זואי ג׳קסון והאולימפיים

עברו יותר משנתיים מאז שהתחלתי את הפאנפיק הזה, והכתיבה שלי כל כך השתפרה מאז.

אני רוצה להודות לכל ה30 (!) אנשים שנרשמו לעידכוני הפאנפיק, ולהודות על כל התגובות, אני קוראת כל אחד מהם והם משמחות אותי מאוד.

התקופה עכשיו היא תקופה מוזרה, קשה, אבל היא נתנה לי את האפשרות של טיפה יותר זמן לכתיבה, אז הפרק הזה ארוך במיוחד, והוא מוקדש לכם, לא למישהו ספציפי, מוקדש לכל אחד שקורא את המשפט הזה כרגע, גם אם זאת הפעם הראשונה שנתקל בפאנפיק הזה.

תהנו!

ברודווי. אוי ברודווי.

עמדנו באמצע הטיים סקוור, עם כל המסכים הענקיים. עמדתי שם פעורת פה לפחות דקה שלמה.

״ואו.״ לוק אמר, ״זה… זה מדהים!״ ריינה הסתכלה סביב. ״ניו יורק בכלל לא דומה לתל אביב!״ ג׳ייס צעק. ״ברצינות?״ שאלתי אותו ״אתה השוואת את פריקינג ניו יורק לתל אביב?״. "בטח! למה לא!"

הסתכלתי מסביבי, הרגשתי כמו בפרק של Glee שהם הגיעו לניו יורק, הביצוע שלהם לשיר "Empire State of Mind" התנגן לי בראש.

"תסתכלו על כל המסכים האלו!" לוק אמר "איזה מגניב זה יהיה לפרוץ לאחד מהם..."

"לוק," הסתובבתי אליו "שלא תעז לחשוב על זה. יש לנו משימה לעשות.". "באמת?" ג'ייס נתן לי מבט ביקורתי "אז מה אנחנו עושים פה ליד הברודווי?". "שואבים השראה." תירצתי.

"את רוצה ללכת לראות איזשהו אולם של ברודווי מבחוץ?" ריינה שאלה. "את מכירה אותי מצוין." אמרתי.

"בנות?" לוק נופף בידיו "מה איתנו? מה האנשים שלא אובססיביים לברודווי אמורים לעשות?". "מה שבא לכם?" ריינה אמרה. "פשוט תישארו ביחד וניפגש פה עוד שעה." אמרתי "ואל תיתן ללוק לפרוץ למסכים הענקיים!". "אל תדאגי, אני לא אתן לו." ג'ייס אמר וחייך אלי.

"הנה 100 דולר," הוצאתי מהתיק שלי כמה שטרות והושטתי אותם אל ג'ייס ולוק. לוק בא לקחת אותם, אבל אני לקחתי אותם לאחור. "וג'ייס אחראי על הכסף." נתתי לג'ייס את הכסף. "אוף!" לוק התלונן. "תודה זואי." ג'ייס אמר והוא ולוק התרחקו ממנו.

"רוצה ללכת לקחת משהו לשתות קודם?" ריינה פנתה אלי. "בטח!" אמרתי. הבטתי בכיכר, קלטתי את הסניף של סטארבאקס. ריינה גם ראתה אותו.

"נתחרה עד לשם?" שאלה. "רק אם תצליחי לתפוס אותי!" אמרתי והתחלתי לרוץ. "היי זה לא הוגן!" ריינה אמרה והתחילה לרוץ אחריי.

בסוף ריינה הגיעה ראשונה, ואני הגעתי כמה שניות אחריה.

"את צריכה לשמור על כושר." ריינה אמרה וטפחה לי על הגב בעודי מתנשפת. "נלך לקחת משהו לשתות?" שאלתי. "תזכירי לי בשביל מה באנו לכאן?" ריינה אמרה והניחה את ידה על כתפי.

הנחתי את ידי על כתפה ואמרתי "בשביל בגדים, כמובן!". ריינה גיחכה ושנינו הלכנו ביחד לתוך הסניף.

ריינה קנתה קפה חם ואני קניתי שוקו קר עם קצפת למעלה.

"איך את שותה שוקו קר?" ריינה שאלה בזמן שלקחנו את המשקאות שלנו "לא חם בחוץ כל כך, זאת עדיין ניו יורק, למרות שזה קיץ.". "אני מסוגלת לשתות שוקו קר בכל זמן," אמרתי ולגמתי שלוק מהשוקו "בעיקר של סטארבאקס."

"אז מה את רוצה לעשות עכשיו?" ריינה שאלה. "ללכת לראות את האולם של המילטון." אמרתי בנחרצות.

"אז בואי נזוז!" ריינה אמרה ופתחה עבורי את הדלת. "אז בואי נלך." עניתי.

המרחק בין הטיימס סקוור לתאטרון שבו המילטון נמצא הוא מאוד קצר, בערך דקה של הליכה.

"הגענו." ריינה אמרה. הבטתי בתאטרון, בשלטים הענקיים שהיו תלויים מעליו. "זה חלום." אמרתי. "לא," ריינה אמרה "זה מציאות.".

דיימנתי לעצמי את כל השחקנים שנמצאים עכשיו מאחורי הקלעים, כי הם נמצאים פה כל היום.

"אני לא מאמינה שאני נמצא פה, אבל אני לא הולכת לראות את זה." אמרתי. "תראי," ריינה אמרה "אני הייתי שמחה, אבל שעתיים וחצי של שירים רצוף? לוק וג'ייס לא היו עומדים בזה."

"עזבי את לוק וג'ייס, כל כרטיס עולה מאות שקלים, לא הייתי קונה להם." אמרתי וריינה צחקה "אין לנו זמן, צריך להציל את העולם לא?". "העולם יכול לחכות." ריינה אמרה. "הלוואי." עניתי.

שמעתי אנשים מדברים לידנו, זוג וילדה קטנה.

"את ראית המילטון?" הגבר שאל. "כמובן!" ענתה האישה "כשזה יצא!". "איך שרדת את זה?" הגבר הניד בראשו. "פול, אל תהיה מגוחך!" אמרה האישה. "סאלי, אני לא מגוחך!". הילדה הקטנה הנידה את ידה של האישה. "מה קרה אסטל?" האישה שאלה.

סאלי, פול, אסטל, כל השמות היו מוכרים לי מאיפשהו.

הוצאתי את הטלפון הנייד שלי, חיפשתי בגלריה את התמונה שפרסי שלח לי, שלו ושל המשפחה שלו.

מצאתי אותה, הבטתי בתמונה, לאחר מכן באנשים, ואז שוב בתמונה.

"זואי," ריינה הביטה לי בטלפון ושאלה "למה יש לך תמונה של האנשים האלו? ולמה פרסי איתם?"

"בואי," תפסתי את ידה של ריינה וגררתי אותה אל האנשים "אני רוצה שתכירי את סבתא שלי."

הפרק הקודם