מירנה הסירה את ידה מהמשקוף ועמדה נינוחה, היא בטח חשבה שהיא הולכת להיות ראשונה. הלכתי כמה צעדים לאחור ואז בבת אחת הסתובבתי. רצתי במהירות לכיוונה ופרצתי את המחסום העלוב שלה.
היה קל לשבור אותה מכיוון שמירנה הייתה שברירית גם כך. "עופי מכאן!" צעקתי והדפתי אותה אחורה. מירנה נפלה על הרצפה והביטה בי בזעם. חייכתי אליה בבוז. "עכשיו אני ראשונה!" הכרזתי. צעדים מתקרבים נשמעו שתינו ידענו שאמא הגיעה. מירנה פרצה מיד בבכי.
"הרגל שלי!" איראסבת' דחפה אותי!" היא המשיכה לבכות. ראיתי שאין לה דמעות בכלל וחוץ מזה שהמכה לא הייתה חזקה. "לא נכון!" שיקרתי אבל אז אמרתי את האמת "את זאת שחסמת אותי!" "בנות!" אמא קראה "מה קורה כאן?!" "היא דחפה אותי וזה כואב מאוד!" מירנה הצביעה עלי. " זה נכון איראסבת'?" שאלה אמא ועזרה לה לקום. מירנה התרוממה בלי שום קושי. "כן אבל-" "על המעשה הזה את תקבלי רק שתי עוגיות" אמא אמרה בכעס "תכננתי לתת לכל אחת שלוש אבל את את שלך הפסדת!" "זה לא הוגן!" מחיתי. "עוד מילה וגם עוגייה אחת לא תקבלי!" אמרה אמא היא נתנה למירנה שלוש עוגיות ולי שתיים. אכלתי בשתיקה ולראשונה ממש לא נהניתי.
המשך יבוא..
|