עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

כריסטיאן פלט אנחת אכזבה כשהשעון הגדול בתחנת הרכבת צלצל שישנם עוד 5 דק עד ליציאת הרכבת מן התחנה, "אני מניח שכדיי שנתפוס מקום" הוא אמר באופן מכני לחלוטין, הוא לא ראה את אבא שלו שבועיים הוא ממש קיווה לראות אותו עכשיו ואולי לבקש עצה בנוגע לססילי.
הוא העניק חיבוק לאמא שלו ולדודיו והחל להתקדם לעבר הכניסה לרכבת בעקבות ססילי שנראת אומללה כמעט כמותו ומאחוריו קרולין שכבר הספיקה למצוא את חבריה לכיתה.
הוא בדיוק עמד להניח את רגלו על רצפת הרכבת כאשר קול מחאה מוכר ומתנשף עצר אותו "כריסטיאן ויל מאלפוי תעצור מייד".
---------------------------------------------------------------------------------
 ג'יני וקאסידי שניהם הביטו המומים ופעורי פה בקופסא הקטנה שהפסיקה לשמיע את קולם של הרמיוני ודראקו לבסוף הייתה זו ג'יני שהפרה את הדממה.
"הם צוחקים עלי"היא שאלה באופן מלא בחוסר אמון "הם מאוהבים אחד בשניה באופן כל כך ברור שזה מחליא והם עד כדי כך טיפשים מכדי להבהיר את זה"
"טוב מסתבר ש.. כן הם עד כדי כך טיפשים" קאסידי השיב עיניו עדיין מרותקות לקופסא הקטנה, הן היו יכולות להמשיך להיות כך אילו הוא לא היה חש בתזוזת הספה.
הוא הסתכל על ג'יני יד אחת שלה מערסלת את ביטנה וידה השנייה אוחזת בשרביטה.
"מה את עושה "הוא שאל ספק בתמימות ספק באימה, "הולכת לסדר את הבלאגן שלהם" היא ענתה בהחלטיות שערה הג'ינג'י מבולגן מעט כך שקצוות שיער מרושעת נחה על פניה ומציקה לה, היא נשפה במטרה להזיזה והתקדמה לכיוון הדלת.
"ג'יני! עצרי" קאסידי גם הוא התרומם מן הספה ואחז בזרועה בכדי למנוע מממנה להמשיך.
"אני דיי בטוח שאם את תלכי לשם מישהו יסיים בקדוש מנגו אני חושב שעדיף שאני ילך לטפל בזה" ג'יני בחנה את פניו המפצירות של קאסידי ואז היננה בהסכמה והתיישבה חזרה, "בסדר" היא מלמלה ושילבה את זרועותיה על כירסה, "אבל אם לא תסדר את זה אתה תסיים בגדוש מנגו". קאסידי חייך את חיוכו המדבק "אל תדאגי עלמתי אני משרתך הנאמן אכזבה לא נמצאת אצלי במילון" הוא קד קידה שהייתם מצפים לראות בחצר המלוכה של ימי הביניים ולא בבית קטן אך חמים במרכז לונדון, הוא ההתרומם והתעתק לבית הקפה שאיליו הרמיוני הלכה.

קאסידי חיבב את הרמיוני גרינגר, הוא באמת חיבב אותה, למרות הבטן התופחת שמכילה תינוק שלא שלו ולמרות שהיא מאוהבת בגבר אחר.
אבל אם זה שהיא רוצה, אם זה מה שהיא חושבת שיעשה אותה מאושרת הוא ישמח לעזור למרות שהוא היה בטוח שהוא היה יכול לעשות אותה מאושרת באותה מידה ואפילו יותר.
הוא הסתכל סביבו מחפש קצוות ראש בלונדיני או רעמת שיער פרועה, ואז חייך ומיהר ללכת לשולחן שבו דראקו מאלפוי ישב ונראה אומלל לחלוטין.
"קום" קאסידי אמר לדראקו שנראה מבולבל ואולי מעט חושש, דראקו קם בהיסוס " אתה הולך להחטיף לי ?" הוא שאל באופן תבוסתי וניכר עליו שהוא מנסה לא לברוח.
"לא!" קאסידי ענה במהירות למרות שבמחשבה שנייה יכול להיות שהוא דווקא התחרט על כך שענה מהר מידי, הרי האגרוף ההוא באמת הכאיב לו.
"למרות שהצעה שלך נשמעת מפתה , כרגע אני על תקן  הפיה הטובה שלך" קאסידי חייך את חיוכו הערמומי שחשף שתי שורות של שינים לבנות ומושלמות "ובאתי להחזיר לך את הנסיך שלך סינדרלה" קאסידי אחז בזרועו של דראקו וגורר אותו
לביתה של ג'יני וויזלי, מוחו המחוכם כבר םיתח תוכנית מושלמת.
------------------------- 
 הרמיוני פשוט התהלכה ברחוב ההמוני מסתכלת בחלונות ראווה, הטלפון של הרמיוני צלצל בחוסר מנוחה, היא ידעה שכבר לא תוכל להתעלם ממנו, בהתחשב בכך שהיא ידעה שזו ג'יני היא מצאה לנכון פשוט ללכת לביתה ולהסביר לה פנים מול פנים מה שקרה שם.
היא  הלכה את דרכה לביתה של ג'יני והארי שהיה לא רחוק משם, היא פתחה את הדלת, ג'יני ישבה על הספה מעלעלת בנביא היומי וקאסידי יצא מן חדר האורחים סוגר אחריו את הדלת.
"היי" הרמיוני אמרה באדישות מזויפת ונעמדה מול שג'יני וקאסידי שנעצו בה מבט מצמית.
"אוקיי" הרמיוני נאנחה והעלימה את העמדת הפנים "מה אתם, שני משועממים, רוצים לשאול?" 
שניהם החלו לדבר ביחד והפכו לבלתי מובנים, גורמים הרמיוני לסמן לשניהם בידיה שהשתקו, "דברו כל אחד בנפרד!" היא הצתעקה.
"למה לא אמרת לו שאת אוהבת אותו?" ג'יני שאלה
"זה לא היה רלוונטי, השיחה הייתה על התינוק לא עליינו" הרמיוני השיבה מנסה לא להסתכל על ג'יני שהזעיפה מבט לעברה.
"הרמיוני, נו באמת כמובן שזה רלוונטי, הוא מאוהב בך כל אדם שהיה במסיבת אירוסים יודע את זה מהאופן שבה הוא אמר את זה ואת בעצמך אמרת לי שניה לפני שהוא החטיף לי שאת לא יכולה לצאת איתי כי את אוהבת את דראקו" 
קאסידי אחז בכתפיה של הרמיוני ואמר זאת ברוך. 
 "אולי תפסיקו שניכם" הרמיוני התנערה מקאסידי והפנתה לשניהם את גבה "עלה בדעתכם שאולי אני לא רוצה לדבר על זה בכלל!"
"בסדר" ג'יני אמרה היא התרוממה ממקומה והתייצבה מול הרמיוני, על שפתיה הורדרדות חיוך מעט מרושע, "אנחנו נפסיק אם רק תגידי איך את באמת מרגישה או אם להיות יותר מדוייקת מה את הבאמת רוצה"
הרמיוני עצמה את עיניה לרגע ממושך ואז פתחה אותם, ג'יני יכלה להיות ישירה מידי לפעמים אבל זה פשוט היה מרושע, "ואתם תעזבו את זה?"
ג'יני וקאסידי הנהנו ביחד כמעט בהתאמה, "טוב" הרמיוני ענתה וכחכחה בגרונה ונאנחה, "מה יש לספר בדיוק, שנאתי אותו בהתחלה
והכל היה נפלא ככה ואז הדבר הטיפשי הזה קרה ואני לא הייתי מסוגלת להפסיק לרצות להיות לידו, אני עדיין לא מסוגלת להפסיק לרצות להיות ליידו למרות כל מה שקרה אני אוהבת אותו"
ג'יני התקרבה להרמיוני וליטפה את ראשה במעט רחמים, "אני מצטערת מיוני" היא אמרה לאחר שהבחינה בעיניים הבורקות של הרמיוני, הרמיוני הניחה את ידיה על פניה, היא הרגישה יד על כתפה מרימה אותה לחיבוק, תחילה היא חשבה
שזה קאסידי אבל לקאסידי מעולם לא היה את הריח הממכר הזה או חיבוק עמוק כזה.
היא התנתקה מן האדם שחיבק אותה, מן דראקו ולפני שהיא הספיקה להגיב, או להתעמק בעיניו שהביעו רגש שהיה ברור יותר מאי פעם, הוא נישק אותה, היא יכלה לשמוע במעומעם את קולה של דלת נטרקת ואת הארי אומר
עם גיחוך בקולו שהתאבון שלו נעלם. 
 

הפרק הקודם		הפרק הבא