נקודת מבט

בבוקר החבורה התעתקה לכיכר גרימולד מספר 12, ביתם של הארי וג'יני.

הם נכנסו ופגשו בג'יני התוססת. היא הרימה ספר כבד בעל כריכה קשה והרביצה לרון בעזרתו. הרמיוני התקדמה ולקחה את הספר מידיה של ג'יני.

"היי," הרמיוני אמרה בהרמת גבה. "מה קורה?"

"הוא בכלל לא שם לב, לא יודע! הדבילים האלו לא יודעים כלום! לא יודעים מתי!" הג'ינג'ית צווחה, ושערה הג'ינג'י התנוףף מול ראשה בזמן בהרימה את ידיה בתסכול לאוויר.

הרמיוני החליפה מבטים מלאים משמעות עם רו.

"ג'יני, את במחזור?" שאלה רו בעדינות. ג'יני נשכה את שפתה התחתונה.

רו חיבקה אותה, היא נאבקה בה, אבל רו לא הרפתה. ג'יני פרצה בבכי קורע לב והתמוטטה על כתפה של רו.

"היי, היי, היי, ג'ין, הכל בסדר, את בסדר." לחשה רו.

"עכשיו, אולי תסבירי לנו מה קרה?" שאלה הרמיוני. הן הובילו את ג'יני לספה והושיבו אותה. היא משכה באפה, ניגבה את הדמעות על לחיה, והחלה לספר.

"קיבלתי מחזור, וזה פשוט כל כך כאב, הרבה יותר מבדרך כלל." היא אמרה, מושכת באפה כל הזמן. "הארי הצליח להרגיז אותי, אז פשוט זרקתי עליו את הטבעת! הרגשתי כאילו הוא באמת בן אדם נוראי, למרות שידעתי שהוא לא! אני כל כך מצטערת!" היא כבר ייבבה לגמרי בשלב הזה.

הרמיוני הושיטה לה את טבעת הנישואין, וג'יני הרכיבה אותה על האמה שלה.

"ועכשיו, לכי תדברי עם הארי, הוא באמת צריך את זה. אין לו מושג למה עשית לו את זה, או מה הוא לא עשה בסדר, אבל הוא ממש נפגע מזה." ג'יני הנהנה בראשה, ורו חיבקה אותה. הג'ינג'ית קמה ממקומה והתקדמה לעבר חדר השינה שלהם.

"היא לחשה ונשענה על הדלת. הארי הפנה אליה את גבו.

"לכי. אני רוצה להיות לבד." קולו נשבר במילה האחרונה.

"הארי."

"אמרתי לכי."

"הארי, אני כל כך מצטערת, אני לא יודעת מה היה לי, בבקשה, תסלח לי." שחור השיער הפנה אליה את מבטו. הוא היה כאוב ונבגד. עיניו התמלאו בדמעות. ג'יני התיישבה על המיטה, לידו, וחיבקה אותו.

שניהים פרצו בבכי.

כשנרגעו מעט, הארי לחש לג'יני באוזנה:

"אני סולח."

הערת הכותבת: אתם בטח מצפים עכשיו לנשיקה לוהטת, לא? אני חושבת שניתן לכם לדמיין את זה בעצמכם!

כן, ממש לא אכפת לי שהשארנו לכם את הנשיקה.

סליחה על זה שלא העלתי אתמול, הייתי עסוקה.

-michal8624.

-חברה אלמונית.

הפרק הקודם		הפרק הבא