הארי פוטר והספר

השנואים מהעבר 

הבוקר הגיע ואיתו האחד לספטמבר ומשפחת וויזלי ופוטר כבר התייצבו ברציף תשע

ושלושה רבעים וחיכו לרכבת.

"ג'יימס ואלבוס בואו לכאן!" הארי קרא לבנים הצידה "לילי תשארי עם רון והרמיוני רגע" אמר ללילי שלא הבינה למה.

"אבא! אם זה בגלל כל התעלולים מהחנות הוקוס מוק..." ג'יימס מיד הצתדק והארי חייך לעצמו "אני לא עומד לומר לכם על זה. רציתי לדבר אתכם על תלמיד חדש שעומד להצטרף לשכבה של ג'יימס ואני מאמין אבל שהוא יצטרף לבית של אלבוס.." "מי זה??" אלבוס לא הבין, "זה.. הבן של דראקו מאלפוי- סקורפיוס מאלפוי" "אבל אבא, חשבתי שאתה ודראקו סבבה.." אלבוס הסתכל על הארי בפרצוף תמים

"כן.. יחסית.. אבל אני מבקש מכם לא להתקרב אליו! לא לטוב ולא לרע" הארי נעץ מבט בשניהם. 

"אבל למה הוא מצטרף רק עכשיו?" ג'יימס שאל את מה שהציק לו ביותר,

"כי דראקו בהתחלה לא רצה לשלוח אותו... וניסה להתקבל לדורמשטרנג אבל אתם יודעים... אחרי שגילו את לוציוס אף אחד כבר לא שם עליהם" הארי אמר בקול מלא משמעות, "בסדר אבא.." ג'יימס אמר "כאילו שנרצה להיות חברים שלו" הוא צחק.

"כן.." אלבוס ניסה לחייך, הידיעה שהנכד של אוכל מוות והבן של הילד שהציק לאבא שלו כל השנים יהיה איתו כנראה באותו בית המם אותו, אבא שלו עוד היה איתו בשני בתים שונים, אבל אני עוד באותו בית! 'אבל אל תשכח שאתם לא באותה שכבת גיל, אז גם בכלל לא תהיו יחד באותם שיעורים וגם בכלל לא בטוח שהוא בסוף יהיה בסליתרין' אולי עוד יהיו הפתעות כמו אצלי' הזכיר לו הקול השני 'כן נכון..' הוא חשב לעצמו בעגמומיות. 

"שמעתם?" הארי החזירו למציאות "לא לטוב ולא לרע"! הרים הארי קצת את קולו,

"בסדר, בסדר" מילמלו ג'יימס ואלבוס.

"רוצו לרכבת שלא תאחרו!" הארי ניסה שהם לא יצאו במצב רוח לא נעים.

הרכבת צפרה חזק וג'יימס ואלבוס עלו עליה יחד עם שאר הילדים.

"ביי!!!" קרא הארי.

"תמסרו ד"ש לנוויל!" הרמיוני צעקה,

"אתם כל שנה אומרים את זה!!" רוז ואלבוס צחקו,

"אם שכחתם משהו תכתבו לנו ונביא לכם!" צעק רון מה שתמיד אמו אמרה לו.

"בסדר" ג'יימס צעק והרכבת נעלמה מין העין.

"הארי אתה בסדר?" הרמיוני שאלה

"כן פשוט, המאלפוי הזה... קצת מדאיג אותי..." התוודה הארי והסתכל עליה במבט חושש

"אל תדאג הארי! ג'יני גם שם אז בכלל... תכתוב לה שתשים עליו עין וזהו" הרגיעה הרמיוני והארי חייך אליה.

"טוב, אז התעתקנו?" רון חייך והשלושה נעלמו בין רגע. 

הילדים עלו וחיפשו מקום לשבת.

"היי פיטר! היי דליה! היי מרי!" צעק אלבוס "היי אל!" החברים מבית סליתרין' החזירו לו שלום.

"היי!" גם ג'יימס מצא את כל החברים "היי ג'ימס!" נופפו לו לשלום.

"היי רוז!" "היי לורס!" רוז ענתה.

"הנה! תא ריק!" לילי אמרה וחמשת הילדים התיישבו.

כל הילדים הוציאו את החיות שלהם וחייכו באושר, ג'יימס ואלבוס ניסו לדבר עם אול ולום, לילי האכילה את אייגו שהחליף כל רגע צורה, רוז הוציאה את פנדורה מהכלוב שלה ולא הפסיקה להתפעל ממנה ואחרון הוגו הוציא את פוסי שהתכדרר על ברכיו.

"שלום פוטר ווויזלי" סקורפיוס מאלפוי התקרב אליהם במבט מתנשא.

"שלום וביי!" ג'יימס צמצם את עיניו ותפס בשרביט שלו.

"ככה מקבלים אנשים? זה לא נאה!" סקורפיוס אמר.

"לא קיבלו אותך במקום אחר אז באת למקום הנחות הזה?" רוז דיברה באומץ.

"תיזהרי בוצדמית" סקורפיוס חשף שיניים. 

"תיזהר אתה" צעק אלבוס והתנפל עליו,

סקורפיוס שלא היה מוכן נהדף אחורנית ואלבוס תפס לו בשני היידים וקרב את פרצופו לשל סקורפיוס ואמר "פעם-הבאה-שאתה-אומר-משהו-כזה!" התנשף.

ואז החליק פתק מהכיס של סקורפיוס וג'יימס רץ ותפס אותו.

"לא בבקשה!!" סקורפיוס התחנן "אני אלך רק אל תקרא את זה!"

"זה מה שמגיע לך!" צעקו לילי והוגו שעד עכשיו לא אמרו כלום.

"בואו נראה..." אמר ג'יימס בארסיות ופתח את הפתק "אז ככה- 'סקורפיוס, תעדכן אותי כשאתה מתקבל לסליתרין'.

תזהר ממני לקבל פחות ממושלם בבחינות!

תזהר לא להתחבר לילדים לא טובים, ואל תתקרב לוויזלי ופוטר!! בשום מצב!

מקווה שלא תעשה בושות. אבא'" הקול של ג'יימס דעך לקראת סוף המכתב ואז מיד התייצב שוב בלי שימו לב,

"מה? מפר את מה שאביך אמר לך?" רוז שאלה בצורה מתנשאת וצחקה,

"בחיים לא תקבל יותר מ'עלוב' במבחן!" צחק גיימס.

"איפה אבאל'ה שהיה צריך לכתוב לך פתק?" לילי שאלה והיא והוגו הצטרפו לצחוקם של רוז וג'יימס.

רק אלבוס וסקורפיוס שתקו, סקורפיוס שהיה ממש ממש מובך.

ואלבוס לא שכח שאבא שלו אמר להם אותו הדבר, הוא חשב שזה לא מצחיק והוא בקפיצה ושיחרר את סקורפיוס שתפס את הפתק מידו של ג'יימס וברח.

העגלה עם הממתקים הגיעה וכל הילדים ברכבת אכלו צחקו ונהנו ורק אלבוס וסקורפיוס לא נהנו, הם חשבו על מה שקרה,

אלבוס חשב שסקורפיוס ממש מסכן וזה לא יפה מה שעשו לו,

וסקורפיוס חשב רק על זה שאלבוס לא צחק עם כולם למרות שהוא ממש פגע בו ובמשפחה שלו, 'אני אתפוס איתו שיחה היום בחדר מועדון' סקורפיוס חשב לעצמו וחשב גם שבשביל זה הוא יצטרך להיות בסליתרין' וזה היה הפעם הראשונה שהוא רצה להיות שם מרצונו ולא מרצון אביו. 

הרכבת עצרה וכל התלמידים ירדו.

"תלמידים חדשים לכאן!" ג'יימס, אלבוס ורוז הראו ללילי והוגו את האגריד (לא שהם היו באמת צריכים) וקראו "ביי! בהצלחה במיונים!" "ביי!" לילי והוגו נראו קצת לחוצים. אלבוס ראה בזווית העין גם את סקורפיוס שהלך כדי להתמיין למרות שהוא יהיה בשנה השלישית.

הבנים ורוז עלו על הכרכרה המעופפת (הם כבר ידעו שהחיות שמסיעות אותם הם רק לאלו שראו מקרה מוות) והגיעו לטירה, הם נכנסו וראו כבר את כל הילדים של השנה הראשונה וסקורפיוס מאחורי כולם, הם מצאו את הוגו וגם את לילי. 

כל הילדים התיישבו במקומם וחיכו להתחלת טקס המיון.

פתאום ג'יימס ראה את סנייפ יושב בשולחן המורים, הוא לא הבין, "רוז" לחש ג'יימס "תראי!" הצביע על סנייפ "זה לא יכול להיות הוא... הוא מת. לאלבוס קוראים ככה על שמו.." רוז אמרה "וגם הוא צעיר יותר..." היא הוסיפה.

פתאום המורה הזה הסתובב אליהם ונעץ מבט חושף שיניים בג'יימס, "גם אם זה לא הוא, זה ההתגלמות שלו" לחש במהירות לרוז.

ג'יימס ידע שסוורורס סנייפ מירר את חיוו של הארי בהווגורטס ולא רצה שגם לו יהיה מורה כזה.

האולם השתתק וטקס המיון התחיל, פילץ' השרת שם את המצנפת על כיסא שהביא איתו.

"נלה אגמון" הפרופסור אווה פנדל קראה וילדה קטנה ומלאת צמידים ושרשראות התיישבה והניחה את המצנפת לראשה ו"רביינקלו!" המצנפת צעקה,

"נרין אבודר" ילד פיצי שכמעט פרץ בבכי מרוב בושה התיישב בכיסא הניח את המצנפת ו"הפלפאף" המצנפת צעקה,

אחרי ש"ינור באוט" "גריפינדור"

ו"קרין בצר" "גריפינדור"

ועוד ילדים וכל פעם שהיה גריפינדור השולחן של ג'יימס ורוז התלהבו וכל פעם שהלכו לסליתרין' השולחן של אלבוס השתגע וצרח בשמחה.

הגיע תורו של הוגו, המצנפת הייתה עליו הרבה זמן עד שצעקה "גריפינדור" ואלבוס ראה שהוא נשם לברכה.

ותורה של לילי הגיעה ובלי התלבטות המצנפת הכריזה עליה בתור גריפינדורית היא באה ונתנה כיף להוגו, ג'יימס ורוז המרוצים.

אלבוס היה מאוד. מבואס, בסתר ליבו התפלל שלפחות הוגו יהיה איתו, למרות שאהב מאוד את החברים שלו הוא רצה מישהו מהמשפחה.

ואחרון אף אחד לא התרגש שסקורפיוס נבחר לסליתרין' וג'יימס נעץ באלבוס מבט משתתף.

בזמן הארוחה חולקו המערכות, אלבוס ראה את ההוא שדומה לסנייפ מתקרב לשולחנם ואומר "אני אהיה מעכשיו ראש הבית שלכם, אינדק מרי רק החליף אותי.. אני גם אלמד אתכם את השיעור שיקויים" הוא הוסיף כדרך אגב "וכן, אני הבן של סוורוס, קוראים לי רופוס סנייפ" אמר כשראה את הילדים המתלחששים. 

אלבוס הסתכל על המערכת וכמעט שפלט צעקה.

הוא ראה שהשנה השנייה והשלישית יחד בכל השיעורים!

הוא ראה שהרבה לא מבינים והולכים לפרופסור סנייפ.

דליה חזרה במרוצה ואמרה "זה מסיבות שאנחנו לא אמורים לדעת" אמרה בקול מזלזל וגילגלה עיניים. אלבוס ידע שזה אומר שהוא ילמד יחד עם מאלפוי! הוא חשב אולי זה הזדמנות... אבל לא סבל את המחשבה הזאת.

שיקויים עם פרופסור רופוס סנייפ, ראש הבית שלהם, ועם תלמידי גריפינדור (ג'יימס ורוז!!).

לחשים עתיקים עם אווה פנדל.

לימודי מוגלגים עם מירנדה וינטר, ועם תלמידי הפלפאף.

ובסוף גילוי עתידות עם פגיט אלם.

אלבוס הלך להוגו ואמר "בוא רגע" הוא משך אותו הצידה ושאל "מה קרה כשהמצנפת הייתה עליך?"

"היא... היא התלבטה לשים אותי בהפלפאף" הוא היה מובך ואמר רק אחרי שראה את המבט של אלבוס.

"ידעתי!" אלבוס הריע,

"אתה צוחק עליי?" הוגו נעלב.

"לא לא! תשמע-

אבא שלי ראה לפני שעליתי על הרכבת בשנה הראשונה שלי שאני מאוד לחוץ מהמיון, וסיפר לי על זה שהוא התמיין, המצנפת רצתה לשים אותו בסליתרין' אבל הוא ממש ביקש להיות בגריפינדור ולכן המצנפת שמה אותו שם.

ובאמת כשאני ישבתי שם גם אותי המצנפת התלבטה בין סליתרין' לגריפינדור אבל אני התפללתי שאני אהיה איפה שהכי טוב לי, ולכן היא שמה אותי בסליתרין', ובאמת מאוד כיף וטוב לי שם.

ושכתבתי על זה לאבי הוא אמר 'דמבלדור אמר לי על זה פעם- אתה בוחר איפה תהיה לא המצנפת, היא רק הדרך.'

"תודה," הוגו התעודד "אתה חושב שזה טוב שאני בגריפינדור?"

"אני בטוח!" חייך אלבוס והם נפרדו כל אחד לדרכו.

אלבוס פנה למרתפים לשיעור שיקויים, פרופסור רופוס ממש סקרן אותו (היה לו קשה לחשוב 'פרופסור סנייפ') הוא לא ידע איך הוא ירגיש איתו כי אבא שלו -סוורוס סנייפ- לא היה נעים בלשון המעטה להארי בשנות הלימודים שלו, אבל בסוף גילו שהוא היה טוב והוא עצמו קרוי על שמו אז אולי הוא יהיה בסדר איתו.

ג'יימס ראה שהמערכת שלו היום היא-

שיקויים עם פרופסור רופוס סנייפ, ועם תלמידי סליתרין' (הוא כבר שמע מאלבוס על זה שהוא ילמד איתם).

טיפול בחיות הפלא עם פרופסור מרינה נרף, ועם תלמידי רביינקלו.

שינוי צורה עם פטריק הום.

ולחשים עתיקים עם אווה פנדל, ראשת הבית שלהם.

ג'יימס פנה למרתפים, עמד ליד כיתת שיקויים, הוא שמע כבר את הקולות מאחוריו, החזיק את הידית נשם עמוק ונכנס.

הפרק הקודם		הפרק הבא