אלים אדירים

ממש מצא חן בעיניי הרעיון שג´ין שולטת באדמה. ג´ז יצאה מהמים, ואנחנו נשארנו עוד קצת. היה שקט. "אז מה הכוחות שלכם שוב?" ג´ין שאלה. מייקל חייך והעיניים הכחולות שלו נצצו. "אני רק יכול לרפא" אמר. חייכתי לעצמי. "אני יכולה לעשות שיהיה לי חם וגם קר, ובנוסף לרפא" אמרתי. מייקל עשה פרצוף. "רק לי יש כוח אחד?" רטן. צחקנו. האדמה שוב התחילה לרעוד, וג´ין סגרה את היד לאגרוף וזה הפסיק. "זה ממש מגניב" אמרתי לה. "מה מגניב?" מייקל התבלבל. "הכוח שלה," הסברתי וגלגלתי עיניים. הוא עשה פרצוף. ג´ין צחקה. "את מי הרגת אז?" מייקל שאל, והיא מיד הפסיקה לצחוק. "את השומר של השער בית ספר" היא אמרה ומצמצה במהירות. בהינו בה. "בגלל זה לא היה שומר כמה זמן!" מייקל קרא, וג´ין החטיפה לו והם הלכו קרב ידיים. נאנחתי. "אתם מתנהגים כמו תינוקות," מלמלתי ויצאתי במחאה מהמים. ג´ין עשתה פרצוף והפסיקה. מייקל קלט מה הוא עשה והסמיק קשות. צחקתי. ג´ין גם הסמיקה קצת. צחקקתי והתרחקתי מהזוג המאושר והלכתי להתלבש, ואז חשבתי מה לעשות. ראיתי את רייצ´ל האורקל הולכת עם חוברת עתיקה מאוד ונראית מוטרדת. "תאומי האור... מה זה אומר לעזעזל?" היא מלמלה בדיוק כשעברתי לידה.  ואז היא הרימה את הראש והסתכלה עליי. בהיתי בה. "היי," אמרה ודפדפה בחוברת שוב. "לא.. הנבואה הזאת כבר הייתה..." והיא המשיכה ללכת ולמלמל דברים כמעט כמו אלה ההרפייה. ´תאומי האור?´ חשבתי מבולבלת, ואז שמעתי צהלות של שמחה. הסתכלתי לכיוון של הקולות וראיתי שמייקל וג´ין רצים וצוחקים ביחד. ´מה פספסתי´ חשבתי. מייקל נראה מאושר. ´תאומי האור..´ המשכתי לחשוב על מה שרייצ´ל אמרה. ואז ראיתי את כול המדריכים הולכים לבניין המרכזי, כולל וויל. "וויל? מה קרה?" שאלתי אותו, והוא הלך מהר. "אסיפה. כירון מוטרד." הוא מלמל ורץ משם. ´ג´ז צודקת,´ חשבתי. באמת יש מלא אסיפות בזמן האחרון. הסתכלתי על הים- הוא חזר להיות סוער. נשכתי את השפתיים והלכתי לביתן פוסידון. ג´ין שכבה על המיטה שלה ובהתה בתקרה. היה שם ריח של ים מאוד חזק, כמו תמיד.  "מה קרה?" שאלתי אותה בכניסה, והיא קפצה. צחקתי. "אני... אנחנו-" היא גמגמה. "חברים?" השלמתי, והיא הסמיקה והסתובבה לצד של הקיר.  "אני לא יספר לאף אחד" הבטחתי. והיא לא הסתובבה אליי. "מה זה תאומי האור?" שאלתי אותה. היא מיד הסתובבה והסתכלה עליי. "תאומי האור?" שאלה בקול מבולבל. הנהנתי. "שמעתי את רייצ´ל האורקל אומרת את זה." הסברתי. היא בהתה ברצפה של הביתן, שהייתה מקושטת בגלים בצבע תכלת.  "אין לי מושג" היא ענתה. עשיתי פרצוף. "אז איך מייקל? לדעתי הוא זוועה," אמרתי לה בחיוך. היא צחקה. "הוא נפלא" אמרה בעיניים נוצצות. פערתי את הפה. אח שלי. נפלא?! "מה? אבל הוא אח שלי" מחיתי. היא צחקה שוב. "וחבר שלי" אמרה בחיוך. "איך הוא בתור חבר?" שאלתי ויישבתי במיטה של פרסי. היא הדיפה ריח של מי מלח. "לא יודעת, רק התחלנו להיות חברים" היא ענתה. הנהנתי בחיוך. 

"בואי נלך החוצה, מחניק פה." אמרתי וקמתי מהמיטה לכיוון הדלת של הביתן וג´ין באה אחריי בדילוגים קטנים. צחקקתי ויצאנו החוצה. "מה את רוצה לעשות?" שאלתי. המחנה היה ריק כי כולם היו בשיעורים והמדריכים היו באסיפה, כרגיל בזמן האחרון. ג´ין זזה באי נחת במקום. "את יודעת... לא נעים לי, אבל בא לי לצותת לאסיפה," היא אמרה והסתכלה לי בעיניים. הנהנתי. הסקרנות הרגה אותנו, והלכנו למתחת לחלון של הבניין המרכזי. עשיתי לג´ין ´ששש´ עם האצבע על השפתיים, ורכנו מתחת לחלון הכחול שמאחוריו היה סימור. "-יצא למסע חיפושים?" וויל בדיוק אמר. הטיתי אוזן. "אני לא יודע. רייצ´ל, את יכולה להקריא שוב את הנבואה מתוך ספר הסיבלות?" כירון ביקש מהנערה שישבה ליד אנבת´ והחזיקה ספר עתיק מאוד. היא הנהנה וכחכחה בגרון. "מרכבת אל הים נגנבה, ורק שלושה אנשים יוכלו להחזירה: בת הים ותאומי האור, את המרכבה יחזירו לאולימפוס לאביה, אחד משניים עשר אלי האולימפוס, אשר משם- הוא יישוב לאוקיינוס." היא סיימה. כל המדריכים שתקו, וחיכו שכירון יגיד משהו. הוא שתק גם, וליטף את הזקן שלו במבט מהורהר. "טוב, אנחנו יודעם שהמרכבה נגנבה לפוסידון לפי מה שפרסי מסר מג´ין-" ג´ין לידי הסמיקה מכעס על אחיה- "אבל תאומי האור... וויל, יש לך בביתן תאומים?" וויל מצמץ וקימט את המצח. כולם הסתכלו עליו בציפייה. "האמת שכן, מייקל ואליזבת´" הוא אמר. כירון הנהן. "איפה המרכבה יכולה להיות?" ג´ייסון שאל. "במקום שפוסידון לא יוכל לבוא אליו" אנבת´ אמרה. "איזה מקום פוסידון לא אוהב?" פייפר שאלה אותה. "הפרתנון," פרסי אמר. אנבת´ הנהנה בהסכמה. "למה לא?" ליאו שאל. קליפסו נאנחה. "כי שם פוסידון ואתנה התחילו את היריבות. פוסידון הציע לאנשי אתונה העתיקה את מי המלח, ואתנה הציעה את הזיתים. האתונאים העדיפו את הזיתים-" פרסי עשה פרצוף חמוץ-" ואתנה ניצחה. אפילו אני יודעת את זה." קליפסו גלגלה עיניים וסיימה לדבר. ליאו עשה לה כוויה בכוונה, והיא משכה ממנו את היד. הוא צחקק. בהדרגה כל ביתן פוסידון צותת לאסיפה יחד איתנו, למרות שלא הבנתי למה.  כירון אמר שהיום בערב רייצ´ל תגיד את האסיפה לכול המחנה, אבל כשהיא אמרה את הנבואה- נבהלתי. ´אני חצוייה חדשה!´ חשבתי בבהלה, ואז המדריכים קמו והלכו לכיוון של הדלת, ואנחנו בחוץ  כל עוד נפשינו ברחנו חזרה לביתנים. טסתי לביתן אפולו, ומיד התחלתי להסתובב בביתן מוטרדת. מייקל היה במיטה שלו שמתחת לשלי, ובהה בי בחוסר הבנה. "מה קרה?" הוא שאל והתיישב במיטה. בלעתי רוק. וויל הגעי לביתן, אז לא יכלתי לספר לו כי זה היה מסגיר אותנו. "אני אספר לך אחר כך" אמרתי בלי קול, והוא הנהן.  וויל הלך לישון, וסימנתי למייקל לצאת מהביתן והוא בא איתי ויצאנו החוצה. "אז מה קרה?" הוא שאל, והסתובבנו במחנה. נשמתי נשימה עמוקה, וסיפרתי לו את כל האסיפה של המדריכים. הוא פער את הפה. "אנחנו תאומי האור?" שאל שאלה טיפשית. הנהנתי ונשכתי את השפתיים. "נלך לפרתנון?" מייקל המשיך לשאול, והנהנתי. הוא חייך לעצמו. התעצבנתי. "מה אתה מחייך?" התנפלתי עליו. הוא המשיך לחייך, נהנה לעצבן אותי כמו שרק הוא יכול. "תמיד רציתי להיות ביוון"  ענה בשיא הרוגע.  נאנחתי וגלגלתי עיניים. "מייק, זה לא טיול משפחתי. זה מסע חיפושים, ממש כמו מה שפרסאוס המקורי עשה ויאסון." אמרתי וניסיתי לא להרביץ לו- היה לו מזל שלא היינו בבית. הוא צחק. "נכון, ובגלל זה זה מגניב עוד יותר כי עכשיו האלים אמתיים" אמר בקול עליז, ואז רץ לביתן פוסידון. מצמצתי.  ´אני לבד כאן,´ חשבתי. או שלא... לפחות ג´ין רצינית. חייכתי קצת, והלכתי גם לביתן שלוש בריצה קלה.   

כל הביתן היה שם, חוץ ממנה. התאכזבתי. "איפה היא?" שאלתי את אלכס, בן פוסידון. "פרסי מדבר איתה" הוא ענה. הנהנתי, ויישבתי במיטה של ג´ין שגם מייקל ישב עליה, מסתבר. "למה כולם פה?" שאלתי. הוא משך בכתפיים, ואז ג´ין חזרה, וכולם הסתכלו עליה.  אני הסתכלתי עליה בדילאיי. היא חייכה במבוכה, והתקרבה למיטה שלה. מיהרנו לקום, וג´ין קרסה בה. "מה הוא אמר?" כולנו שאלנו. ג´ין עשתה פרצוף ועצמה עיניים. "מחר נצא למסע חיפושים למרכבה." היא אמרה, והתכסתה בשמיכה. כל הביתן שתק, ואז דין ואלכס יצאו החוצה, וגם כל הביתן אחריהם. נשארנו שלושתינו. מייקל הסתכל בחשש על ג´ין. "היא עוד לא שולטת בכוחות שלה," הוא מלמל. ג´ין בלעה רוק. מייקל התכוון לשליטה באדמה. שתקנו. "יהיה בסדר" אמרתי, וניסיתי להאמין בזה בעצמי. הם הסתכלו אחד על השנייה, ואז יצאו ביחד מהביתן. נשארתי שם עוד כמה שעות לבד. בערב הייתה מדורה, וכרגיל שרנו שירים ביוונית עתיקה עם התופים. מייקל חזר לעצמו, ותופף כל כך חזק שבטח אפילו האלים שמעו אותו. בכל אופן, אני הייתי אחר כך עם אטמי אוזניים כל הלילה. הוא צחק, והסתכל על ג´ין כשחשב שאני לא שמה לב. חייכתי לעצמי. בסוף כירון מחא כפיים, וכולם השתתקו. רייצ´ל קמה, והמדורה נצבעה בשחור. כולם יודעים מה זה אומר שרייצ´ל קמה. ברנדון בן זאוס נראה אדיש לכל העיניין, מה שהפתיע אותי כי הוא לא מדריך או בן פוסידון ככה שהוא בכלל לא שמע את האסיפה. רייצ´ל דיקלמה את הנבואה, וכולם השתתתקו. אני בטוחה שאם המדורה יכלה, היא הייתה מגיעה לאולימפוס עכשיו.  " מרכבת אל הים נגנבה, ורק שלושה אנשים יוכלו להצילה ולהחזירה: בת הים ותאומי האור, את המרכבה יחזירו לאולימפוס לאביה, אחד משניים עשר אליי האולימפוס: אשר משם- ישוב הוא לאוקיינוס" כירון כחכח בגרון, וכולם הסתכלו עליו. רייצ´ל גלגלה את המגילה בזהירות, וחזרה לשבת. "תאומי האור ובת פוסידון, אתם יכולים לעמוד בבקשה?"כירון שאל אותנו, והנהנו וקמנו אני מייקל וג´ין. חלק מהילדים נדהמו, וחלק מהבנות מיד התחילו לבכות שהכל אבוד כי אנחנו חצויים חדשים.  "מחר עם שחר תצאו למסע, להחזיר את מרכבת פוסידון לאולימפוס." הוא אמר לנו, ושתקנו. חזרנו לשבת, והמדורה נעשתה כחולה. הסתכלתי על וויל, שנשך שפתיים בדאגה. היה מוזר לראות אותו מודאג כשהוא תמיד נראה כל כך רגוע ושליו. אחרי המדורה חזרנו בשתיקה לביתן, וארזנו את הדברים החיוניים- אני לקחתי את המטבע/חרב שלי, חץ וקשת עם החיצים הכסופים כמו של ארטמיס, (קטע שחשבתי שהוא מוזר כי אני בת אפולו) אמבורסיה ונקטר, בגדים. ארזתי תיק גב קטן אבל כזה שיש בו המון מקום, והלכנו לישון.

הפרק הקודם		הפרק הבא