עיניים ירוקות

אזזז

קטע שלישי וחמישי למועדון הקרבות.

כל תגובה, ינשוף וכו' יזרזו את הפרק הבא!

וואו, לא חפרתי הזה.

תהנו⁦❤️

_________

אור ירוק.
פיצוץ.
הצרחות אפילו לא נשמעות.
אני רועד.
אני יודע שזה באמת ממני.
כל ההרס הזה.
מזה פחדתי.
"ה- הם מתים?"
אני שומע קול, ואלאן מגיח מתוך הערפל.
"אחרי הפיצוץ שיחקתי את אייברי והשאר," הוא אומר.
"אני לא יודע."
אני לא רוצה לדעת.
"צריך לבדוק אם הם מתים," אומר אלאן בהגיוניות.
"אני לא בודק."
אני לא רוצה לבדוק.
"אתה בסדר, סוורוס?" אלאן שואל ברכות.
"לא, אני לא! זה אני שעשיתי הכל כאן!" נשברתי בקול לא יציב.
תדהמה וקצת פחד מבזיקים בעיניו של אלאן, אבל הוא מסתיר זאת ואומר לי:
"תסתכל עליי, סוורוס. הם עשו לך את זה. הם הכריחו אותנו להילחם. לא הייתה לך ברירה."
אני עדיין רועד.
" אתה לא מבין. זה הייתי אני."
"זה לא אתה, זה הם," אומר אלאן ביציבות.
"אתה עדיין לא מבין. זה לא הייתי אני, זה היה אבא שלי!" אני צורח ונופל.
אלאן שם בשביל לתפוס אותי.
"תתאפס על עצמך, סוורוס. זה עוד לא נגמר." אלאן דוחק בי לעמוד.
אני סוקר את הסביבה. אף אחד לא נראה באופק.
"לא, אלאן, זה רק אנחנו," אני לוחש.
"כלומר... אנחנו אמורים להילחם? " אלאן שואל בפחד.
"ניראה לי שכן,'' אני לוחש.
אלאן נאנח.
"עשר דקות מנוחה," הוא פוסק, ואני מהנהן.
הצלחנו.
אנחנו היחידים בזירה.
אני לא שמח.
אני מבועת.
אני לא רוצה להילחם באלאן, אבל אני יודע שאני אביס אותו.
ערכת שיקויים זה כך מה שחסר לי בשביל להיות מאושר.
בין הקדרה לילדים הלב שלי מעמיד פנים שהכל בסדר.
זה כל מה שאני צריך.
אולי.
ואלי לא.
אני רואה את אלאן, מתמוטט על הרצפה.
אולי יש עוד דרכים להיות מאושר.
אולי שרדנו ביחד, אבל אני יודע שהוא לא ישרוד את מועדון הקרבות.
אני יודע מה אני צריך לעשות כדי שהוא לא יצטרך להיות שם.
תמיד הייתי לבד.
אולי זה הזמן לרכוש חברים אמיתיים?
אני מסתכל עמוק לתוך עיניי הברק של אלאן, ויודע את התשובה.
אני מכוון טוב את שרביטי למקום בו אני רוצה שהוא יפגע.
אני אף פעם לא מחטיא.
"שתק," אני לוחש.
זהו.
המשחק נגמר.
"ברכות, סלית'רינים צעירים," נשמע קול נחשי, "יש לנו מנצח!"

הפרק הקודם		הפרק הבא