צל המוות - התחרות

"ושוב חזרנו! הניקוד של פטוניה הוא…"

הפעם הדף כבר היה מוכן מראש. שש.

מחיאות כפיים מנומסות.

"ועכשיו! חברים, אנו עולים לשלב הבא, בו יש ארבעה מתמודדים! אנחנו נסנן אותם, ונישאר עם שניים!

ארבעת המתמודדים שלנו הם! סנייפ! רמוס! סיריוס! וג'ורג'! הם יקבלו שאלון בכתב! עליו הם יקבלו את הניקוד שלהם, ואז נקריא מתוך השאלונים מספר שאלות. מיד אחר כך השופטים יכריזו על השניים הזוכים! ועכשיו - פרסומות!"

על המסכים התרוצצו כתוביות שפרסמו את תחרות העולם בקווידיץ', פרסומת שללא ספק תמכה בצרפת באופן כמעט מביש. לאחר זמן מה, המנחה חזר לבמה.

"קהל! אתם סקרנים?"

"כן!" צעקו כולם.

"למה אתם סקרנים? כבר אמרתי מי עולה לשלב הזה. ברגעים אלה עונים על השאלון סיריוס, סנייפ, ג'ורג' ופרופסור לופין - כלומר, רמוס, סלחו לי, הוא לימד אותי אי אז. ובעוד כמה דקות הם יחזרו אלינו עם התשובות שלהם! בינתיים, ספרו לי, חברים, למה בחרתם במי שבחרתם? מי בחר בג'יימס פוטר?"

עשרות ידיים הורמו.

"כן, אתה שם! בגלימה הירוקה! מה שמך?"

קול מהוסס ענה, "ג'רמי."

"ג'רמי! כמה נתת לג'יימס?"

"אמ, עשר."

"כל כך הרבה? אז למה אמרת שבחרת בו?"

"מה?" ג'רמי הסמיק. "אמ -"

"מי שמקבל הכי מעט ניקוד מנצח!" צעק מישהו מהקהל.

ג'רמי נראה המום. "אה - מה - טוב -"

"אז למה רצית לבחור בג'יימס, ג'רמי, אף שזה לא הלך כנראה?"

"כי - כי אני ממש אוהב אותו. הוא לא כל כך מסכן כמו השאר אבל אני חושב שמגיע לו לנצח."

היו מחיאות כפיים.

"ובכן! מי בחר בסיריוס שלנו?" קרא המנחה. שוב הורמו עשרות ידיים.

"כן! את שם! בלי הגלימה!"

כולם הסתובבו להסתכל. בחורה צעירה הסמיקה. "אני עם גלימה! אני פשוט יושבת עליה!"

"הא הא, אז גבירתי בעלת הגלימה, מה שמך?"

"חנה אבוט."

"אה! החנה -"

"לא לא! זו לא אני. אני אבוט מהנישואים."

"כמה נתת לסיריוס, חנה?"

"אחד."

"וואו, מעריצה נלהבת אנחנו רואים פה! למה נתת אחד לסיריוס, חנה? לא כי הוא חתיך, אני מקווה - לא שאני אומר שהוא לא," הוא קרץ.

"סיריוס עבר גיהנום!" קראה חנה בלהט. "המשפחה שלו שנאה אותו מהרגע שהוא התמיין לגריפינדור - אולי לפני - ואז כמה שנים אחרי שהוא סיים את הוגוורטס החבר הכי טוב שלו מת, והוא נכנס לאזקבאן בגלל אחד החברים הכי טובים שלו. ואחרי שהוא ברח מאזקבאן - הוא לא באמת היה חופשי, כי משרד הקסמים רדף אחריו, מה שגרם לו להיות במרדף שנתיים! ואז במחבוא, בית משפחת בלק שהוא גם ככה סבל שם כל רגע - עוד שנה. ואז הוא מת."

"יפה מאוד! את מקווה שהוא ינצח?"

"אני בטוחה בזה."

"אכן מעריצה נלהבת! ועכשיו, נפסיק למרוח את המתחרים שלנו! אחרי שהם סיימו לענות על השאלות, אתם תשמעו את התשובות שלהם! בזמן שהשופטים ידונו במספרים, פרופסור - מר לופין, יגיד לנו מה הוא ענה על השאלה השלישית!"

על המסכים מופיעה שאלה, באותיות גדולות ורודות.

אם היית חיה, איזו חיה היית?

המנחה כיווץ את מצחו. "המ. זו שאלה מעניינת ו-קשורה, ללא ספק. לופין, רמוס לופין, רוצה לומר לנו מה ענית."

רמוס נעמד. "טוב - היי. אמ, אני חושב שזה די צפוי, לא?"

נשמעו מעט צחוקים בקהל.

"טוב. בחרתי ינשוף."

מלמולי הפתעה.

"אה, כן, אני יודע, זה ממש צפוי, כאילו. אני חכם, וקורא ספרים, אז ינשוף? אני יודע, אני לא בן אדם מאוד מקורי."

"זה - כמה מפתיע, רמוס לופין!"

רמוס שלח אליו מבט מבולבל. "מה? למה?"

"כי חשבנו שתבחר זאב!"

"מה?" לופין אמר שוב בבלבול. "למה?"

לפתע נשמעו לחשושים רועמים ברמקולים.

"מה? ברור שנותנים על זה נקודה -"

"לא נכון! לא היית בהדרכה? זה סובייקטיבי -"

"הכל -"

הקול נקטע, והמנחה צחק במבוכה, ללא רמקול. הוא כחכח בגרונו.

"אם אפשר להחזיר לי את המקרופון -"

"רק רגע! עובדים על זה!" נשמעה צעקה מחדר צדדי.

"אוקי- הפסקת פרסומות?"

לא נראה שהמסכים משתפים פעולה.

"טוב, אחת - אחת - חברים, קצב!"

הוא התחיל למחוא כפיים, והקהל הצטרף.

באותו רגע הרמקול חזר לעבוד.

"לא חשוב! לשאלה החמישית!"

 השאלה הופיעה עד מהרה על המסכים.

מה הצבע האהוב עליך? נמק, פרט והדגם.

"סיריוס בלק! קדימה!"

"אהמ. מישהו רוצה לדבר על השאלות כאן?" אמר סיריוס למקרופון.

"נו, תענה, בחייך." לחש לופין.

סיריוס גלגל עיניים. "כן אמא," הוא לחש, למקרופון, ואז בקול: "הצבע האהוב עלי הוא לבן. כי זה ההפך מבלק ואני שונא את המשפחה שלי. עכשיו מישהו מוכן להסביר לי מה עובר על השאלות האלה?"

ולפני שמישהו הספיק להגיב, הוא התחיל להקריא.

"אחד: איזה מספר אתה במשפחה? איזה מספר היית רוצה להיות?

שתיים: מי המורה האהוב עליך? למה?

שלוש: אם היית חיה, איזו חיה היית?

ארבע: איך אתה אוהב לישון?

חמש: מה הצבע האהוב עליך? נמק, פרט והדגם.

שש: מה אתה הכי אוהב בחבר הכי טוב שלך?

שבע: מאחד עד עשר, כמה אתה שמח עכשיו?"

קולו של סיריוס נבלע בשלב הזה בצרחות הצחוק של הקהל.

אחרי רגיעה מעטה, ג'ורג' התפרץ. "שאלה אחרונה: נהנית מהשאלון? איזו שאלה הכי אהבת? לא באמת, חבר'ה. זו תחרות צל המוות או מבחן אישיות?"

שוב צחוק. כשהקהל נרגע, המנחה הסביר. "מבחן אישיות הוא חלק חיוני מהתחרות והוא יועיל לשופטים לבחון -"

"לא הוא לא!" נשמעה צעקה עמומה מאחורי הקלעים.

המנחה כחכח בגרונו. "הוא חלק חיוני מהתחרות. זו דרך יעילה לבחון את רמת האומללות שלכם."

לפתע התפרצה לבמה מחדר צדדי סטודנטית מבוהלת עם ערימת דפים בידיה.

"הי! היתה לנו טעות איומה. אני כל כך מצטערת! הבאנו לכם את השאלונים הלא נכונים! אני כל כך מקווה שלא התחלתם את השלב השני -"

"ניצחתי," נשמעה לחישה קולנית, ולופין גנח והעביר לסיריוס שתי אוניות זהב.

ג'ורג' התרווח בהנאה. "אני ממליץ לרשום את כל הפאדיחות שלכם. לשנה הבאה."

המנחה לקח מהסטודנטית את הדפים, חייך, קד, וגירש אותה מהבמה במהירות האפשרית.

"אם ככה - אנחנו נמשיך להכרעת השופטים -"

"לא! בבקשה!" נשמעה זעקה.

"אנחנו, כמובן, נשמע את תשובתו של סוורוס סנייפ לשאלה שתיים."

מי המורה האהוב עליך? למה?

הודיעו המסכים.

סוורוס הרים את הדפים שלו לאיטו, מחייך בלעג.

"המורה האהובה עלי היתה כמעט תמיד פרופסור מקגונגל."

"באמת? למה?" התפרץ סיריוס בהפתעה.

"כי היא הרשתה לי לקרוא לה מינרווה אחרי שהפכתי למורה," השיב סוורוס, מרים גבה לעבר סיריוס.

"הו לא, אל תזכיר לי," גנח רמוס. "היא הכריחה אותי לקרוא לה ככה."

סוורוס הפנה את מבט הגבה המורמת שלו אל הקהל. "וכמובן, היא לא הפלתה אותי לרעה באופן מיוחד יחסית לשאר תלמידי סלית'רין."

"כלומר," אמר המנחה. "הפלתה או לא הפלתה אותך?"

"הפלתה. בדיוק כמו כל תלמידי סלית'רין. אבל היא לא הפלתה אותי יותר מהם, וזו חתיכת נקודה לזכותה."

"ולכן היא המורה המועדפת עליך?"

"ללא ספק."

"מעניין. שופטים, אתם-"

"לא!"

"ג'ורג', לשאלה הרביעית."

מאחד עד עשר, כמה אתה שמח עכשיו?

ג'ורג' רכן אל דפיו. "רגע, זו לא שאלה ארבע."

המסכים הבהבו.

איך אתה אוהב לישון?

ג'ורג' חייך. "יותר טוב. עם הדובי שלי, כמובן."

"יש לך דובי?"

"בטח. קוראים לו טדי. טדי קאט."

"קאט?"

"כאילו, cat. טדי קאט. כמו חתול."

"יש לך דובי חתול?"

"לא, מה הקשר?"

"מה הבעיה שיקראו לו חתול אם הוא דובי?" התפרץ סיריוס. "לחתול שלי קוראים ארנבון וזה לא מפריע לו."

"סיריוס? יש לך חתול?" שאל רמוס.

"נדבר על זה אחר כך," לחש סיריוס, והם השתתקו.

"ועכשיו, חברים, להכרעת השופטים."

***

פא-פא-פאו

הפרק הקודם		הפרק הבא