זואי ג׳קסון והאולימפיים

6 שעות.
6 שעות שטסנו על פסטוס.
אני רציתי כל כך לעשות הפסקה באמצע, אבל לוק התעקש.
״ב6 שעות אני יכולה לנסוע מחיפה לאילת ולבוא להחטיף לך״ אמרתי ללוק. ג׳ייס גיחך. לא נראה לי שזה היה מצחיק, אני חושבת שהוא גיחך בגלל חוסר הטאקט שלי.
״אוי נו זואי,״ אמרה ריינה ״תתעודדי, תראי! אנחנו עוד שנייה בניו יורק!״. הבטתי מטה, מתחת לעננים, ראיתי מלא בניינים גבוהים. ״אנחנו בניו יורק!״ צעקתי בהתלהבות.
פסטוס סטה ימינה. ״לוק, מה קרה?״ אמרתי בחשדנות. ״אני מנסה לנחות!״ אמר לוק בזמן שניסה לייצב את פסטוס.
״תזכירו לי למה נתנו לו לנהוג?״ ג׳ייס שאל. ״תחזיקו חזק!״ לוק נשען לאחור.
טראח!
נחתנו באמצע הסנטרל פארק, תודה לאל על העירפול, כי אף בן אנוש לא הביט בנו אפילו לשנייה. ״זו הייתה נחיתה... חלקה.״ אמרתי בעודי מוציאה עלים שנתקעו בשיער שלי.
״חלקה מאוד.״ ריינה ניערה את שיערה הגלי.
״אז ברוכים הבאים לניו יורק!״ לוק הכריז, הפך את פסטוס למפית והכניס אותו לכיסו. ״ניו יורק.״ אמרתי ״חלמתי כל כך הרבה שנים לבוא לכאן. לבוא לברודווי!״.
״אז שכחת לציין מקודם שאת גם אובססיבית למחזות זמר?״ ג׳ייס שאל. ״אולי.״ אמרתי בהיסח דעת.
״לא רצית שכל כך נמהר לאמפייר סטייט?״ ריינה אמרה לי. ״בטח בטח.״ אמרתי ״אבל ברודוויי חשוב יותר. בואו נלך לחפש מונית שתביא אותנו לשדרה של ברודוויי!״ החלתי לרוץ. לשאר לא הייתה ברירה אלא לבוא אחרי.

הפרק הקודם		הפרק הבא