לילי וג'יימס האמת

פרק 11

הימים והשבועות עברו וחודש פברואר התקרב ואיתו גם חג האהבה.
לילי התעוררה למגע שפתיים עדינות על שפתיה. היא רפרפה בעיניה ופקחה אותן, פוגשת בעיניים חומות צוחקות. "בוקר טוב, מלאכית." ג'יימס אמר. לילי בקושי הבינה איפה היא אבל ידעה ששם היא רוצה להישאר. "בוקר טוב..." מלמלה, מחניקה פיהוק. "יום שבת היום, ובעוד 5 ימים יש לנו את נשף ולנטיינ'ס דיי מה שאומר שהיום יש יציאה להוגסמיד." אמר. לילי הסתכלה בעיניו הצוחקות של ג'יימס ונזכרה בלילה שעבר.

*זיכרון*

היא התעוררה באמצע הלילה וירדה לחדר המועדון, בשביל לעלות לחדרי הבנים למצוא את ג'יימס, ונתקלה בג'יימס ישנוני ומבוהל שירד לחדר המועדון גם הוא כדי למצוא אותה. כשראתה אותו היא רצה אליו, כמעט נופלת כשמעדה על חפץ לא ברור, וחיבקה אותו, נצמדת אליו. ג'יימס הוביל אותה איתו לכורסא שמול האח ונתן לה להיצמד אליו עד שנרגעה. באותו זמן לילי ישבה בחיקו של ג'יימס, פניה קבורות בצווארו והיא נושמת את ריחו, מנסה להרגיע את עצמה שזה היה רק סיוט, שהכל בסדר. כשנרגעה הרימה את ראשה לג'יימס וסיפרה לו על החלום המוזר שחלמה, או יותר נכון על הסיוט המוזר. "חלמתי שאנחנו בבית קברות.... בית קברות ישן, ואנחנו בורחים... ומסתתרים וכל הזמן נשלחות אלינו קללות 'אבדה קדברה'. ו... ובאחת הפעמים הקללה מכוונת ממש אל הלב שלי ואתה נעמד לפניי וסופג אותה, ונופל ליד הרגליים שלי..." אמרה, מתנשמת, כשנזכרה בחלום. ג'יימס שראה שלילי מפוחדת, לא רצה להטריד אותה בסיוט שחלם, שסופו היה מותה, וחיבק אותה אליו. "אני מוכן לספוג את הקללה במקומך בכל מקום ובכל זמן..." אמר, לפני שהתרומם, עדיין מחבק את לילי. היא משכה אותו אחריה לחדרי הבנות והם נרדמו מכורבלים מתחת לשמיכת החורף החמה, בטוחים זה בזרועות זה.

*סוף זיכרון*

כשלילי הייתה מוכנה היא לבשה סקיני ג'ינס שחור וסוודר וורוד בהיר. לרגליה נעלה מגפי ברך שחורות עם עקב קטן על צווארה היה צעיף, גם הוא שחור. שיערה היה חלק ובאורך הטבעי שלו ועליו הונחה קשת שחורה עדינה. היא ירדה למטה ופגשה שם את ג'יימס ואת הבנות שחיכו לה כיוון שהתעוררה אחרונה. ג'יימס לבש ג'ינס שחור וסריג (סוג של סוודר) אדום ארוך שנצמד אליו בדיוק במקומות הנכונים. הוא לבש מעל זה סווטשירט לבן עם הדפס שחור ונעל נעלי סניקרס.
"תראו מי החליטה להיות מוכנה..." אמר סיריוס בחיוך וניגש לחבק את לילי. לילי חיבקה אותו חזרה. "תודה.. על מה שעשית בשביל ג'יימס ובשבילי. אם לא אתה עדיין הייתי בטוחה שהוא אידיוט בוגדני או משהו." לחשה לו באוזן.  סיריוס התנתק ממנה, על פניו מבט תמים של 'לא עשיתי כלום'.
החבורה הגיעה להוגסמיד אחרי ארוחת בוקר באולם הגדול ודרך לא קצרה ברוח ובשלג של חודש פברואר. לילי, ששכחה את הכפפות שלה בחדר לבשה את הכפפות של ג'יימס והלכה צמודה אליו, יד אחת שלו על מותנה כדי לשמור עליה קרובה. אמילי וסיריוס הלכו מחובקים, גונבים נשיקות חפוזות מדי כמה צעדים. רמוס וקלאודיה הלכו ליד סיריוס ואמילי, מחובקים וצוחקים על חבריהם שלא יכלו להוריד את הידיים זה מזו. קנט וסופי, שהלכו אחרונים פשוט השתרכו מאחורי כולם, כלואים בבועה המאושרת שלהם ומנותקים מהעולם.
כשהגיעו המקום הראשון אליו הלכו הבנות היה חנות השמלות בעיירה. כיוון שבתור מדריכים ראשיים לילי וג'יימס הובילו את תלמידי הוגוורטס הבנות היו בין הראשונות להגיע לשם וזכו להביט במבחר רב של שמלות.
אחרי כשעתיים של מדידות לכל אחת מהבנות היו שמלה ונעליים. הן יצאו מהחנות והתקדמו לכיוון חנות התעלולים של זונקו, שם ציפו למצוא את הבנים. הן נכנסו לחנות אך להפתעתן הקונדסאים לא היו שם. הן החלו לחפש בכפר. הן עברו בשלושת המטאטאים, בדובשנריה, חזרו לחנות השמלות, הלכו לזונקו לבדוק שוב אולי הבנים היו שם וכשלא מצאו אותם בשום מקום שעשוי היה להכיל תלמידי הוגוורטס נעמדו אבודות ומודאגות באמצע הרחוב הראשי של הוגסמיד.
בינתיים, בחנות התכשיטים באחורי הכפר, עמדו ארבעת הקונדסאים. הם רצו לקנות לבנות מתנות ליום האהבה אך לא ידעו מה ימצא חן בעיניהן. קנט קנה לסופי צמיד זהב עדין שמחוברים אליו כמה קמעות שהוא בחר. הקמעות היו לב, טבעת, פרח וראשי תיבות של השמות הפרטיים שלהם. רמוס בחר בשביל קלאודיה שרשרת כסופה שהתליון שלה היה אליפסי ונפתח (כמו התליונים בסרטים שיש בתוכם תמונה) בתוך התליון היו חרוטות המילים 'אוהב אותך לנצח' ומתחתן האות ר' (ר' לרמוס). סיריוס בחר לאמילי סיכת שיער עדינה, מעוצבת בצורת פרפר ומעוטרת באבני חן כמו אמרלדים וספירים. ג'יימס קנה ללילי גם הוא סיכת שיער עדינה. הסיכה הייתה בצורת ורד וגם עליה היו משובצות אבני חן כמו אודם, אמרלדים, ספירים ואפילו כמה יהלומים. הבנים שילמו ויצאו החוצה, מתקדמים לכיוון הרחוב הראשי של העיירה. כשהגיעו אל הרחוב הראשי חיכו להם ארבע בנות מודאגות.
ברגע שראו את הבנים רצו לילי, קלאודיה, אמילי וסופי לכיוונם, כל אחת נתלית על צווארו של בן זוגה וממלמלת דברים בלתי ניתנים להבנה. הבנים המבולבלים חיבקו כל אחד את בת הזוג שלו, מצמידים אותן אליהם ומנסים להבין מה קרה. לילי, שהייתה הראשונה להתעשת, הרימה את פניה כלפי ג'יימס. "איפה הייתם?! חיפשנו אתכם בכל מקום כמעט." נזפה בו. ג'יימס המשיך לחבק אותה, מתבונן בפניה ורואה את הלחיים הוורודות מהקור ואת השפתיים האדמדמות תמיד. "אני לא יכול להגיד איפה היינו, אבל לא התרחקנו." הוא אמר, מתנתק מלילי כדי להסתכל עליה בשלמותה שוב. לילי רעדה קצת וג'יימס הוריד את הסווטשירט שלו, מעביר אותו אליה. "הנה קחי, תלבשי את זה. זה יחמם אותך." אמר והושיט לה את הסווטשירט שלו. לילי נראתה מהוססת. באמת היה לה קר, אבל היא לא רצתה שלג'יימס יהיה קר רק כי הוא ג'נטלמן ונתן לה את הסווטשירט שלו. "אבל, מה איתך? לא יהיה לך קר?" שאלה. כשג'יימס משך בכתפיו והמשיך להושיט לה את הסווטשירט היא אחזה בו, מניחה את ידה על זו של ג'יימס. "אל תדאגי לי. אני לא רוצה אותך חולה, ליל'ס. פשוט תלבשי את הסווטשירט." אמר. לילי אחזה בסווטשירט והשחילה את ידיה לתוך השרוולים, רוכסת את הסווטשירט ומקפלת את השרוולים הארוכים עליה. ג'יימס בחן אותה עם הסווטשירט שלו. "אני חייב להודות שאני אוהב את המראה שלך לובשת בגדים שלי. את יפה." הצהיר, גורם ללילי להסמיק.
החבורה בילתה את שארית היום בשלושת המטאטאים ובהסתובבות ברחובות הוגסמיד. כשחזרו להוגוורטס היו כולם רעבים ועייפים. הם אכלו ארוחת ערב באולם הגדול ועלו לחדר המועדון. לילי וג'יימס תפסו את הספה הזוגית בעוד כל השאר מתיישבים על כורסאות מסביבם. לילי הורידה את המגפיים שלה וקיפלה את הרגליים, משעינה את ראשה על ג'יימס ומתכרבלת בחום הסווטשירט שלו, מריחה את ג'יימס שלה בתוך הסווטשירט. כעבור זמן קצר לילי וג'יימס נרדמו וכמוהם גם אמילי, קלאודיה וסופי. סיריוס קנט ורמוס הרימו את החברות שלהן, שהתעוררו מעט מהתזוזה, ונשאו אותן למעונות הבנות משאירים את לילי וג'יימס הישנים בחדר המועדון.
ג'יימס פקח את העיניים והופתע למצוא את עצמו שוכב על הספה הזוגית החביבה עליו ועל לילי בחדר המועדון, לילי מכורבלת לידו וישנה שנת ישרים. הוא לא יכול היה להוריד ממנה את העיניים. היא נראתה כל כך שלווה ומאושרת באותו רגע, חיוך קטן על שפתיה. ג'יימס היה נותן הכל כדי לדעת מה היא חולמת וחושבת. ג'יימס אסף אותה אל בין זרועותיו ועלה לכיוון מגורי הבנים. הוא ידע שלילי לא תבין בבוקר מה קרה אבל לא יכול היה לתת לה להתרחק באותו רגע. אחרי שהניח את לילי הישנה על המיטה שלו הוא עלה אל מגורי הבנות. "אמילי...." לחש, עומד ליד מיטתה של אמילי. אמילי פקחה את עיניה. "מה אתה רוצה, ג'יימס? אמצה הלילה..." מלמלה, מתהפכת ומתכוננת לחזור לישון. ג'יימס הניח יד על כתפה. "אני צריך את העזרה שלך. זה משהו קטן, בקשר ללילי." אמר. ברגע ששמעה את שם חברתה אמילי קפצה מהמיטה בבהלה.
"הכל בסדר?" שאלה. ג'יימס הנהן.
"היא בסדר. זה פשוט... טוב, היא ישנה והיא עם הג'ינס הצמוד הזה שאתן כל הזמן לובשות ואני יודע שהיא תהרוג אותי אם אני אחליף לה לפיג'מה אבל... אם את תעשי את זה לא יהיה לה אכפת. אני לא רוצה שמחר בבוקר היא תקום תפוסה כולה." ג'יימס אמר-התחנן בפני אמילי. אמילי הסתכלה עליו בישנוניות ונעמדה, ניגשת לארון הבגדים של לילי ומוציאה ממנו פיג'מת פלנל משובצת. השניים פנו למגורי הבנים. כשהגיעו למגורי הבנים אמילי התקדמה לכיוון המיטה של ג'יימס וסגרה אחריה את הכילות.
כשיצאה כעבור כמה רגעים בגדיה של לילי היו בידה והיא כישפה אותם בחזרה למעונות הבנות. היא הסתכלה על ג'יימס במבט עייף. "אתה יכול ללכת לישון. אל תדאג לא יקרה לה כלום בלילה." אמרה. ג'יימס חייך וחיבק אותה, אסיר תודה שעזרה לו. הוא נכנס אל בין הכילות ולמיטתו, מתכסה ונשכב ליד לילי שכבר הייתה מכוסה.
אחרי שיצאה מבין הכילות של ג'יימס עברה בראשה של אמילי המחשבה שאם היא ערה אז עדיף שתישאר לישון עם סיריוס. היא ניגשה למיטה שלו והסתכלה לרגע בפניו השלווים של הבחור ששכב שם. שיערו היה סתור והוא ישן בתפזורת על המיטה, מידי פעם אשפר היה להבחין ביד או רגל מציצים מבעד לשמיכה. אמילי טיפסה למיטה ונשקה ללחיו של סיריוס. הוא פקח את עיניו והסתכל על אמילי. "מה לעזאזל את עושה פה באמצע הלילה, אם?" שאל, חצי ישן. אמילי נכנסה איתו מתחת לשמיכה. היא נצמדה אל סיריוס והוא חיבק אותה, מוכן לגונן עליה מפני הכל. "החבר האידיוט שלך קרה!" לחשה- צעקה. "הוא העיר אותי כדי להחליף ללילי לפיג'מה כי היא הייתה עם סקיני ג'ינס ואלוהים יודע מה הוא פחד שיקרה." אמרה. סיריוס גיחך. הוא ידע שג'יימס אוהב את לילי ודואג לה יותר מכל דבר בעולמו, גם הוא, סיריוס, אהב אותה, היא הייתה כמו אחותו, אבל באותו רגע הוא היה מוכן להרוג את שניהם, לילי וג'יימס.

יום האהבה הגיע, ולמזל כולם ביום שישי. בבוקר יום האהבה התעוררו כל הבנות נרגשות לקראת הנשף בערב. הן התלבשו וירדו לחדר המועדון. הבנים, שחיכו להן שם חיבקו אותן והחבורה ירדה לאולם הגדול. בזמן שאכלו הגיע, כמו בכל בוקר, דואר ינשופים. האולם התמלא ינשופים, רובם נושאים חבילות. מול לילי נחתו זר המכיל כשני תריסר ורדים אדומים וקופסא עגולה. לילי פתחה את הקופסא וגילתה בתוכה מכתב, סיכת שיער בצורת וורד וממתקים מהדובשנריה. היא הסתובבה אל ג'יימס שישב לידה ונצמדה אליו, מנשקת אותו. עיניה דמעו וכשהיא התנתקה מג'יימס היא ראתה את חברותיה, פרחים ושוקולדים בידיהן, מחזיקות במתנות שקיבלו מבני זוגן.
החבורה התפזרה, הבנות עלו לחדר המועדון כדי לנוח קצת והבנים ירדו למגרש הקווידיץ'. כשלילי התיישבה בספה האהובה עליה בחדר המועדון והוציאה את המעטפה מהקופסא שקיבלה בבוקר היא ראתה שכתוב עליה: 'לאהובתי, תקראי את זה במקום פרטי' והחליטה לעלות למעונות הבנות כדי לקרוא את המכתב המסקרן. הבנות, שראו פתאום שלילי נעלמה, עלו אחריה. לפני שהושגה על ידי הבנות לילי הספיקה להגיע לחדר ולסגור את הכילות סביב מיטתה. היא התיישבה במרכז המיטה ופתחה את המעטפה.
' לילי שלי,
אני לא כל כך יודע מה לכתוב לך, כי את יודעת את כל מה שאני מרגיש וכי עברנו כל כך הרבה. אני גם לא יודע למה אבל אני מרגיש שאני חייב לכתוב לך את המכתב הזה כדי שתדעי.
לעולם לא וויתרתי עלייך, גם כשיצאתי עם בנות אחרות ו... טוב, את יודעת מה עשיתי איתן, כל בית הספר יודע. הכל היה כדי לגרום לך להתייחס אליי, קיוויתי שאם תראי אותי איתן תרגישי משהו או תקנאי. עם כל התקווה, ידעתי שזה לא יקרה. את תמיד היית שונה, וידעתי שזה לא מה שיגרום לך להרגיש כלפיי משהו דומה למה שאני הרגשתי אליך.
בשנים שרדפתי אחרייך כל שנה שיניתי קצת משהו בהתנהגות שלי, אם ראיתי שדבר אחד מכעיס אותך יותר ניסיתי להפחית ולא לעשות אותו. כל שנה השתניתי קצת  בתקווה שאולי הפעם זה יספיק לך ורק עכשיו אני מבין שבגלל הרצון לזכות בך הפכתי לאדם טוב יותר, ואת זה אני חייב לך ולעקשנות שלך. אז תודה לך, אהובה, שעזרת לי לראות מי אני באמת והפכת אותי לטוב יותר.
והשנה, כשסוף סוף הצלחתי והשגתי אותך, מה לא קרה לנו. אני חושב שהזיכרון הכי גרוע שלי השנה מאיתנו, חוץ ממה שקרה בחופשת חג המולד, זה מה שסנייפ עשה לך. הוא פגע בך, ואני באמת לא יכולתי לעמוד בזה. אני אוהב אותך כל כך שלא הייתי מסוגל לדמיין את החיים שלי בלעדייך, כי באיזושהי צורה את החיים שלי, הנשמה שלי. מאז שהייתי ילד קטן לא בכיתי, אבל כשראיתי אותך, שוכבת חסרת הכרה, כולך חיוורת, נראית לי כל כך קטנה ופגיעה שלא יכולתי שלא לפחד שאולי אאבד אותך. וזה שבר אותי, בכיתי מהפחד שאאבד אותך, מלראות אותך שבירה כל כך.
אני רוצה... לא, אני צריך שתדעי שאת הדבר הכי חשוב לי בעולם. אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה ואני חייב שתדעי את זה, תמיד.

אהבתי, אוהב ותמיד אוהב אותך(הערה:עבר-הווה-עתיד),
ג'יימס שלך.'

לילי קראה את המכתב, ממלמלת את המילים תוך כדי קריאתן, הדמעות זורמות בחופשיות על פניה. היא לא הייתה מודעת לעובדה שחברותיה שם. רק כשראתה שהכתימה את שולי המכתב בדמעות היא מיהרה לקפל אותו ולהחזירו למעטפה, נעמדת מחוץ לכילות וחוטפת את אחד הסווטשירטים שלה, לא שמה לב לזה של ג'יימס שהיה מקופל בארונה. היא לבשה אותו מהר ותחבה את המכתב בכיס פנימי בתוכו, למקרה שיורד גשם בחוץ, רצה אל חדר המועדון ומחוץ לחור שמאחורי התמונה. היא רצה בטירה, נתקלת מידי פעם בתלמידים ולא מתייחסת לכך, במטרה להגיע למקום אחד.
כשיצאה אל מחוץ לדלתות הטירה ואל המדשאות היא המשיכה לרוץ עד שהגיעה לאמצע מגרש הקווידיץ'. היא נעצרה והסתכלה לשמיים, צופה בנקודות שהיו ארבעת הקונדסאים, הרחוקה ביותר בוודאי הייתה ג'יימס. "ג'יימס!!!" צרחה, מרימה את ראשה, הדמעות עדיין זולגות על פניה. היא צרחה עוד כמה פעמים עד שראתה דמות מתקרבת אליה. לאכזבתה הרבה של לילי היה זה סיריוס. הוא שמע אותה וטס למטה. "היי ליל'ס מה קורה?" שאל, רק כשהביט בפניה וראה את הדמעות הוא מיהר לרדת מהמטאטא ולחבק אותה. "מה, מה קרה?" שאל אותה. לילי חיבקה את סיריוס חזרה, מניד בראשה. " שום דבר, אני בסדר... אתה יכול לקרוא לג'יימס?" אמרה. סיריוס הנהן והתנתק ממנה, עולה חזרה על המטאטא וממריא. לילי עקבה אחרי דמותו כשנסק והמשיכה לעקוב אחרי הנקודה שסימנה אותו ככל שהגביה עד שהגיע לנקודה אחרת.
ג'יימס טס, מרוכז כולו בסניץ' כשסיריוס כמעט התנגש בו. "רך-כף, בנאדם, שים לב לאן אתה טס." צחק ג'יימס. סיריוס גיחך וסימן לג'יימס לעצור.
"ליל'ס למטה, היא ביקשה ממני לקרוא לך." אמר לג'יימס, שלא חיכה רגע ומיהר לצלול.
כשהתקרב לקרקע ראה ג'יימס את הצבע האדמוני-ערמוני של שיערה של לילי, דמותה נעשית ברורה יותר ויותר ככל שהתקרב לאדמה. הוא נחת בשקט מאחוריה והניח את המטאטא. ג'יימס התקדם עד שעמד ממש מאחורי לילי וכרך את זרועותיו סביבה. לילי לא קפצה, רק נשענה לאחור על ג'יימס.
היא השתחררה מאחיזתו מהר מאוד והסתובבה, מוציאה את המכתב מהכיס בו היה טמון. ג'יימס הסתכל על פניה הדומעות של אהובתו ומיהר להרים את ידו ולמחות את הדמעות, הוא לא שם לב למעטפה שהייתה אחוזה בידה ולא הבין מה פשר הדמעות.
"ליל, מה קרה?" שאל אותה בעדינות. בתשובה לילי החזיקה את המכתב, מושכת את תשומת ליבו של ג'יימס לידה. "קראת את זה?" שאל בשקט. לילי הנהנה והתקרבה אליו. "זו המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל ליום האהבה." אמרה. ג'יימס חיבק אותה והצמיד את שפתיו לשלה. "אני אוהב אותך. יותר מהכל." לחש באוזנה. לילי הנהנה. "אני צריך שתדעי את זה ושתזכרי את זה תמיד." אמר. לילי חייכה אליו.  "אני אוהבת אותך." לחשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא