הארי רידל

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מה? חשב הארי, הבן של וולדמורט נמצא בגריפינדור? מבולבל ושמח התקדם הארי לשולחן ושמע קריאות רמות.
"הארי! בוא שב לידי." אמר רון וזז ימינה, הארי התיישב וחייך לעבר רון.

"קדימה הארי קום!" אמר רון בחדר השינה בגריפינדור, הארי לא קם.
"מ- מה?" מילמל הארי.
"יש ארוחת בוקר בוא כבר!" צעק רון, הארי קם באיטיות והרכיב את משקפיו בעדינות, הוא ניסה להיזכר בחלומו המוזר, אך זה לא קרה הוא הניח שזה סתם חלום והלך עם רון לאולם.
"יש דואר!" צעק תלמיד שנה שלישית מהפלפאף. הארי התרכז באוח שחור וגדול, האוח שלהם, האוח הגיע להארי והתיישב באינטלגנטיות על כתפו של הארי,
"תודה סלזי" אמר הארי. סלזי, היה שמו של האוח (על השם של סלאזר סליתרין) . הארי פתח בשקט את המכתב וזה מה שראה:
הארי.
זה נכון שהתקבלת לגריפינדור?!
איך? אני דורש שתלך עכשיו לדמבלדור (הגרוע) ותאמר לו שהארי רידל צריך להיות בסלית'רין! בכל מקרה, רציתי לספר לך על חדר שמאוד עזר לי כשהייתי ילד, חדר הנחיצות. תלך לקומה השביעית לקיר הריק, תחשוב על מקום שאתה רוצה שיהיה (לדוגמא מקום אימונים) ותסתובב שלוש פעמים סביב הקיר ואז יופיע חדר סודי. לא הרבה יודעים עליו, ככה שתוכל להיות שם לבד, ותמצא שם ארון כך תוכל לתקשר איתי טוב? פשוט תכניס משהו והוא יעבור אלי.
מאביך, וולדמורט.

הארי בלע רוק והסתיר מיד את המכתב. הוא לא רצה שמישהו יראה את מה שרשום.
"איזה שיעור יש עכשיו?" שאל הארי,
"מה? לוי'דע נראה לי תעופה." השיב רון ובפיו בייקון.
"יאללה בוא, שלא נאחר." זירז אותו הארי, הוא אהב מאוד קווידיץ' והצטער שלא יכל להביא את נימבוס 2000 שלו.

"קדימה כולם להגיד עלה!" נבחה  מדאם הוץ' המורה לתעופה.
"עלה!" צעקו כולם, המטאטא של הארי טס מייד אליו,
"עלה!" צעקו שוב, המטאטא של רון רק זז שמאלה ושל דראקו מאלפוי עלה למעלה, לכל השאר לא קרא כלום.
"עלה! עלה! תעלה כבר!" כעס רון,
"איזה גרוע אתה וויזלי." גיחך דראקו,
"תעזוב אותו דראקו." פקד הארי, הוא ודראקו היו קצת חברים, הרי הם הכירו כבר 11 שנים.
"למה הארי? אל תגיד לי שאתה חבר של האפס הזה." ליגלג דראקו, אוזניו של רון האדימו.
"קודם כל הוא לא אפס והוא חבר שלי." כעס גם הארי.
"קדימה! לא לריב עכשיו שימו את המטאטא בין הרגליים ובספירה שלי תרחפו מעט!" קראה מדאם הוץ' והדגימה. הארי שם את המטאטא בין הרגליים, הוא היה משועמם מעט, והוא כבר יודע לעוף!
"מוכנים? שלוש שתי-" נוויל לונגבוטום שהיה בשכבה של הארי ובגריפינדור התחיל לרחף מעט ועלה גבוה גבוה.
"לונגבוטום! רד למטה!" צעקה מדאם הוץ' "עדיין לא אמרתי להתחיל!" אבל נוויל לא הצליח לשלוט במטאטא ורק עלה יותר גבוה אבל אז, הוא פגע בפסל! המטאטא נפל, ונוויל נתקע על הפסל, מה הוא יעשה? ואז, בלי אזהרה נוויל החליק ונפל! הוא נפל למרגלות העץ הגדול, מדאם הוץ' רצה לעברו של נוויל ואמרה,
" כולם תשארו פה ומי שיחשוב אפילו לעלות סנטימטר זה יהיה היום האחרון שלו בהוגוורטס!" אבל אז, דראקו מאלפוי הבחין בכדור אדום, כדור הזיכרון של נוויל. הוא התקדם לעבריו והרים אותו בעדינות.דראקו 
"היי תראו את הכדור תמיד רציתי אחד כזה!"
"זה לא שלך מאלפוי תחזיר את זה לנוויל." אמרה פרוואטי בקרירות.,
"כן, תחזיר לו." הצטרף הארי,
"למה הארי מה תעשה? חוץ מזה אני אכתוב לאבא שיאמר לאדון האופל שאתה חבר של בוצדמים מטונפים." ענה דראקו,
"שלא תעז!" כעס הארי. דראקו לקח את כדור הזיכרון והמטאטא שלו והמריא,
"מה תעשה לי רידל?" הארי ששכח לגמרימה אמרה מדאם הוץ' לקח גם הוא את המטאטא וטס לעברו של דראקו,
"אני אקח ממך את הכדור." סינן הארי וטס לדראקו, דראקו הסתובב ואמר
"רוצה את זה? אז תפוס!" דראקו זרק את הכדור למשרד של פרופסור מקונגל. הארי טס במהירות לתפוס את הכדור, זאת הייתה תחושה טובה שהרגיש תמיד שהוא על מטאטא; שהוא חופשי. אבל בחיים האמיתיים זה לא כך, הוא חייב להמשיך את המסורת של אביו, הוא חייב להרוג, הוא חייב להיות מישהו שהוא לא.
הארי תפס את הכדור במיומנות רבה והסתובב כדי לא לפגוע בקיר, הוא ירד לקול תשואות רמות מהגריפינדורים. ופתאום לא אזהרה, פרופסור מקונגל באה וצעקה
"רידל!"

הארי לא האמין למזלו, הוא נבחר להיות המחפש של גריפינדור! הוא בטח המחפש הצעיר ביותר במאה שנה. הוא לקח את התיק ושמע צלצול. הוא נאנח, יש לו שיעור היסטוריית הקסמים או מה שזה לא יהיה, זה משעמם! ועוד עם פרופסור בינס רוח הרפאים. הוא ורון התקדמו וראו את מאלפוי, שעדיין כעס בגלל שבזכותו הארי בנבחרת של גריפינדור. ואז הוא התקדם אליהם, וצעק לכל התלמידים שמסביב
"היי! ידעתם שהארי הבן של אדון האופל!?"

סוף
נ"ב אהבתם? ולעשות פרקים ארוכים או קצרים?

הפרק הקודם		הפרק הבא