סוד הקסם היהודי

בס"ד

"מה זה? איפה מוחמד?" אילון שאל כשקרן ואריאל לקחו אותו לחדר המועדון שלהם.

"יום שישי היום, הוא בטח מתפלל," אריאל ענה לו והושיב אותו על ענן כלשהו.

"אנחנו חייבים לספר לך משהו," קרן אמרה כשהיא ואריאל התיישבו על ענן מולו.

אילון חש חהוא יודע מה הם עומדים לספר לו, אבל הוא העמיד פני תמים.

"יש מזימה להשתלט על בית הספר," אריאל פתח.

"אתה בטח לא מאימן לנו," קרן מיהרה לומר, "יש לנו ראיות."

"אני דווקא כן מאמין לכם, תמשיכו," אילון ענה מהר. הוא רצה לשמוע את הגרסה שלהם לסוד הקסם היהודי.

"יש קוסם אופל שקורא לעצמו הילל בן שחר, על שם אותה דמות מקראית או כוכב לכת," אריאל החל לומר.

"דמות מקראית?" שאל אילון.

"כן, הוא מוזכר בספר ישעיהו, כנראה זה מלך בבל או אפילו השטן," קרן אמרה ביראה.

"בסדר... תמשיכו..." אילון אמר בעדינות.

"אז הקוסם האפל ההוא, הוא השיג חיי נצח איכשהו. והוא רודף בצע בקטע אחר כאילו, הוא מת על כסף," אראיל המשיך, "ויש את סוד הקסם היהודי..."

קרן ואריאל סיפרו לאילון את כל מה ששמע ממוחמד. טוב, כמעט. הם לא סיפרו לו שום דבר על המסיבה ההיא ועל מה שעשו לו שם. הם לא סיפרו לו דבר שיכול להוציא אותם באור שלילי.

"וכמה זמן אתם מודעים לזה?" שאל אילון.

"משהו כמו שנה. אבל לא רצינו להודיע לאנשים כי חשבנו שנסכן את מי שיודע מזה." הם ענו.

"אז איך גיליתם את זה?" אילון שאל.

אריאל פתח את פיו כדי לענות אך קרן מיד עצרה אותו ואמרה: "מה שחשוב הוא שאנחנו יודעים. וכאן אתה נכנס לתמונה."

"אני?" אילון העמיד פני תמה, "מה הבעיה? סיפרתם לי שיש לכם מפה. תשתמשו בה." הם באמת סיפרו לו על המפה אבל הם לא סיפרו לו כיצד השיגו אותה. זה לא משנה, אילון ידע זאת גם מבלי שסיפרו לו.

"אז זהו, שהמפה לא כל כך מעודכנת," קרן אמרה, "אבל הפתח היחיד הוא דרך חדר המועדון שלך. זה הפתח הכי נורמלי שמצאנו. אתה רוצה חלק בתהילה, נכון?"

הם פגעו במטרה. אילון ידע את זה וגם הם ידעו את זה, ולפי המבט שהיה להם על העיניים אילון ידע שהם יודעים אך גם ידע שהם לא יודעים שהוא יודע שהם יודעים. בסופו של דבר הוא היה צעד אחד מלפניהם.

"אני אבדוק מה אני יכול לעשות," ענה אילון, "אבל זה יחכה לאחרי ראש השנה. אני לא רוצה להסתבך בזה עכשיו..."

קרן נראתה לחוצה. אריאל, לעומתה, לחץ בחביבות א ידו של אילון ואמר לו: "תודה שאתה עוזר לנו להציל את עולם הקוסמים."

"ותודה לכם," אילון ענה, "אגב, אם אני עוזר לכם אולי אתם תולו לעזור לי."

קרן חייכה חיוך מאולץ ופנתה להוציא משם את אילון אבל הוא הקדים אותה. הוא כמעט חייך לעצמו באירוניה כשאמר: "קרן, את בוודאי תוכלי לעזור לי. אני משום מה לא זוכר דבר ממסיבת פורים."

"איזו מסיבה?" קרן שאלה כשהחיוך המזוייף עדיין נסוך על פניה.

"אה, נכון, אריאל לא אמור לדעת מזה... טוב, לא נורא, אני חושב שכבר מאוחר מדי לא לספר לו," אילון המשיך בשלו.

"אה, בסדר, אז אתה לא זוכר כלום?" קרן המשיכה לחייך למרות שאגלי זיעה הופיעו על מצחה, "חבל, תחפש אצל חיליק גולד שיקוי שמחזיר זיכרון או משהו,"

"אין צורך קרן," אילון המשיך בשלו. הוא תיאר לעצמו איך קרן תתפוצץ כשהוא יאמר לה את מה שהתכוון לומר, ואכן הוא אמר זאת לבסוף: "אבל אל תדאגי. הזכרונות מתחילים לשוב אליי לאט לאט."

קרן השתדלה לשמור על קור רוח. היא אמנם החווירה אבל החיוך נשאר על פניה.

"אז... אז אין לך סיבה לדאוג, אילון, ועכשיו מהר, עוד מעט השב נכנסת. לא כדאי שתתארגן?" היא אמרה לו והוא יצא מחדר המועדון.

"מישהו פה נראה מאושר," עומר הגיב כשראה את אילון נכנס לחדר המועדון, "מה קרה? פגשת מישהי?"

"אפשר לומר," אילון ענה. זה היה נכלולי מצידו לשמוח ככה, אבל זה לא היה אכפת לו. הוא הלחיץ את קרן כהוגן ואולי סוף סוף הוא יגלה יותר פרטים על סוד הקסם היהודי. מה גם שהוא ראה לרגע את יואב אזולאי עולה לחדר השינה של בני השנה הראשונה וליבו רטט בקלילות.

חופשת החגים הגיעה סופסוף. אילון ראה את דביר ויואב בבית הכנסת ביום כיפור ולא הפסיק לנעוץ בהם מבט כל הזמן. למזלו הם לא שמו לב לכך. אבל אבא שלו כן, מדי פעם הוא העיר לאילון להתבקד בתפילה ולא באנשים אחרים. אבל היה משהו מאוד מרגיע במראה של יואב אזולאי לובש בגדי חג. לו רק אילון היה יודע למה הוא אובססיבי לילד הזה כל כך... אבל אילון לא ידע. או שאולי העדיף לא לדעת.

לדעתו של אילון חופשת החגים הסתיימה מהר מדי ושוב הוא מצא את עצמו באוטובוא המוביל אותו לתחנת הרכבת. באוטובוא אריאל דאג להזכיר לאילון את מה שסיכמו טרם היציאה לחופש. אילון אישר שהוא זוכר, למרות שהיו לו תכניות אחרות.

ביום רביעי שהיה יום הראשון ללימודים לאחר החופשה קרן ניגשה לאילון.

"אילון!! מה קורה?" היא שאלה אותו בחיוך.

"אממ... אני בסדר, מה איתך?" שאל אילון בהיסוס.

"זוכר את מה שסיכמנו?" היא המשיכה.

"א... כן, בטח, אני עובד על זה. אני אכניס אתכם לחדר המועדון," הוא ענה, "תנו לי כמה ימים. עד השבוע הבא כבר תהיה לי תכנית."

זה אכן נתן לו הפוגה. ביום שישי בערב, לאחר סעודת השבת באולם הגדול, אילון ירד לחדר המועדון. הוא העמיד פנים שהוא הולך לישון וכשראה את עומר לובש את הפיג'מה שלו ונכנס גם הוא למיטה, אילון יאצ מחדר המועדון על קצות האצבעות. הוא החליט שייכנס לחדר ההוא בעצמו, יגלה את מה שצריך לגלות וכך יזכה בתהילה ובכבוד בעצמו. הוא ניגש לווילון והסיט אותו לאט לאט.

"אני במקומך לא הייתי עושה את זה," הוא שמע קול מאחוריו. אילון המבוהל הסתובב וראה את עומר.

"עומר!" הוא לחש בפחד, "מה אתה עושה פה?!"

"ראיתי אותך יורד למטה אז ירדתי גם," עומר ענה ומשך בכתפיו. "מה אתה עושה פה בכלל?"

"אתה יודע, לא? אתה אמרת לי שאתה במקומי לא היית עושה את זה!" אילון השיב.

"אה, זה? סתם רציתי להגיד את זה. אני לא באמת יודע..." עומר השפיל מבט במבוכה.

"בסדר, אז תחזור לישון," אילון ציווה.

"יו, מה יש לך?" עומר שאל, "אתה מתנהג ממש מוזר בזמן האחרון, אתה יודע?"

אילון נאנח. "מה אתה רוצה, עומר?"

"אתה שקט כזה פתאום, מתרחק מהפרסים האלה שהיו חברים שלך שנה שעברה כאילו הם עומדים לנשוך אותך, בוהה כל הזמן באזולאי הקטן..." עומר החל לפרט.

"טוב, די, די," אילון אמר, "עזוב. זה לא קשור אליך. מה אתה מתערב בכלל? זה לא העסק שלך!"

עומר הרים גבה. "אתה היחיד שאיתי בכיתה מהבנים. אז כל מה שקשור אליך קשור גם אליי."

"אני לא מבין איך הגעת למסקנה הזאת," אילון לא ויתר.

"לא משנה, בוא תחזור לישון ואל תעשה שטויות," עומר אמר. "מה יש לך מהווילון הזה? מאז המסיבת סילבסטר בשנה שעברה אתה מסתכל עליו כאילו יש מפלצת מאחוריו!"

באמת הייתה מפלצת מאחוריו, אבל אילון העדיף שלא להזכיר את זה.

"מה, אתה עדיין כועס על סתיו ועל הסרטון שהוא פרסם מאחורי הווילון ההוא על המסיבה?" עומר לא וויתר.

"די, עומר, אל תזכיר את זה..." נאנח אילון והתיישב על הרצפה, משתופף.

עומר הבין שטעה. "נו, סליחה אילון," הוא אמר.

"בסדר, בקטנה," אילון ענה למרות שנטר טינה. "עכשיו תעזוב אותי במנוחה."

"אתה חייב לעזוב את זה כבר," עומר המשיך, "אז מה, זה היה וזה נגמר ואין לך מה לעשות נגד זה. וחוץ מזה, תודה שזאת הייתה חוויה."

אילון לא היה יכול שלא לחייך.

"נו, רואה?" אמר עומר, "הכל בסדר. בוא, תחזור למיטה."

אבל אילון לא שמע לו. הוא קם והסתתר מאחורי הווילון, מוצא את עצמו שוב במסדרון הההוא.

עומר, שעמד בחדר המועדון עדיין, גלגל את עיניו ואמר: "נו באמת, אילון..." ונכנס מאחורי הווילון גם הוא. שניהם היו במסדרון יחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא