כל דבר שאני יכול כדי לעזור

פרק 19: 

'זו סתם פאניקה קלה' רון ניסה לשכנע את עצמו בתוך ראשו, 'זה לא היה משהו מיוחד, לא קרה כלום. אנחנו החברים הכי טובים, שום דבר לא יכול לקרות. הרי הבטחנו שזה יהיה בלי שום רגש רומנטי' הוא חשב בזמן שאכל צנים לארוחת בוקר בבית הוריו.

הוא הגיע אליהם אתמול בשעת ערב מאוחרת ונשאר לישון בחדרו הישן, למרות שהצליח להירדם רק בשעת לילה מאוחרת וגם זה רק לאחר שנטל את השיקוי של שינה מכושפת.

לאחר כמות הפעמים שאמר בראשו שאתמול זה לא כלום חוץ מאשר חבר עוזר לחברה, הוא התחיל להאמין בזה בעצמו. הוא גם האמין שהרמיוני תהייה בסדר אחרי אתמול, הוא היה עדין איתה והיא הכירה אותו- היא חכמה ולא תיקח את זה אישית... נכון? או שעדיף להפסיק כבר עכשיו את הכול?

"רוני'לה, מתוקי, אתה תישאר לארוחת צהריים גם?" קולה של אמו גרם לו להתעורר מההרהורים שלו.

הוא הסתכל על השעון שהם נתנו לו לכבוד יום הולדתו השבע עשרה, והחליט שהוא לא ממהר, התוכניות שלו להיום היו רק לקנות כמה דברים בסמטת דיאגון לפני שהחלק השני והסופי של אימוני ההילאות יתחיל.

"אני אשמח, אימא" ענה לה והלך לסלון לקרוא את העיתון, למרות שלא הצליח לקרוא אפילו מילה אחת.

בשעת צהריים מאוחרת, לאחר שנפרד מהוריו, הוא התעתק לסמטת דיאגון. הוא קנה בהתחלה את חפצי הזיהוי וההגנה שהיה צריך, כמו מלשינוסקופ, ובנוסף גם שיקויים מסויימים. לאחר מכן הוא הלך לחנות הספרים על מנת למצוא ספרי כישוף המכילים לחשי הגנה והתקפה מתקדמים יותר מאשר אלו שלימדו בהוגוורטס, היו כמה ספרים שתפסו את תשומת ליבו ולאחר שקנה אותם, הוא התיישב בבית קפה קטן ופתח את אחד הספרים, מתחיל לקרוא את החומר המעניין, וגופו ומוחו נעשו מעט יותר קלילים.

לפני ששם לב, השמש כבר החלה להיעלם והוא החליט לסגור את הספר, שכבר הספיק לקרוא כמות נכבדה ממנו, ולחזור לכיכר גרימולד לפני שיחשיך לחלוטין.

"תיהנו בדייט" קולה של הרמיוני נישא מן הסלון כשהוא נכנס לתוך הבית.

"תודה" פרצופה המחייך של ג'יני נגלה לפניו כשהיא והארי נכנסו לתוך הפרוזדור המוביל לדלת היציאה.

"יוצאים?" הוא שאל את הזוג.

"הבחנה חדה, רון" הארי חייך, "אנחנו אכן יוצאים לדייט".

"זה הזמן שאני אמור להגיד תהיה נחמד לאחותי הקטנה ואל תחזיר אותה מאוחר?"

"לא" גי'ני אמרה, "זה הזמן שלי להזכיר לך שאני אישה עצמאית שיודעת לדאוג לעצמה ויכולה לחזור מתי שהיא רוצה".

"אז רק שהוא יהיה נחמד אלייך?"

ג'יני גלגלה עיניים אבל הארי צחק, "אל תדאג לגבי זה" הוא טפח לרון על השכם, "להתראות".

"ביי" רון אמר בזמן שהוא סגר את הדלת אחריהם.

הוא נכנס לתוך הסלון והסתכל על הרמיוני שישבה על הספה, ספר בידיה, רגליה משולבות בישיבה מזרחית, והבד הקליל של השמלה הקצרה שלה חושף את רוב ירכיה. הוא הרגיש את איברו מתחיל להתעורר לחיים.

"היי" אמר וחייך אליה. גם אם חשב שאולי להפסיק עם השיעורים עכשיו הוא הבין שהוא לא יכול, הוא נהיה מכור. מכור אליה.

"היי" הרמיוני אמרה בקול יבש, אך עיניה כבר לא היו על הספר אלא עליו.

"הארי וג'יני עזבו, מה דעתך על שיעור נוסף?" אמר בתקווה, ואז הציע בקול צרוד, "אולי הפעם את תיקחי את השליטה?"

ניצוץ מוכר של כעס נדלק בעיניה אך ביחד עם זאת גם... תשוקה? הוא לא יכל להיות בטוח.

היא הניחה את הספר על שולחן הקפה והתרוממה על רגליה. לסתה קפוצה בזמן שהתקרבה אליו, היא לקחה את שקית הקניות שלו והניחה אותה על הרצפה, מושכת אותו לספה ע"י החגורה שלו וציוותה "שב".

כאשר הוא עשה את מה שביקשה והסתכל עליה מלמטה, היא הניחה את שני ברכיה משני צדדיו על הספה, יושבת בחיקו עם פניה אליו.

הוא הסתכל עליה, מחכה שתעשה את הצעד, הוא יכל לראות שהיא מתלבטת בינה לבין עצמה, מנהלת שיחה בתוך ראשה ואז ניצוץ של כעס נדלק בעיניה פעם נוספת, והיא ריסקה את שפתיה לשלו.

הוא כל כך אהב את הטעם של הנשיקות שלה, במהירות הוא הכניס את לשונו לתוך פיה, לא יכול למנוע מעצמו להשתלט על הנשיקה, ידיו על מותניה.

בתנועה חדה היא התנתקה ממנו ושחררה את ידיו, "בלי ידיים" היא אמרה בכעס.

הוא הרגיש אכזבה שוטפת את גופו, הוא אהב להרגיש את הגוף שלה תחת ידיו ואצבעותיו, אך הוא לא אמר כלום.

היא פתחה את אבזם החגורה שלו ולאחר מכן את רוכסן מכנסיו, מכניסה את ידה לתוך התחתונים שלו והעבירה את אצבעותיה על איברו.

ראשו נזרק אחורה על משענת הספה בעונג, איברו מתקשה במהירות תחת אצבעותיה העדינות.

"זה מרגיש טוב?" הרמיוני שאלה בקול מוזר, ראשה מוטה הצידה.

"פאק, הרמיוני, כן!" הוא נאנח, והסתכל עליה בעגמומיות כאשר הוציאה את ידה וירדה ממנו, אך תחושה זו נעלמה במהירות כשהרים את אגנו על מנת לעזור לה להוריד את מכנסיו ותחתוניו עד לברכיו, משחררת את איברו הזקור. הוא צפה בה מורידה את תחתוניה ומטפסת עליו בחזרה, מרימה מעט את מכפלת שמלתה.

"תכניס אותך לתוכי" דרשה.

"תכניסי אותי לתוכך" חייך חיוך מתגרה אליה. שאיפת אוויר חדה יצאה מן שפתיו כאשר היא הזדקפה מעט על ברכיה רק כדי לרדת בחזרה לחיקו כאשר היא מחדירה את הכלי שלו לתוכה. זה הרגיש כל כך טוב ושניהם התנשפו.

"תורידי את השמלה שלך" ביקש, מניח את ידיו על ירכיה.

"לא", הטון שלה עדיין כועס.

הוא הפשיל מעט את כתפיית השמלה ביחד עם כתפיית החזיה ונישק אותה היכן שלפני רגע הבד הסתיר את העור הרך, "אני רוצה לראות אותך" אמר ברכות.

עיניה הצטמצמו והיא הטתה את ראשה הצידה, "באמת??"

הם הסתכלו אחד לשני עמוק בעיניים למשך שניות ארוכות, הוא ראה המון רגשות בעיניה אך לא את כולם יכל להבין, אך בכל זאת הבין מדוע היא כועסת עליו. הוא פישל לחלוטין.

"אני מצטער על אתמול" אמר בקול כנה, "אבל אני לא עומד לברוח עוד הפעם, אני כאן כדי להישאר. אמרתי שאני אעזור לך ואני מתכוון לעמוד במילה שלי. אין שום דבר שאני רוצה יותר בעולם מזה שתרכבי על הזין שלי עכשיו, ואחר כך לשמוע איך עבר היום על החברה הכי טובה שלי", הוא הניח את ידה על עורפה והוריד את ראשה כדי שיוכל לתת לה נשיקה על השפתיים, "אוקיי?"

היא בלעה רוק והנהנה, הוא ראה שהזעם נעלם מעיניה ובמקומם החלה מעט מבוכה. הוא לא רצה שתרגיש מובכת ממנו ולכן נישק אותה פעם נוספת, אך הפעם עם יותר תשוקה, הוא יכל להרגיש את גופה הנוקשה מתחיל להשתחרר.

היא התנתקה ממנו והפשילה את השמלה שלה מעל ראשה, ומיד אחריהם את החזיה שלה. הוא לא בזבז זמן והניח את ידו הגדולה על גבה, מקרב את גופה אליו כדי שיוכל להכניס את שדה לתוך פיו, מוצץ את הפטמה הרגישה שלה וגורם לה להיאנח.

היא החלה לזוז כשהוא בתוכה, רוכבת עליו בחוזקה, מנשקת אותו בפראות כשהוא מעביר את אצבעותיו בשיערה, פורע את התלתלים שלה, ומזיז את אגנו כדי לפגוש אותה.

שניהם גמרו חזק ומהר, והוא אימץ אותה לחזהו בזמן שראשה היה בשקע בין צווארו, שניהם מסדירים את הנשימה שלהם.

היא הניחה את ידיה על כתפיו, ודחפה את עצמה מעט אחורה. הוא אף פעם לא ראה את השיער שלה כל כך פרוע ופראי, שפתיה נפוחות ולחיה אדומות. היא נראתה נהדר.

"אני כנראה עדיין לומדת, זה היה מהיר מידי" אמרה בטון מתנצל והיא התכופפה כדי לקחת את בגדיה בחזרה אך רון עצר אותה, ידיו על מותניה.

"זה היה מדהים, אל תתנצלי על סקס פראי. אף אחת לא רכבה עליי בכזה תשוקה שגמרתי כל כך חזק כמו עכשיו" אמר לה והוא שמח לראות חיוך קטן של גאווה עולה על שפתיה.

"באמת?"

"באמת" אמר ונתן לה נשיקה קטנה על השפתיים, משחרר אותה.

היא התרוממה ממנו והחלה לאסוף את בגדיה מהרצפה. הוא הרים את מכנסיו מברכיו, מסתכל על מפשעתו, "שיט!"

הרמיוני הסתובבה אליו והסתכלה על הכיוון שהוא הסתכל בדאגה, "מה קרה? פגעתי בך איך שהוא?"

"לא, את לא" הוא סגר את רוכסן מכנסיו ואת החגורה שלו, "לא השתמשנו בכישוף נגד היריון ומונע מחלות" הסביר, מעביר את ידו בשיערו בתסכול, איך הוא יכל להיות כל כך טיפש ולשכוח את זה?

"אמרתי לך כבר שאני לוקחת את השיקוי כל חודש כדי להסדיר את המחזור והוא גם מונע היריון" היא אמרה והוקל לו מעט, "ואני בטוחה שאתה נקי, נכון?" היא ניסתה להראות ביטחון אך הוא יכל לשמוע חשש מועט בקולה.

"תמיד השתמשתי בהגנה, זו הפעם הראשונה ששכחתי, אבל זה אף פעם לא מגן במאה אחוז, ועדיין לא עשיתי את הבדיקות. מה איתך? עשית?"

היא הנהנה, "בהתחשב בזה ששכבתי רק עם מישהו אחד ותמיד השתמשנו בהגנה, זה לא מפתיע שהתוצאות שלי חזרו שליליות".

'לפחות זה' הוא חשב ואז אמר בקול "אני אלך מחר".

היא הנהנה אליו והלכה לנקות את עצמה. הוא חשד שהיא יצאה מן החדר על מנת להשקיט מעט את החשש שלה למרות שכשהיא חזרה היא הייתה רגועה, לבושה בשמלה שלה ושיערה כבר לא פרוע. הם ישבו על הספה, מנהלים שיחה נעימה על אירועי היום במשרד הקוסמים ובמחלקה של הרמיוני, וגם על ספרי כישוף נוספים שרון יוכל לקנות על מנת להתאמן בכשפי הגנה ותקיפה מתקדמים.

בגלל שכמעט ולא מגיבים על הפאנפיק הזה, (וגם זה לעיתים רחוקות), זה מוריד לגמרי את המוטיבציה להשקיע ולכתוב ולכן ככל הנראה אני אנטוש אותו.

יש לי עוד פרק על המחשב שאני צריכה לעשות לו הגהה לפני שאני אפרסם אותו ועוד איזה חצי פרק שאני אסיים אותו אם יהיה לי חשק ואח"כ כנראה אנטוש...

:/

הפרק הקודם		הפרק הבא