכה שלו," אמר גובלין צעיר יותר שעמד לצד הגובלין הזקן, ודיבר את שפתם בצורה גרונית ומובנת בקושי.

"מלך הגובלינים נדרש לזוז מהדרך, ולא נרמוס אותו," אמר גודריק בחריפות.

מלך הגובלינים מלמל משהו באוזן עזרו. העוזר אמר, "מלך הגובלינים להכריז מלחמה על קוסמים אם קוסמים להשיג גבול. ככה זה חוקי קוסמים."

קסטור וקירספין גיחכו. גודריק לא הצליח להדחיק חיוך לעגני. "חוקי הקוסמים חלים על קוסמים. ולמקרה שלא שמתם לב, אתם גובלינים, וזאת ממש לא הממלכה שלכם. עכשיו, אם תסלחו לנו-" הוא הרים את שרביטו ובול העץ התרומם מהאדמה. הגובלינים נסוגו בבהלה וכמה ברחו באימה כשהוא נחת על האדמה שלצד השביל בחבטה. גודריק התקדם והגובלינים שעל השביל ברחו ונעלמו בשוחות.

גודריק גלגל את עניו לעומתם והקפיד לרכב לצד האפריון של רוונה בהמשך הדרך. רוונה הביטה אחריהם בדאגה בגובלינים המתפזרים.

"לא היית צריך להבהיל אותם ככה, גודריק," אמרה.

גודריק הציץ בה. "אני דווקא חושב שהתמודדתי עם העניין בצורה מצוינת. התאפקתי ולא קיללתי את מלך הגובלינים הזה בעצמו. הם מעיזים לדבר על חוקי קוסמים... מי הם חושבים שהם?"

"הם מעוניינים להיות חלק מאיתנו, כנראה," אמרה רוונה, שדבריו של גודריק לא סיפקו אותה.

"הם יכולים להמשיך לרצות. זה לא שהם יכולים להשתוות לנו. הם פרימיטיביים..."

"זה מה שהרבה מהקוסמים אומרים על הפראיים," אמר סלית'רין, שעכשיו רכב ממש מאחורי גודריק. "והגובלינים חכמים הרבה יותר ממה שאתה חושב."

גודריק פתח את פיו להשיב לו בחריפות, אך רוונה תקעה בו מבט. גודריק השתתק בזעף ורכב קדימה.

בראוק ואשתו לעתיד המתינו להם בכניסה לאחוזת הפלפאף עם תאוס הפלפאף, שישב בכיסא מרופד, מתחמם בקרני השמש האחרונות ומכוסה בשמיכת צמר. גודריק סבר שמעולם לא ראה המולת הכנות שכזו מסביב לבית ובחצר הפנימית; הוא מעולם לא ראה את בראוק מאושר כל כך ואת אביו מצומק וחולה כל כך.

הלגה קפצה מגב סוסה ברגע שהגיעו ורצה אל אחיה, מחבקת אותו בחוזקה, ואז את אביה המבולבל משהו. גודריק התעכב, מסייע לרוונה לרדת מהאפריון ומוודא שנערי האורווה לוקחים את הסוסים לטיפול. רק אז ניגש אל משפחתה של הלגה, והופתע כשתאוס הפלפאף ניסה לקום על רגליו כשראה אותו, מושיט לו יד מקומטת ורזה.

גודריק ניגש אליו בזהירות והאיש הרועד מחולשה חיבק אותו. "לאונוס... לאונוס, טוב לראות אותך, אח..."

"אבא, זה גודריק," הסביר בראוק לאיש הזקן בעדינות. "זה הבן של לאונוס. לאונוס נהרג לפני כמה שנים, בקרב נגד הדרקון... אתה זוכר?"

"גודריק?" אמר תאוס הפלפאף, בוחן את פניו של גודריק בעניים עיוורות למחצה. הלגה עזרה לו להתיישב בחזרה וכיסתה אותו, אך הוא המשיך לבהות בגודריק בשתיקה כאילו מעולם לא ראה משהו דומה לו.

בראוק הכיר לאורחיו את אשתו לעתיד, אניסה פורפינגטון, אישה עגלגלה שתלתליה החומים מסודרים בקפידה ושמלתה עשויה משי סגול עשיר מאד יחסית למעמדה. היא ענדה ענק זהב כבד וצמידים מרהיבים, כולם מתנות חתונה, נראה שהיא לא רגילה לענוד תכשיטים רבים כל כך, כי היא התעסקה איתם ונגעה בהם ללא הפסקה, אך ברור היה שהיא אוהבת אותם מאד.

בראוק הציע לאורחיו להיכנס ולהרגיש בנוח, אך גודריק נותר מאחור וסיפר לבראוק על ההיתקלות עם הגובלינים (הלגה, שידעה שהוא עומד לעשות זאת, צפתה בהם בזהירות מעבר לכתפה בעודה נכנסה אל הרחבה הפנימית של ביתה).

להפתעתו של גודריק, בראוק לא הגיב בקיצוניות כבדרך כלל. "זו לא הפעם הראשונה שזה קורה," הוא אמר באנחה. "הם שמים לב שאני עסוק בהכנות לחתונה ושהערנות שלי ירודה. אבל זה לא דבר חדש- הם תמיד היו באים בכל מיני דרישות מוזרות. אני אטפל בעניין מייד לאחר החתונה. אל תיתן לזה להדאיג אותך."

וגודריק לא הוטרד מכך יותר.

מבחינתו, החתונה הייתה בעיקר אירוע בו כולם מנסים ללחוץ את ידו בבת אחת. ההפוגות היחידות שהיו לו משטף השיחה והשאלות שהציפו אותו מכיוון כל אורח בחתונה היו בשנתו ובזמן טקס החתונה של בראוק ואניסה, שהתקיים תחת עץ האיקליפטוס הלבן שבגן הבית.

הם נותרו בבדגרדוול שלושה ימים נוספים לאחר החתונה, למרות מרירותו של סלית'רין בשל כך. במשך הימים האלה הוא הסתגר עם מאפיס בחדרם, ולגודריק לא היה אכפת מה הם עושים שם.

לבסוף, כשרוונה וגודריק הצליחו לנתק את הלגה מצד מיטתו של אביה, הם חזרו להוגוורטס בדרך הארוכה יותר, אשר חולפת במרטונארד, לעצתו של בראוק, על מנת לא לפגוש שוב בגובלינים.

"לא ידעתי שאבי ואביך היו קרובים כל כך," אמרה הלגה פתאום באותו היום, לאחר זמן ארוך של רכיבה בכיוון צפון. היא הייתה שקטה באופן יוצא דופן באותו היום.

"הם לא היו," אמר גודריק, שבתחילה לא הבין את חוט מחשבתה.

"נראה שכן," אמרה הלגה, ממצמצת בענייה האדומות. "הוא בין האנשים היחידים שהוא עדיין זוכר..."

"הו," אמר גודריק, מבין. הוא מעולם לא היה טוב בניחומים, ולא ידע מה להגיד להלגה על מצבו המתדרדר של אביה. "לא ידעתי... הם היו בני דודים, אבל-"

"גם אנחנו קרובים," אמרה הלגה, מרימה אל גודריק מבט עצוב, מוזר.

"כן," אמר גודריק והשתדל לחייך, שולח את ידו בין סוסיהם ומלטף את גב ידה של הלגה. "כן, זה נכון..."

רוונה הציצה מתוך האפריון שלה פתאום, מוזעקת. "אתם מריחים עשן?"

גודריק הרים את מבטו אל השמיים. ביחד עם ההבנה שהם אפורים באופן מחשיד באותו אחר צהריים קיצי, ריח עשן מרוחק עלה באפו.

"שריפה," דיווח.

הלגה ליחכה את שפתיה. "אולי כדאי שלא נמשיך בשביל הזה..."

"השריפה לא נמצאת בחורש הזה," קבע סלית'רין מאחור. "אחרת העשן היה מגיע לשביל. העשן הזה נסחף ממקום מרוחק יותר. אין סיבה לעצור."

דעתה של הלגה לא נחה, אך היא המשיכה בדרכה. "אני רק מקווה שאף אחד לא נפגע..."

ריח העשן התחזק באופן מרתיע ככל שהתקדמו. כשהותירו את עצי החורש מאחור ועמק מרטונארד נגלתה לעיניהם, הם הבינו את מקור העשן והריח.

עמק מרטונאד הותקף.

גודריק נעצר באחת וכל השאר נעצרו אחריו במפתיע. רוונה השמיעה התנשמות של הפתעה מתוך האפריון. הם עמדו וצפו, המומים מכדי לפלוט הגה- אפילו לסלית'רין לא היו מילים.

ארץ האגמים עלתה בלהבות; אש תפסה בצמחים הביצתיים והתפשטה, גם אל צמחי המים, מותירה אחריה אבק חרוך. האגמים שיקפו את הלהבות שעוד לא גוועו, ונראו כשם שהם בוערים בעצמם.

העמק, שפעם היה פורה וירוק, הפך למושחר ומצחין, ואפילו האגמים הצלולים ביותר נדמו דלוחים ומלוכלכים, צלילותם אבדה לנצח. העשן היתמר מעל העמק והסתיר את צללי האי האירי שבאופק, סוגר את העמק בתוך עולם הרסני שהיה שלו לבדו.

חבטה נשמעה מאחור. גודריק סב בהפתעה. רוונה הייתה שרועה על האדמה, מעולפת.

גודריק זינק מעל גב סוסו.

"אוי לא, רוונה..." הלגה ירדה גם היא. גודריק חש אותה לצידו כשרכן מעל אשתו על האדמה.

"רוונה," הוא אמר, הופך אותה אל גבה ומנסה להעיר אותה.

"תרים אותה אל האפריון," אמר סלית'רין, שעמד שם פתאום. "אני אטפל בה. רדו לברר מה קרה."

גודריק חש צורך עז לסרב. מדוע פתאום רוונה חשובה לו יותר מדיפלומטיה? האם הוא מתכוון לנצל את המצב?

"קדימה, גריפינדור, אין לנו את כל היום!"

גודריק רכן והרים את רוונה, המום כל כך מהמצב שגאוותו אפילו לא נפגעה מהתמריץ. הוא חש לחות כנגד ידו שתחת רגליה של רוונה. הוא הניח אותה על הכרים באפריון ואז הביט בידו. היא הייתה רטובה מדם.

מאפיס והברון פרייסל חלפו על פניהם בדהרה, במורד, לכיוון העמק שהושחת. התאומים דרבנו את סוסיהם אחרי השניים.

"היא תהיה בסדר," אמר סלית'רין, שגם הבחין בדם, בקור רוח. "לכו!"

גודריק נעץ את מבטו בדם ואז ברוונה. הלגה משכה את זרועו. "בוא!"

לפני שהבין מה הוא עושה, גודריק הדהיר את סוסו בטירוף במורד הגבעה. הדם שעל ידו הכתים את מושכות העור הנאות שהביא איתו ממכתש לאונידס.

"גודריק!" הוא שמע את הלגה צווחת מאחוריו. "תאט! הסוס ישבור רגל במדרון הזה!"

הוא לא הקשיב לה, וברגע שהגיעו לתחתית, לא נתן לסוסו לנוח ודרבן אותו על גשרי הקרשים שמעל האדמה המימית. חלקים גדולים מהם היו חרוכים או שבורים, ואוזניו של הסוס התיישרו לאחור בזעם ופחד בכל פעם שגודריק אילץ אותו לקפוץ מעליהם.

האנשים שמסביב האטו את דהרתו. הם הלכו הלוך ושוב והתמקמו פתאום באמצע הדרך, הלומי רעם ומלוכלכים, חלקים פצועים או ממררים בבכי על מתים שהיו מוטלים מסביב.

העשן העלה דמעות בעניו של גודריק. הכל נראה כמו סיוט, הקוסמים והמכשפות האלה שדים מחלומותיו הרעים. הוא לא הצליח להוציא את התמונה של רוונה שוכבת על האדמה מראשו, וחש את דביקות הדם בכף ידו.

כמה אנשים קראו אליו לעזרה כשחלף על פניהם. הוא התעלם, לא שומע אותם ואת זעקות היגון והבלבול שמסביב. הוא ראה רק את מקום המועצה, אי בתוך העשן וההרס, ודהר לכיוונו.

הוא הותיר את סוסו המזיע והמותש בתחתית תל האבנים, מעלה קצף מצווארו ופיו, ורץ למעלה.

"גודריק, חכה!" קראה הלגה מאחוריו והוא שמע אותה מטפסת אחריו במהירות, מועדת על הסלעים.

ראש התל רחץ בדם. שורת גופות הייתה מסודרת במרכזו, ומסביבם עמדו שלושה אנשים שפופים והמומים מצער. זה היה כמו להפציע אל הרקיע שמעל העננים; מעל האבק והעשן, השמש הסתננה מבין העננים הפניניים ושטפה את התל באור רפאים.

מאפיס עמד שם, התאומים משני צידם והברון פרייסל לידם. הוא אמר דבר מה, אך השתתק כשגודריק הופיע שם.

"מה קרה פה?" הוא שאל, מתנשף, ורק אז הבין כמה התאמץ.

"צבא מוגלגי חדר למרטונארד," אמר אוליבנדר, שעמד מאחורי שורת הגופות, בחומרה. הוא נראה לגודריק שפוף וזקן מתמיד.

הלגה צצה לצד גודריק, שיערה סתור ושמלתה מלוכלכת. מבטו של אוליבנדר נמשך אליה מייד, ועניו הבהירות בחנו אותה מכף רגל ועד ראש, כאילו מעולם לא ראו דבר מה כמותה.

"גאיוס," היא פלטה בהתנשפות, ולחייה הסמוקות ממאמץ הסמיקו עוד יותר. "כלומר, אדון אוליבנדר... אני מקווה שלא נפגעת."

"צבא מוגלגי?" חזר גודריק בבלבול. "מה יש למוגלגים לחפש כאן? למה להם לתקוף אותנו?"

"חסרי הקסם תמיד פחדו מאיתנו," אמר חבר מועצה צעיר יחסית, שעמד לצד חברת המועצה מגילדת המרפאים, אשר ביקרה בהוגוורטס עבר. היא ישבה על סלע, רכונה מעל עצמה, ומיררה בבכי. "שנאתם גוברת ככל שאחיזת הצלוב מתחזקת על ליבם. והם חזקים היום מאי פעם בעבר. הם ניסו לחסל אותנו, אבל נאבקנו. הם ברחו ואיבדו רבים-"

"אך גם אנחנו איבדנו רבים," אמר אוליבנדר בכבדות, מביט בעמיתיו למועצה המוטלים על האדמה בעצב. גודריק זיהה את ראש המועצה, שוכבת כאילו ישנה, שיערה הלבן המפוזר סביב ראשה אדום מדם. פנייה, שהמוות השווה להם מראה צעיר ושלוו, השלימו ביחד עם השיער השלייה שהיא חזרה לצעירותה החיונית. לצידה שכב טליסין מור. גודריק חש דקירה לא צפויה של צער למראה הפנים הזקנות, המוכתמות ברסיסי דם. "הם הפתיעו אותנו, והיו חזקים משציפינו. הם נועזים..."

צל נפל על התל, וגודריק הרים את מבטו. תומס וארבעה מחבריו נחתו על הסלעים, פרועים מטיסה.

"עקבנו אחריהם לדרום- מזרח," דיווח תומס באוזניו של אוליבנדר. "הם צועדים לוולס, בלי ספק. שניים מחברינו עוד עוקבים אחריהם מלמעלה."

"מלך וולס היה זה ששלח אותם, אם כך," אמר אוליבנדר באנחה. "היה עלינו לדעת. הוא מטיל גזירות כבדות על הקוסמים החיים בשטחיו כבר זמן מה. אך אנחנו עיכבנו את תלונותיהם..."

"זאת לא אשמתכם," אמרה הלגה בעדינות. היא עשתה צעד לכיוון אוליבנדר, אך לא העזה להתקרב יותר.

עמיתו של אוליבנדר הנהן. "אין טעם להטיל אשמות," אמר. "עלינו להשתקם."

"ולהשיב מלחמה," הוסיף גודריק.

"לא," החריף אוליבנדר, עוקף את גופות עמיתיו בזהירות. "עוד מלחמה רק תביא לעוד הרג וחורבן."

"אני מסכים עם האדון גריפינדור," אמר מאפיס לפתע, להפתעתו של גודריק.

"מה אמרת?"

"אמרתי שאני מסכים. עלינו להשיב מלחמה," חזר מאפיס בקרירות. "אסור לתת לפשע זה לעבור ללא עונש הולם."

"עלינו לכנס מועצה חדשה," אמר אוליבנדר, כאילו על מנת להתחמק ממעמסת הדרישה. הוא התייצב לצד הלגה. "ואז נחליט."

מאפיס הזעיף פנים.

"מהו שמך, בחורי?" אמר אוליבנדר לתומס.

"תומס, אדוני."

"תומס, אני מעוניין שאתה וחבריך תעופו ותפיצו את הבשורה ברחבי הארץ. אמרו שעמק מרטונארד הותקף על ידי מוגלגים, ושהנותרים מהמועצה קוראים לכל האדונים וראשי השבטים להגיע לעמק האגמים על מנת להקים את המועצה מחדש."

"מייד, אדוני." תומס וחבריו המריאו אל קרני השמש בקלילות.

"עלינו להשיב מלחמה," חזר מאפיס ואמר בעקשנות.

"לאט לך, נערי. קודם עלינו לכנס מועצה חדשה-"

מאפיס לא הקשיב לשארית דבריו, וחלף על פניו בצעד תקף, התאומים בעקבותיו.

שוב צל כיסה את השמש. כשהרים גודריק את עניו, צל אדיר בצורת סוס מכונף ורוכבו שייט לפניו.

הלגה צפתה בו חג מסביב לתל האבנים בריכוז. "זו-"

"הנביאה טרקסיס," השלים אותה אוליבנדר בטון אפל. "כמו אוכל נבלות המזכיר לשורדים בקרב את תבוסתם... היא הגיעה להזכיר באוזננו את הנבואה."

"איזו נבואה?" שאלה הלגה.

"לפני שבע שנים היא נבאה נבואה, לפיה צבא חסרי- קסם אכזרי יעלה על הקוסמים וידרבן אותם להסתתר... 'כמו  עכברושים כשאור העששית מאיר את פינות הבקתה'... אלה היו מילותיה המדויקות. אך המועצה לא הקשיבה. לא האמנו שהמוגלגים מסוגלים לפגוע בנו..."

הלגה הניחה יד מנחמת על כתפו, כי חשה שאירועי היום מקשים עליו.

גודריק צפה בנביאה משייטת מסביב, וחש פגיע, כמו לוחם גוסס בשדה הקרב, כשעורבים מסתירים את קרני השמש האחרונות שיחוש על פניו. הנבואה שנובאה לפני שבע שנים לא הטרידה אותו במיוחד. הוא נזכר בנבואה אחרת, קרובה יותר, שניבאה הנביאה טרקסיס-

 "אור וחושך משני צידי דרך הזמן נחים;

כל דבר בו יש קסם הם מנחים.

אותו הבית בו ישכון האור לנצח,

יעלה את החושך מתהומו עם האור להתנצח.

ידו של מי תהיה על העליונה, זאת לעולם לא נדע;

מאזני הזמן שוקלות, חושבות,

ואת חיי האדם אוספות, אוספות..."

הפרק הקודם		הפרק הבא