אתם בוחרים את ההמשך

⩪לפני שנתחיל חשוב לי לומר שבשביל שהפאניק יצליח יתקדם, אני חייבת את שיתוף הפעולה שלכם. אם אני צריכה שתגידו מה אתם מעדיפים, כדאי שתגיבו ותכתבו כדי שהפאניק יעבוד. תודה!⩪

קאי יצא מחדרו, הוא שם לב למבטים ששלחו לו כל הבנות, זזה לא כל כך עניין אותו, אף אחת מהם לא נראתה יותר יפה מקלואי, אותה הוא הכיר עוד לפני הוגוורטס, הוא ממש התאכזב כשהיא הגיע להפלפאף.

הוא לא היה רעב במיוחד לכן לקח פרוסת לחם והלך אל כיתת הלחשים0.2, או במילים אחרות, לחדר הלחשים השני, החדר שבו לומדים בעזרת מחשב.

הוא נכנס לכיתה והתיישב ליד המחש- רק רגע, אני לא יכולה להמשיך לספר בלי להסביר לכם מה קרה בעולם הקוסמים בשנים האחרונות, הקוסמים למדו לא מעט מהמוגלגים, כעת יש כמעט לכל קוסם פלאפון נייד בבית, משתמשים בו בעיקר כדי לשלוח מסרונים אחד לשני. כמו שאתם וודאי מבינים, הקוסמים לא משתמשים יותר בינשופים, אלא אם כן זו הודעה רשמית. גם בהוגוורטס חלו לא מעט שינויים, לבית הספר אפשר להכניס מכשירים אלקטרוניים, רק למורים כמובן, כך יצא שהלימודים בהוגוורטס ברמה פחות גבוהה מפני שהמורים נמצאים רוב הזמן בפלאפון. הוספו כמה שיעורים, מחשבים, מציאות מדומה, וחקר המוגלגים הפך למקצוע חובה, והוסף אפילו בית חדש- פיפול, פיפול הוא בית למוגלגים, ונכנסים אליו לא אחרים מאשר מוגלגים, מי שנמצא בבית הזה לומד רק מציאות מדומה, מחשבים, לחשים, שיקויים ותורת הצמחים, בבית הזה מנסים להפוך מוגלגים לקוסמים.

עכשיו שאתם יודעים טיפה, זה הזמן להמשיך, איפה היינו?

הוא נכנס לכיתה והתיישב ליד המחשב שלו, הוא נכנס לאתר לחששו, שם לומדים לחשים בעזרת המחשב, קאי הסתכל על המורה קווירניוס שהיה כמובן בפלאפון שלו, קאי נאנח וחזר לעבודה עד שנשמע דפיקה בדלת.

בפתח עמדה קלואי ליינורן, סליחה, לורן ליינורן, "קאי" היא אמרה, וקאי ניגש אליה.

"מה קרה לורן?" קאי שאל אותה.

"אני חייבת שתבוא איתי עכשיו!" לורן נראתה לחוצה,

"אני באמצע שיעור!"

"אבל זה ממש חשוב!"

"נדבר בהפסקה"

"זה קשור גם לקלואי" לורן פלטה,

"לקלואי? אני בא"

קאי ולורן הלכו יחד למדשאות, קלואי כבר הייתה שם.

"זה נגמר." קלואי אמרה

"מה נגמר?"קאי שאל

"הכול" לפתע קאי שם לב שעיניה אדומות מבכי, "אנחנו עוזבים, חוזרים למשפחה שלנו בצרפת, עוברים לבובאטון." קלואי התייפחה חרישית.

"לא" קאי ניענע בראשו וחיבק את קלואי.

"גרוס, ליינורן, כמה נחמד לפגוש אתכם..." אמר קול גבוה.

קאי הרגיש שהפה שלו נחסם והוא שקע בתרדמה.

"הם התעוררו?" נשמע קול לוחש,

"עוד לא" נשמע קולה של המנהלת,

"הם ניסו לקחת את זה, הם מצאו אותו" הקול הראשון נראה חושש אבל היה לקאי מאוד מוכר.

"לא, לא יכול להיות, הוא בעצמו לא יודע" המנהלת סירבה בתוקף,

"הוא לא יודע  שאבא שלו החביא את זה אצלו? כוחות האופל עלולים לקחת את זה"

קאי לא התאפק ושאל, "את מה!"

"את יהלום קאי, את היהלום." המנהלת אמרה בקול מפוחד, ויצאה מהחדר.

היהלום.

המזכרת היחידה מאבא שלו.

קאי הרגיש דחיפה קלה מאחורה והכול מחשיך הוא מצא את עצמו בתוך מחסן חשוך.

"תן לי את זה!" נשמע אותו קול גבוהה,

"את היהלום?"

"ברור שאת היהלום!"

"בוא נחשוב על זה-"  

ועכשיו אתם נכנסים לסיפור!

מה לעשות?

1לתת את היהלום

2לתקוף ולא לתת את היהלום

3פשוט לסרב

4לברוח

הפרק הקודם