קסם של ילדה

"זה לא יכול להיות!" ללינוי היה קשה לקבל את הבשורה. אביה חזר ממשרד הקסמים רק רבע שעה קודם לכן עם הבשורה המרה שלינוי לא תוכל ללמוד בהוגוורטס.

"זה בדיוק מה שאני אמרתי להם, אך לא היה להם ספק. הם טענו בתוקף שאין כאן שום טעות, שפשוט אין לך קסם!" אביה עצמו היה מופתע ומבויש. במשפחה שלו? סקיבית? 

"אתה רוצה להגיד לי שאני סקיבית?" לינוי ירקה את המילה בגועל.

"תראי, זה לא כמו שזה נשמע," התחיל אביה להגיד.

"זה פשוט לא מוצדק!" לינוי פרצה בבכי ועלתה בהפגנתיות לחדרה.

טריקת דלת חזקה נשמעה.

לינוי שכבה בוכייה במיטתה וחשבה על דבריה של אביה. היא ידעה שלא יקרה פתאום קסם שישנה את הכל, אלא כל החיים היא תשאר כזאת. ללינוי היה קשה לקבל זאת אך ההבנה חדרה אליה אט אט.

בין יבבה ליבבה היא שקעה לבסוף בשינה.

למחרת בבוקר, אימה הגיעה לחדרה וניסתה להרגיעה בדברי נחמה. "הכל בסדר מתוקה, את תראי שזה יסתדר. אבא הלך היום למשרד הקסמים, אני באמת לא מבינה איזה חוצפה היה להם שלא לתת לך מכתב. באמת!"

לינוי לא הגיבה, אבל בתוך תוכה ידעה שזה לא יעזור, שלא פתאום יצמחו לה כוחות אדירים, אלא שכך תשאר.

לפנות ערב חזר אביה הביתה ופניו הביעו כעס. "אין להם בושה שם! אומרים לי שלא יעזור לי לבוא אליהם שוב ושוב וש.."

לינוי קטעה את אביה. "אבא, אתה יודע שלא יעזור להתווכח איתם, זה סופי שאני סקיבית ואין איך לשנות את זה."

אביה היה המום. "תראי לינוי, אני מבין שזה לא קל לך אבל אנחנו לא נוותר! את תלכי ללמוד בהוגוורטס ויהי מה!"

"אבא, זה לא יעזור! אני סקיבית וזה לא מה שאני רוצה אבל לא שאלו אותי. החלטתי שאני מפסיקה לרחם על עצמי ושאני ימשיך בבית הספר שהייתי בו עד עכשיו." לינוי אמרה בקול החלטי.

הוריה ניסו להניע אותה מדעתה אך היא נשארה בעמדתה. היא ידעה שלא יעזור לא להילחם נגד עובדות אז היא פשוט השלימה איתם וקיוותה לטוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא