הפרק הקודם לא היה מכתב, אבל החלטתי להשאיר אותו כי אני ממש אוהבת אותו.
*המכתב הזה זה אחרי שהארי נפרד מג'יני בשנה השישית כדי שוולדמורט לא יפגע בה... אשמח לתגובות:)
אהובי.
כל כך הרבה זמן חיכיתי כדי לקרוא לך בשם הזה. כל הזמן שהיית עם צ'ו. שרקדת עם פרוואטי. ואני קינאתי. כל כך כל כך קינאתי. רציתי שתראה אותי כמו שאני רואה אותך. שתצליח להסתכל עלי בעוד צורה חוץ מאשר "האחות של החבר שלי". כל כך הרבה זמן חיכיתי להיות אהובתך. ואחרי שש שנים זה סוף סוף הגיע. ואני הרגשתי מרחפת. אתה הסתכלת אלי בעיניים שלך, והיה בהם את כל מה שרציתי לראות. מה שחיכיתי כל השנים האלה. הרגשתי שאנחנו מתאימים, שהמילים חולפות בינינו בלי לדבר. כל כך נהנתי להיות "החברה של"... לא האמנתי שזה יעבור, במיוחד לא כל כך מהר. ואני כל כך כועסת. אני יודעת שעשית את זה כי אתה אוהב אותי.
אני יודעת שאתה עושה את זה בגללו. אבל זה כל כך לא צודק. אתה תמיד כל כך מגונן. שומר. בטוח שאם לא תהיה, יקרה לי מה שקרה להורים שלך. אבל אני יודעת לשמור על עצמי. ואני רוצה להמשיך להיות איתך. למרות כל הסכנות. אני אוהבת אותך, הארי פוטר. זה כל כך כואב. הריחוק ממך כל הזמן הזה. הכעס של רון על כל מבט. כל דיבור. הנשיקה ההיא... הייתי זקוקה לה. וכשעמדנו שם, ידך על שיערי... זה הרגיש נכון. זה הרגיש טוב. רציתי להישאר ככה ולא לזוז יותר אף פעם. והזיכרון עדיין שמור אצלי בצד, ועולה ברגעים שאני הכי זקוקה לו. וכמה שזה מנחם, זה שובר. כי אני יודעת שזה חלף. אני יודעת שאתה מתגעגע אלי ואוהב אותי, אבל זה קשה. אני מרגישה שוב כמו הילדה הקטנה ממך בשנה, שהצביעה בהתרגשות ברציף ¾9 על "הארי פוטר המפורסם". ניסיתי הרבה זמן להבין למה זה אף פעם לא הצליח עם כל החברים האחרים שלי. לקח זמן להבין את זה. הם לא היו אתה. אתה, הנער שחור השיער, עם העינים הירוקות-כקרפד. עם הלב הרחב. האומץ. אני רוצה אותך, הארי. מתי תבין שהכאב שלי גדול מהפחד שאמות? אני הסכמתי לפרידה. אני הבנתי למה זה חשוב לך. אני מבינה. אבל אני לא מסכימה. אנחנו היינו ביחד. אנחנו צריכים להישאר ביחד. אנחנו צריכים גם לעבור את זה ביחד. אני יודעת שככה אתה מעדיף, אבל למרות כל הסכנות - אני רוצה להמשיך את העתיד שלי איתך, קצר ככל שיהיה. אני רוצה לסיים אותו איתך. התקופה שבה היינו ביחד הייתה הטובה ביותר בחיי. אבל היינו לזמן קצר שחלף מהר. מהר מידי. אתה יודע שאתה יכול להיות גיבור גם איתי. אני לא יכולה לסבול את המחשבה שאתה מסתובב בחוץ, ואני לא יודעת מה קורה איתך. אם אתה חי או מת. אם אתה אוהב אותי. הארי... אני עדיין תומכת בתוכנית שלך. אני יודעת שרק ככה הכל יכול באמת להיגמר. לתמיד. הייתי צריכה לפרוק את כל זה על מכתב, אולי אתן לך אותו פעם ותבין. תבין את הכל. אני עדיין אוהבת אותך, גם אם נראה שהכל עבר. שלך, מקווה שלא בפעם האחרונה, ג'יני.
|