חצי פוסידונית

אני לא מאמינה! פרק 19!! וואו הזמן עובר מהר!

הפרק הזה הוא אחרי שלוש שעות מהפרק הקודם, יש דילוג על הזמן הזה. אוקיי?

מקווה שאמרתם כן.

אני מזכירה לכם- תגיבו!! מעולה, שמחה שדיברנו עוד פעם.

ביי!

************************************************************************************************************

אנבת':

פיטה וקטניס זיהו את המקום הזה, מחוז שתיים.

הם כבר ירדו עם כלי נשק, בדרך למצוא את גייל לפי ההוראות של הייטמיץ'.

השיחה שלנו עם החברים שאצל אפולו כבר התפוגגה. צמרירית הזאת לא מסכימה שעות שיחה בחינם, כנראה.

פייפר מתפללת לאמא שלה. טוב, אנחנו צריכים את הענן הזה בתור כלי תחבורה לעוד קצת זמן, לא? אי אפשר ללכת הרבה ברגל.

יש לנו רק עוד חמישה ימים לפי מה שאנני אמרה- חמישה ימים למצוא את גייל, ג'ורג' ופרד, למצוא את הנחש, ולמצוא דרך להביס אותו. קל, לא?

אז נשארנו רק אני, ריינה, ליאו וקליפסו, מנסים לפענח חוברות שליאו הצליח להוציא מהחגורה הקסומה שלו. מסתבר שהחגורה נשמרה לו. והיא יכולה להוציא חוברות קטנות בנושאים שמבקשים ממנה. גם אני רוצה חגורה כזאת!

"מצאתי משהו!" אמרה ריינה בתקווה- "אהה, לא," היא נאנחה, "הנחש רגיש לחרב אחת בלבד," היא אמרה.

"איזה?" שאלה קליפסו בצעצבנות. 

"תקראי עוד, ריינה. אולי יהיה כתוב אצלך," אמרתי לה. קליפסו נעצה בי מבט זועם. אני לא יודעת מה הסיפור שלה.

"טוב," ריינה אמרה במהירות. אני המשכתי להתעמק בחוברת שלי. לא היה כתוב שם שום מידע מועיל.

"קוראים לה חרב גריפינדור," ריינה אמרה לי. "בחיים לא שמעתי על חרב כזאת".

"גם אני לא," ואם אני לא שמעתי כנראה אף אחד לא יודע עליה.

ליאו:

"היי, הם חזרו! במצב... מעולה!" קראתי.

הם היו שלושה עכשיו. שלושה חבולים שנראה כאילו התקלחו בדם.

"מה קרה לכם?" ריינה אמרה בדאגה.

"גורגנות," אמרה קטניס כאילו זה מסביר הכל.

"אני גייל," אמר הנער החדש, "והם סיפרו לי עליכם בדרך. אני אשמח לעזור".

"מעולה," אמרה קליפסו.

"מה מעולה? לא יזיק קצת מעולה," אמרה פייפר. "אה, שלום, אתה גייל?" הוא הינהן והיא המשיכה לדבר: "לא נראה לי שאפשר לסמוך על זה שהענן הזה ישאר אצלינו הרבה זמן. אמא שלי- טוב, אולי כדאי שנשיג מיד כלי אחר".

"אוקיי," אמרה אנבת' באיטיות. "אבל לפני זה צריך לדבר".

"למה?" שאלה קטניס בעיפות.

אנבת' הלכה אליה וחיבקה אותה. 

"הבנתי," אמרה קטניס מתי שאנבת' עזבה אותה. אנבת' הינהנה באישור.

"טוב, שבו," אמרה קליפסו בעגימות.

הם התיישבו. "אז איפה התחנה הבאה?" שאל פיטה חדור מוטובציה.

"אחי, פשוט הסכמת לבוא לפה?" שאלתי את גייל.

"למה לא? חופשה," הוא משך בכתפיו.

"הוא אש- זה תפקיד גבוה בצבא, כמו אלוף," התערבה קטניס, "ועכשיו הוא בחופשה".

"אני שמח לעשות טובה לחברה," הוא אמר בנחת.

"אוקיי, כל הכבוד," אמרה אנבת', "אבל שנייה- לפני הדיבורים, דיברתי קודם עם פרסי-"

"חבר של אנבת'," הסברתי לקליפסו לפני שנזכרתי שהיא הכירה אותו לפניי.

"בכל מקרה, הוא מכיר מישהנו שמכיר את ג'ורג' ופרד וויזלי. קוראים לו הארי פוטר. הם נפגשו פעם בחנות שנקראת "הקלחת הרותחת"."

"איפה זה?" שאל הפייפר.

"אמממ- פרסי לא כל כך זוכר. בכל מקרה, הוא יודע איך למצוא את פרד וג'ורג'".

"הארי או םרסי?" שאלה קטניס.

"שניהם."

"איך?" התערבה ריינה.

"אממ- הם מכרו לו שם משהו, והם הביאו לו את הכתובת שלהם, כדי שאם יצטרך להחליף את המצור או משהו כזה".

"אוקיי, ומה המרחק שלנו משם?" שאלתי.

"לא הרבה," אמרה אנבת'. "אולי חצי שעה".

"אז למה אנחנו מחכים?" שאלה קליפסו.

כולנו ירדנו מהענן בקפיצה. פייפר אמרה שהוא יחזור לאמא שלה ממש עוד כמה דקות, לפי מה שהבינה.

התקדמנו בכיוון לפי מה שאנבת' הובילה, ובכלל לא עצרנו. עד שפגשנו ילדה צעירה שישבה מול אש, ואמרה: שלום, חצויים".

כל האינסטיקטים צרחו: "מפלצת!"

הפרק הקודם		הפרק הבא