דם האויב

פרק 2 - סדר חדש

ג'יימס מעולם לא עבד קשה כפי שהוא עבד בקיץ שאחרי התבוסה של וולדמורט. בין תפקידו החדש כחבר קסמהדרין, לבין תפקיד ראש המסדר שהוא ירש מדמבלדור, לבין היותו אבא לנער ונערה מתבגרים שלא עשו לו הנחות, הוא היה מוצף.

הוא אפילו לא שם לב כמה אחריות יש לו עד שהוא היה בתפקיד כבר כמה חודשים. נכון, בצעירותו הייתה לו אחריות מסוימת כחבר מסדר ואז כאבא לתינוק שהיה על הכוונת של וולדמורט, וגם כשוטר וכאבא לילדה קטנה, אבל עכשיו זה הרגיש כאילו גורל עולם הקוסמים מונח על כתפיו.

הוא לא חשש מהאחריות. למעשה, זו הייתה ההזדמנות שלו להוכיח שדברים יכולים להיעשות בצורה שונה, כמו שהוא מאז ומתמיד אמר לכולם. הוא פשוט היה רוצה אפשרות לבלות יותר זמן עם אשתו וילדיו לפני שהם יחזרו להוגוורטס בראשון בספטמבר, רצוי בלי שריב או וויכוח כל שהוא יתעוררו בזמן הזה.

הוא אף פעם לא הבין אנשים שהתלוננו שהורות היא משימה קשה - עד שהוא מצא את עצמו מגדל קוסם ומכשפה בגיל ההתבגרות.

עם הארי הוא ציפה להיתקל בקשיים רבים, אבל עם אמילי הוא לא ציפה שזה יהיה ככה. היא מאז ומתמיד הייתה ילדה טובה ומחונכת, ומערכת היחסים שלה עם ג'יימס תמיד הייתה מצוינת. הם אף פעם לא רבו, ורוב הזמן אמילי הקשיבה בקולו. אך ההרמוניה הנפלאה הזאת הגיעה לסופה כשאמילי הגיעה לגיל שתיים- עשרה.

פתאום ג'יימס שם לב שהבת שלו לא מחייכת הרבה כמו פעם, ושהיא הפסיקה לצחוק מהבדיחות שלו. ככל שחופשת הקיץ נמשכה היא הביעה עניין הולך ופוחת בבילוי זמן עם ההורים שלה ואחיה, להוציא במסגרת של משחקי קווידיץ'. היא בילתה ימים רבים בביתה של חברתה מרגרט, עד כדי כך שלקראת סוף החופשה ג'יימס הבין שייתכן שלא ישארו לו הזדמנויות רבות לבלות זמן עם בתו לפני שהיא תחזור להוגוורטס לשנתה השנייה.

"לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין מה קורה," לילי אמרה לו בפעם הראשונה שהוא העלה באוזניה את השינוי בהתנהגות של אמילי. "החוויה עם הנזר של רייבנקלו שינתה אותה. חוויה כזאת הייתה משפיעה על כל אחד. חוץ מזה שכבר תקופה ארוכה שאנחנו מתמקדים בעיקר בהארי, וזה בטח גורם לה להרגיש קצת מוזנחת. אני חושבת שזאת הסיבה לאובססיה החדשה שלה עם קווידיץ' - היא מחפשת דרך להתבלט."

אם אמילי הייתה האתגר היחיד של ג׳יימס אולי זה לא היה גרוע כל כך, אבל בנוסף אליה היה גם את הארי, שהגיע עם סדרה שונה לחלוטין של תסבוכות. 

ג'יימס ניסה מאד, אבל בעד שום מחיר שבעולם לא הצליח להחליט האם הבן שלו מחבב אותו או שונא אותו. בניגוד לאמילי, לא נראה שהוא מנסה לנתק את עצמו מחיק המשפחה, נראה שהוא דווקא נהנה לבלות איתם זמן. הבעיה הייתה שהוא תמיד הצליח שלא להסכים עם ג'יימס על כל נושא שבעולם. כל דעה שהייתה לו - להארי הייתה את הדעה המנוגדת.

דעתו של סיריוס בעניין הייתה שאין בכך שום דבר יוצא דופן - הרי גם הוא לא הסכים עם אבא שלו על שום דבר אף פעם - וג'יימס השיב שזה מעליב אותו שהוא משווה אותו לקוסם שתמך בהשמדה של קוסמים בני מוגלגים ובעריפת ראשיהם של גמדוני בית. 

רמוס חשב שזאת התנהגות טבעית, שזו הייתה הדרך של הארי לגלות את השקפת העולם של אביו על העולם ובעזרתה להבין איזה מין גבר הוא רוצה להיות כשיתבגר. ג'יימס התרשם מההסבר וקיווה מאד בליבו שרמוס צודק, אך כלפי חוץ התבדח שהוא לא יעז להתווכח עם עמדתו המלומדת של איש חינוך מהולל כמו הפרופסור לופין.

לאור כל זה, ג'יימס התרגש וחשש מפני השבוע האחרון של אוגוסט, בו הוא תכנן לקחת חופשה ממשרד הקסמים כדי לבלות זמן עם המשפחה שלו. 

ביום שישי שלפני החופשה שלו הוא סיים ישיבת קסמהדרין מתישה במיוחד שנמשכה עד שעות הערב וחזר ללשכה שלו. ישיבות הקסמהדרין כמעט תמיד היו קשות ומתישות, לפחות בשביל ג'יימס - רבים מחברי הקסמהדרין המבוגרים יותר נראו נינוחים ואף נטו להתנמנם לעיתים. 

הסיבה לקושי של ג'יימס כנראה נבעה מהעובדה שהוא רצה לקדם ולשנות דברים, ולא היה מוכן להסתפק בדיונים יבשים שלא הובילו לשום מקום. לעיתים קרובות הוא ספג ביקורת מעמיתיו המבוגרים יותר שהוא נמהר מידי לשנות את המסורת והדרכים המקובלות, והוא בתשובה שאל האם העובדה שמשרד הקסמים נפל לידיהם של קוסמים אפלים ללא כל התנגדות רק כמה חודשים קודם לכן לא מרמזת להם שדברים צריכים להשתנות.

"היי, אודרי," הוא הפטיר לעבר מנהלת הלשכה שלו בעייפות.

בדרך כלל אודרי עבדה במרץ בשולחן שלה שבכניסה ללשכה הזעירה, שכללה בסך הכל שני חדרים קטנים, אך באותו היום היא נראתה עומדת ליד הדלת הסגורה של משרדו של ג'יימס, נראית מתוחה ומודאגת.

אודרי לא הייתה הבחירה הטבעית לתפקיד מנהלת לשכה של חבר קסמהדרין. עד כמה חודשים קודם לכן היא עבדה כעוזרת עורך זוטרה בעיתון הנביא היומי, ולא היה לה שום ניסיון בפוליטיקה, אפילו פחות מאשר לג'יימס. הוא בחר בה לתפקיד דווקא כי הסיפור שלה נגע לליבו.

בראיון שלה לתפקיד היא סיפרה בכאב שהיא הייתה נוכחת במשרד הקסמים בלילה בו וולדמורט כבש אותו. היא נשארה עד מאוחר כי היא הייתה אמורה לצאת לארוחת ערב עם פרסי וויזלי, אבל במקום ערב נעים שיכול היה להיות תחילתו של משהו נפלא, היא אולצה לצפות בוולדמורט רוצח אותו לרגלי מזרקת אחוות הקוסמים.

זו הייתה הסיבה שהיא בחרה לעזוב את הנביא היומי ולהקדיש את חייה כדי להבטיח שמה שקרה לפרסי לא יקרה שוב לעולם. ג'יימס שכר אותה לתפקיד במקום.

"הכשף פוטר," היא אמרה כשג'יימס נכנס ללשכה. היא תמיד שכחה שהוא ביקש ממנה לקרוא לו ג'יימס. "יש לך… אה, אורח. ביקשתי ממנו לחכות בפנים…"

"תודה," ג'יימס השיב, מבולבל ומסוקרן לנוכח ההתנהגות של אודרי, ונכנס למשרדו.

המשרד היה חדר קטנטן מלא מדפים ומגירות עמוסים ספרים ומגילות, עם שולחן עבודה אחד, שני כיסאות ואח קטנה. האורח שישב בכיסא שמול השולחן ולגם מספל תה שאודרי כנראה הציעה לו בחן את החלל בביקורתיות, ולא קם כשג'יימס נכנס.

"ובכן," ג'יימס אמר למראה המבקר, לא יודע אם הוא מרגיש כועס או משועשע. "פאדג', איזו הפתעה לא נעימה."

"פוטר," פאדג' הפטיר בנימוס קריר. הוא נראה מבוגר ונבול במיוחד, עיניו שקועות ואומללות, ובהיעדר המגבעת הירוקה שלו פדחתו המקריחה הייתה עצובה למראה.

"הכשף פוטר, בשבילך," ג'יימס אמר, סופג הנאה מסוימת מהמצב. הוא נדחק בין שידת מגירות לבין השולחן כדי להגיע למושבו שבעבר השני של השולחן, שהיה עמוס במגילות קלף ובתמונות של לילי והילדים.

"כן, שמעתי על ההתקדמות המטאורית שלך במשרד הקסמים," פאדג' אמר בחמיצות, "נהנה מהכוח, מה?"

"השאלה הזאת מעידה עליך יותר מאשר עלי," ג'יימס עקץ בתשובה, "מה מביא אותך הנה? לא האמנתי שאי פעם תעז להראות את הפנים שלך במדינה הזאת אחרי שברחת כמו פחדן כשוולדמורט בא לכבוש את משרד הקסמים."

"השמצות חסרות בסיס!" פאדג' קצף, מצטמרר למשמע שמו של וולדמורט. "יצאתי לטפל בעניין אישי! אין לאף אחד הוכחה - "

"עזבת את המשרד בחיפזון אחרי פגישה עם לוציוס מאלפוי, אוכל מוות מוכר, תוך כדי שאתה מפספס דיון בנושא חפותו של רוצח ההמונים לכאורה סיריוס בלק… זה בטח היה עניין רציני מאוד."

פאדג' האדים. ג'יימס ציפה שהוא יתחיל לצעוק עליו, אבל להפתעתו הוא בלע את גאוותו ונתן לו חיוך מנומס. באותו הרגע ג'יימס הבין שהוא הגיע לבקש ממנו טובה.

"אני לא מעוניין לגזול הרבה מזמנך היקר," פאדג' אמר בנועם. ג'יימס היה מוכרח להתרשם מכישורי החנופה שלו. "הגעתי הנה היום כדי לבקש את תמיכתך בבחירות הקרבות לתפקיד שר הקסמים - "

ג'יימס פלט נחרת צחוק לפני שנזכר שהוא בתפקיד והזדקף במושבו.

"סליחה," הוא אמר, מתאמץ לשמור על הבעה רצינית, "אבל אם אוכל להזכיר לך את תחילת השיחה שלנו, מה לא ברור בזה שאני חושב שאתה פחדן שנטש את העמדה שלו כשעולם הקוסמים היה זקוק לו יותר מכל?"

"מה זה היה תורם אם הייתי שם באותו הלילה?" פאדג' נראה מתאמץ מאמץ עילאי לא להתחיל להשתלח. "איך זה היה עוזר למישהו אם היו מוציאים אותי להורג כמו שעשו למדאם בונז ואדון סקרימג'ר המסכנים?"

"היית יכול להזהיר אותם," ג'יימס אמר, המום וזועם שהאפשרות הזאת אפילו לא חלפה בראשו של פאדג'.

"לא ידעתי שזה עומד לקרות!" פאדג' שיקר במצח נחושה.

"זה בזבוז של זמן - "

"רגע!" פאדג' קרא נואשות, "אני יודע שאתה לא מחבב אותי, ואני לא יכול להאשים אותך, אחרי כל מה שקרה בשנה האחרונה. אבל אני יכול לעזור לך לקדם נושאים שחשובים לך, נושאים ששר קסמים אחר לא יגלה בהם עניין."

"לדוגמא?" 

ההצעה סקרנה את ג׳יימס, והעובדה הזאת הגעילה אותו מעט.

פאדג' ליכך את שפתיו במתח. 

"אני אוכל להעמיד לדין את דולורס אמברידג' על כך שהיא תקפה את הבן שלך. פעמיים."

"מה הכוונה, פעמיים? הייתה את הפעם ההיא שהיא ניסתה למחוק לו את הזיכרון - "

"ופעם נוספת, כמה ימים קודם לכן, כשהיא שלחה שני סוהרסנים אל השכונה המוגלגית בה הוא חי," פאדג' חשף בהתרגשות. "זו הייתה היא, היא סיפרה לי - "

"אתה ידעת על זה?" ג'יימס היה המום מכדי להביע את עומק הזעם שהחל לגאות בתוכו.

"רק לאחר מעשה! זה לא היה הרעיון שלי! אמברידג' פעלה על דעת עצמה!"

"צא," ג'יימס נהם בשארית קור הרוח שלו.

"תמיד ניסיתי לעשות את מה שהכי טוב בשביל הארי," פאדג' אמר מהר, מצליח רק לעורר את זעמו של ג'יימס עוד יותר. "לפני כל הסיפור עם זה- שאין- לנקוב- בשמו אני תמכתי בו, עזרתי לו, אפילו שכנתי אותו בקלחת הרותחת כשהוא ברח מהדודים שלו - "

"עוף מפה!" ג'יימס קם על רגליו בשרביט שלוף ופאדג' קפץ לאחור בפחד.

"לא תמצא עוד שר הקסמים שיהיה מוכן לשמוע את הרעיונות המופרכים שלך," הוא צייץ בניסיון נואש אחרון, "זכויות לאנשי זאב? שילוב של גמדוני בית וגובלינים בחברה? מי שמע על דברים כאלה - "

"אמרתי, עוף מפה!" ג'יימס צעק ודלת המשרד נפתחה בכזו עוצמה שמגילות קלף התגלגלו מעל השולחן שלו.

פאדג' נתן בג'יימס מבט מכוער אחרון ונס מהלשכה.

אודרי נכנסה מייד אחרי שהלך, נראית מודאגת.

"מה קרה?"

"הוא מנסה להיבחר לשר הקסמים שוב," ג׳יימס השיב ברוגע, פתאום מובך מכך שהתפרץ.

הוא הטיל לחש פשוט שנועד לגלות לו האם פאדג׳ נגע במשהו בזמן שהוא ישב לבד במשרד שלו. המסמכים הרבים לא הראו סימן לחיטוט, אבל דווקא אחת המסגרות שעל השולחן חשפה טביעות אצבעות סגלגלות זוהרות. זו הייתה תמונה של לילי עם הארי ואמילי, שג׳יימס צילם בחוף הים שבועות ספורים קודם לכן. משום מה העובדה שדווקא בה פאדג׳ נגע עצבנה אותו.

״אתה לא חושב שהוא יבחר שוב, נכון?״ אודרי נשמעה המומה וכועסת מהאפשרות הזו, ״לא אחרי שהוא ברח ממשרד הקסמים באותו הלילה?״

״אני כבר לא יודע מה לחשוב,״ ג׳יימס אמר, מרגיש לאות פתאומית ורצון ללכת הביתה. ״את תסתדרי פה?״

״בהחלט. לך להיות עם המשפחה שלך, הכשף פוטר,״ אודרי אמרה בהבנה. ג׳יימס חשב שהיא הייתה יכולה להיות כלה נהדרת בשביל מולי וארתור, וזה העציב אותו.

״יש לי משימה בשבילך לשבוע הקרוב. חשוב מאוד שתסיימי אותה לפני שאני אחזור.״

״כן?״ אודרי שאלה כשג׳יימס אסף כמה מסמכים לתוך התיק שלו והתכונן לצאת.

״עד שאני אחזור אני רוצה שתתרגלי לקרוא לי ג׳יימס. אני גם ככה מרגיש זקן פי שלוש עם הגלימה הזאת.״ הוא משך בצווארון ההדוק של גלימת הכשף הסגולה שלו בהדגשה.

״אני אשתדל, הכשף פוטר,״ אודרי השיבה בחיוך חם וחזרה למקום שלה.

ג׳יימס חזר הביתה דרך הפלו שבחדר העבודה. ההמולה שמחוץ לחלון הבהירה שאמילי והארי מנצלים את שעות האור האחרונות בשביל משחק קווידיץ׳. ג׳יימס אחסן את המסמכים שלו במגירה נעולה בשולחן העבודה והלך להתקלח. 

הוא קיווה לבלות את הערב בשלווה ובציפייה לקראת החופשה שלו, לתכן כיצד יבלה את ימי הקיץ האחרונים על החול החמים בחוף אם מזג האוויר יהיה טוב, או איך הם יוכלו לבלות יום בסמטת דיאגון. אבל במקום זה הוא מצא את עצמו חושב רק על המפגש עם פאדג׳. 

הוא היה מודאג מהאפשרות שהוא יבחר שוב, אבל הוא היה מוטרד הרבה יותר מהצורה בה הוא עצמו הגיב לאפשרות לעשות איזו עסקה מפוקפקת כדי לקדם את האינטרסים שלו.

מה אם פאדג׳ לא היה מעלה את אמברידג׳ והסוהרסנים? האם ג׳יימס היה מסכים לתמוך בו למרות שידע איזה מן קוסם חלקלק ופחדן הוא? הוא רצה להאמין שהוא היה מסרב לו בכל מקרה, אבל קול קטן בראשו הזכיר לו שהיה רגע בשיחה בו הוא היה פתוח לרעיון הזה. האמת הזאת גרמה לו להרגיש מלוכלך, והוא החליט שלא יספר על כך לאף אחד, אפילו לא ללילי.

הוא החליף את גלימת הכשף בג׳ינס וחולצה ויצא אל החצר השטופה אור שמש זהוב של שקיעה.

כעת מקור ההמולה היה ברור; מרגרט וג׳נה הגיעו לבקר את אמילי ושלושתן היו בעיצומו של משחק קווידיץ׳ סוער עם הארי. הם התחלקו לזוגות, אמילי ומרגרט מול הארי וג׳נה, ונראה שאמילי ומרגרט מנצחות, בעיקר כי הארי היה עסוק בלמנוע מג׳נה ליפול מהמטאטא שלה רוב הזמן.

לילי ישבה על שמיכה פרושה על הדשא בחברתה של טונקס ונראה שהן שקועות בשיחה נעימה. ג׳יימס שמח מאוד שלילי רכשה לעצמה חברה טובה ונאמנה כמו טונקס. לילי תמיד הייתה בעלת אופי מתבודד, ואפילו כשהם חיו כמוגלגים היא לא יצרה קשרי חברות הדוקים עם נשים אחרות, מעדיפה את הידידות של סנייפ. כשהם היו בהוגוורטס הייתה לה חברה אחת, מארלין מקנון, שהצטרפה יחד איתם למסדר עוף החול אחרי כשהם סיימו ללמוד בהוגוורטס. אך אחרי שמארלין נרצחה על ידי אוכלי מוות זמן קצר לפני שהם ירדו למחתרת, לילי לא רכשה חברות נוספות.

ג׳יימס התיישב בדשא לצד לילי וטונקס, ולמרות מאמציו לחייך ולהתנהג כאילו הכל כשורה, לילי הבחינה מייד שמשהו מטריד אותו.

״מה קרה?״ היא שאלה אותו, בוודאי כבר דואגת שמשהו נורא התרחש.

״פאדג׳ בא לבקר אותי,״ ג׳יימס השיב, ולאחר שווידא שהארי שקוע במשחק ולא שומע אותם, סיפר לשתיים על מעורבותה של אמברידג׳ בתקיפת הסוהרסנים בסארי.

לילי נראתה מוטרדת וכועסת מהחדשות. 

טונקס אמרה, ״אז היא עמדה מאחורי זה? תמיד הנחנו שזה היה וולדמורט.״

״כנראה שלא הייתה לו בלעדיות על מעשים מרושעים,״ ג׳יימס אמר במרירות, מציץ לעבר לילי בדאגה. 

״מה תעשה?״ לילי שאלה אותו, מאתגרת אותו לעשות את הדבר הנכון בלי להיכנע לדרישות של פאדג׳. היא לא אמרה את כל זה, אבל ג׳יימס ראה את זה במבט הנחוש שלה.

״נצטרך לפתוח בחקירה,״ ג׳יימס השיב, מרגיש מעט עלוב שזה הפיתרון היחיד שהוא יכול לחשוב עליו. ״אף אחד לא ראה את אמברידג׳ כבר חודשים, מאז ששחררנו אותה מהצינוק של וולדמורט. היא לא נראתה בציבור עוד מאז שהוא חטף אותה. אם היא חזרה למדינה מאז, היא עשתה את זה בחשאיות מוחלטת. נצטרך למצוא עוד ראיות ועדים לכך שהיא שחררה את הסוהרסנים. פאדג׳ לא יהיה מוכן להעיד בלי לקבל משהו בתמורה…״

״ומה נגיד להארי?״ לילי שאלה, חושפת את הנושא שהדאיג אותה באמת.

ג׳יימס הסתכל לעבר בנם, שבאופן מרשים הצליח לתפוס את הקוואפל שאמילי זרקה תוך כדי שהוא אוחז בידית המטאטא של ג׳נה, שכמעט התנגשה בו בניסיון לתפוס את הקוואפל בעצמה. הוא נראה מאושר וחסר דאגות באותו הרגע - אבל ג׳יימס ולילי ידעו שיש הרבה יותר מכך מתחת לפני השטח. כל אזכור של אירועים שהתרחשו בשנה האחרונה, מחזרתו של וולדמורט בבית הקברות עד לתבוסה שלו, עשוי היה לעורר אצלו תגובות בלתי צפויות שנעו בין אדישות מוזרה לבין התנהגות נסערת וחרדתית כמעט.

״את האמת, אני מניח,״ ג׳יימס השיב, יודע שזאת האפשרות היחידה. ״את יודעת שהוא שונא שמסתירים ממנו דברים. והוא בטח יגלה בכל מקרה, בדרך כזו או אחרת.״

״אני יודעת,״ לילי אמרה, עדיין נראית מוטרדת. 

ג׳יימס היה רוצה שהיא תפסיק להיות כל כך מודאגת בגלל הארי. הוא הבין שיש ביניהם קשר מיוחד שהוא לא ממש מצליח להבין, אבל הוא היה רוצה שהיא תתחיל להתמקד יותר בחיים החדשים והנהדרים שלהם, ותפסיק לחשוש בגלל דברים שהתרחשו בעבר.

מחליט שהגיע הזמן לשנות את הנושא, הוא פנה אל טונקס והתעניין, ״היה ירח מלא קשה?״

״כרגיל,״ טונקס השיבה בפיהוק.

זו לא הייתה התשובה שג׳יימס ציפה לה. עבר כמעט שבוע מאז הירח המלא, ובדרך כלל טונקס נטתה להתאושש ממנו מהר, אבל הפעם היא נראתה מותשת יותר מרמוס בימים הכי גרועים שלו; שיערה היה בצבע חום עכברי ומקורזל, פניה חיוורות ועייפות, ולמרות שהערב היה חמים היא לבשה סוודר עבה, מפוספס בצבעי הקשת.

״את לא נראית כל כך טוב,״ ג׳יימס אמר בנימוס, למרות ש״לא כל כך טוב״ לא היה קרוב בכלל למצב שטונקס הייתה בו.

״רמוס משגע אותי,״ היה ההסבר של טונקס, שהרחיקה תלתל מדובלל מפנייה בנשיפה עצבנית. 

״מה ירחוני עשה עכשיו?״ ג׳יימס שאל, לא מעיר על כך שהצרות של טונקס עם בן זוגה הם כנראה לא הסיבה למראה החולני שלה.

״ההורים שלי לא מרוצים מזה שאני יוצאת איתו,״ טונקס סיפרה בפתיחות, ״הם מחבבים את רמוס מאד, הם פשוט היו רוצים שאני אמצא מישהו קרוב יותר לגיל שלי. בדרך כלל לא אכפת לי מה הם חושבים… הבעיה היא שרמוס מסכים איתם.״

״הארוחות המשפחתיות שלכם בטח מביכות,״ ג׳יימס התבדח במבוכה, ״את רוצה שאני אכניס לו קצת שכל לראש?״

״מה הטעם? הוא כל כך עקשן,״ טונקס השיבה ופיהקה פיהוק עצום.

״אם כבר מדברים - איפה ירחוני?״

טונקס משכה בכתפייה ואמרה שרמוס וסיריוס הלכו לאן שהוא בחיפזון ואמרו שהם יספרו לכולם בהמשך במה מדובר. ג׳יימס השתדל לא להיעלב מכך שהם לא שיתפו אותו בתוכניות המסתוריות שלהם.

לאחר זמן קצר השמש נעלמה מאחורי האופק, והדמדומים ורוח הים הקרירה דחקו בכולם להיכנס פנימה. הם התמקמו בסלון ולילי הציעה להכין לכולם קקאו חם. ג׳יימס שמח שנראה שהיא לא שוקעת בדאגה מיותרת סביב החדשות על אמברידג׳, כי כמו שהיא הייתה מסוגלת להבחין כשמשהו הטריד את ג׳יימס, גם הארי ניחן ביכולת להבחין כשמשהו הטריד אותה. 

לאחר רדת החשכה ארבעה ינשופים התדפקו על החלון בסלון.

״סוף-סוף!״ אמילי קראה למראה הסמל של הוגוורטס שהינשופים נשאו בגאווה על חזם ורצה לפתוח את החלון. הינשופים נאבקו זה בזה בשביל הזכות למסור ראשון את המכתב שבמקורם, ולבסוף הצליחו לעבור את המשקוף. כל אחד מהם הניח מכתב בידיו של אחד הילדים לפני שהתעופפו משם כשם שבאו.

״זה רק אני או שהרשימה יותר ארוכה משנה שעברה?״ ג׳נה שאלה, פורשת את המגילה שהכילה את רשימת הספרים הנדרשים לתלמידי השנה השנייה, זו השתפלה עד הברכיים שלה. ״שינוי צורה בסיסי ב׳, עקרונות שינוי צורה למתחילים, משוואות בסיסיות בשינוי צורה… מקגונגל קצת הגזימה השנה, לא?״

״מקגונגל לא תלמד אתכם שינוי צורה השנה,״ לילי אמרה בזמן שפינתה את הספלים הריקים בהינף שרביט. ״לא יהיה לה זמן ללמד, עכשיו כשהיא המנהלת. היא מצאה מורה חדשה, הפרופסור ת׳ורן. היא נחמדה מאד, אני בטוחה שתחבבו אותה.״

״אז זה אומר שמקגונגל כבר לא ראש בית גריפינדור?״ מרגרט שאלה, ״מי יחליף אותה? המורה החדשה?״

״ובכן…״ לילי הסתכלה לעבר ג׳יימס לפני שדיברה. הם התלבטו איך ומתי לספר להארי ואמילי על ההתפתחות הזו. הם לא היו בטוחים איך אמילי תגיב לחדשות.

״את תהיי ראש הבית?״ ג׳נה התלהבה, לא מודעת לחשש שלהם. ״זה אדיר! לא, אמילי?״

״כן,״ אמילי השיבה בחוסר רגש. היה קשה להבחין האם העובדה הזו מטרידה אותה או לא משפיעה עליה.

לאורך כל השיחה הזו הארי שמר על שתיקה, שקוע כל כולו במכתב שלו. ג׳יימס הבחין בניצוץ של משהו זהוב על הקלף שלפניו.

״הכל בסדר, קפטן?״ הוא שאל בעליזות והארי קפץ.

״קפטן? ידעתי!״ פיסת המידע הזו הצליחה לסחוט מאמילי תגובה, והיא חטפה את מכתב המינוי מידו של הארי כדי לקרוא אותו. 

היא נראתה נרגשת ושמחה בשבילו, אבל ג׳יימס היה בטוח שהוא מבחין בניצוץ של משהו אחר מתחת לשמחה שלה - לא בדיוק קנאה, אבל משהו מאד דומה לזה, משהו שג׳יימס אף פעם לא ראה אצלה לפני כן. משהו שהזכיר לו שוב שבקרוב מאד היא כבר לא תהיה ילדה.

״זה לא הגיוני,״ הארי ניסה להסביר בזמן שכולם בירכו אותו על המינוי, ״קייטי נמצאת בנבחרת יותר זמן, היא צריכה להיות קפטן - ״

״לא בוחרים קפטן רק לפי ותק,״ מרגרט, שהייתה שנייה בהתלהבותה לקווידיץ׳ רק לאמילי, טרחה להסביר לו. ״בוחרים את הקפטן לפי הישגים לאורך השנים ויכולות מנהיגות. חוץ מזה שזאת השנה האחרונה של קייטי, ובטח מקגונגל לא רצתה למנות שוב קפטן חדש בשנה הבאה.״

״כן, אבל - ״

קול נחירה חד קטע את הניסיון של הארי להסביר למה הוא לא ראוי לתפקיד הקפטן. טונקס נרדמה כשראשה על מסעד הספה, ולא התעוררה גם כשאמילי, מרגרט וג׳נה התחילו לצחוק.

״אני חושב שמה שטונקס מנסה להגיד,״ ג׳יימס אמר להארי, ״זה שמקגונגל לא נותנת לאף אחד שום דבר שלא מגיע לו בזכות. לא קיבלת את הסיכה הזאת בטעות או מתוך רחמים - הרווחת אותה. אז כדאי שתתחיל לתכנן תוכניות משחק.״

להפתעתו, הארי לא ניסה להתווכח עם ההצהרה הזאת.

״תודה,״ הוא אמר וקם, ״אני הולך לכתוב לרון והרמיוני.״

אמילי וחברותיה עלו לחדר שלה מעט אחריו, לעשות את מה שבנות בנות שתיים- עשרה עושות כשהן לבד, ולאחר מכן לילי לקחה את טונקס המותשת לנוח בחדר האורחים. ג׳יימס נותר לבד בסלון. 

הוא תמיד היה אדם שמעדיף חברה, אבל מאז הקרב בהוגוורטס בדידות הפכה להיות חוויה מעיקה במיוחד עבורו. זה היה ברגעים בהם הוא היה לבד, לא שקוע בעבודה או בעיסוקים אחרים, שהוא התחיל להיזכר בזוועות הקרב.

הוא התכוון ללכת אל חדר העבודה כדי להעסיק את עצמו בשיחה עם הדיוקן של סבא שלו כשרעם מכאני עמוק נשמע מתוך הלילה.

מחייך לעצמו ושוכח מהמחשבות על הקרב, ג׳יימס יצא אל החצר האחורית החשוכה, בדיוק כשאופנוע ענק מצויד קרונית צד רעועה נחת על הדשא. הפנס הגדול שבחזית עיוור את ג׳יימס לרגע, עד שהאופנוע התגלגל לעצירה והמנוע נכבה. 

״נחמד מצדכם להצטרף,״ ג׳יימס אמר לשני חבריו הטובים ביותר, לא מסתיר את העובדה שהוא לא מרוצה שהם יצאו לאיזו הרפתקה סודית בלעדיו.

סיריוס ירד מהאופנוע, מעביר את ידו בשיערו המנוקד אפור ומפזר טיפות מים על כתפיו - הם כנראה עפו בתוך ענן. רמוס, שישב בקרונית הצד, יצא ממנה במאמץ ניכר; גור הכלבים של סיריוס, סנאפלס, שישב עליו בזמן הנסיעה, קפץ מעליו ברגע שהאופנוע עצר ורץ אל ג׳יימס, קופץ בשמחה.

״מה אוכל אותך, קרניים? אתה נשמע כמו אימא שלי,״ סיריוס אמר לו.

״לאן הלכתם בכזאת סודיות? אתם יודעים שאם זה קשור למסדר אתם חייבים לדבר איתי לפני שאתם יוצאים על דעת עצמכם.״

״זה לא קשור למסדר, קרניים,״ סיריוס אמר בגלגול עיניים, נשמע כמו אמילי.

״אל תדאג, לא עשינו שום דבר מעניין או מרגש בלעדיך,״ רמוס אמר, מייבש את גלימתו בניפוף שרביט. ״דורה בסביבה?״

״היא בחדר האורחים, ישנה,״ ג׳יימס אמר לו, ״מה עשיתם בירח המלא שהיא כל כך עייפה?״

רמוס לא השיב, נראה מבולבל ומעט מודאג בזמן שנכנס אל הבית. הוא עלה אל הקומה השנייה בזמן שג׳יימס וסיריוס הלכו לחדר העבודה, סנאפלס מדלג בעקבותיהם.

אש נמוכה וחמימה בערה באח בחדר העבודה, מאירה את החלל באור מנחם. הדיוקן של הנרי פוטר היה שקוע בשינה שלווה מעל האח. זה היה החדר החביב על ג׳יימס בבית, וכך גם על שאר בני המשפחה, שפיתחו הרגל לבלות בו את הערבים.  

סיריוס ציווה על סנאפלס לשבת, והוא השתרע על השטיח שמול האח בצייתנות. סיריוס התיישב בכורסא סמוכה וליטף את ראשו של הכלב המאושר.

ג׳יימס זימן שלושה בקבוקים של שיכר אוגדן לו ולחבריו. הוא התחיל להזכיר לסיריוס שהוא מחכה להסבר איפה הם היו כשהארי ורמוס נכנסו. סנאפלס חבט בשטיח בזנבו בהתרגשות אבל נשאר במקומו.

״שמעתי את האופנוע של סיריוס בחוץ…״ הארי מלמל, כאילו הרגיש שהוא צריך להסביר למה הוא ירד לשם.

״עשו את הארי קפטן,״ ג׳יימס סיפר לחבריו, כי לא נראה שהארי מתכוון לעשות את זה.

״טוב, זה לא מפתיע בכלל,״ סיריוס הצהיר, מחייך אל הארי בחיבה וגאווה. ״במיוחד עם המטאטא המעולה שהסנדק שלו קנה לו.״

״מה שסיריוס מנסה להגיד זה כל הכבוד,״ רמוס אמר להארי הסמוק, ״זה בהחלט מגיע לך אחרי שנים של עבודה קשה.״

״בסופו של דבר אתה אף פעם לא נהיית קפטן, נכון?״ סיריוס שאל את ג׳יימס.

״לא, אני לא. אני אפילו לא זוכר את מי הם בחרו בסוף,״ ג׳יימס השיב בעודו מזמן בקבוק ברצפת בשביל הארי ומוסר לרמוס בקבוק שיכר.

״למה לא?״ הארי שאל, מתיישב על השטיח עם הברצפת כדי ללטף את סנאפלס הנרגש שחיכה לכך בקוצר רוח.

״הייתי אמור להפוך לקפטן בשנה האחרונה שלנו. אפילו חלמתי לשחק בליגה המקצועית אחרי הוגוורטס. אבל במהלך הקיץ שלפני החלטתי לפרוש מהקבוצה,״ ג׳יימס סיפר, לוקח לגימה ארוכה מהשיכר. 

כל כך הרבה זמן עבר וכל כך הרבה דברים קרו שהוא כמעט הספיק לשכוח שפעם קווידיץ׳ היה הדבר הכי חשוב בחיים שלו. עד שהוא כבר לא היה.

"למה?״ הארי שאל בתדהמה.

״סדרי העדיפויות שלי השתנו, אני מניח. המלחמה הייתה בשיאה ואפילו הוגוורטס כבר לא הייתה מקום בטוח לילדי מוגלגים. לא הפריע לוולדמורט לגייס תומכים צעירים וקלי השפעה מתוך בית הספר. אז כמדריך ראשי הרגשתי שזאת הייתה החובה שלי להגן עליהם. קווידיץ׳ פשוט הרגיש כמו הסחת דעת באותו הזמן.״

אווירה קודרת ירדה על החדר לאחר ההסבר של ג׳יימס. רמוס וסיריוס לגמו מהשיכר בשתיקה, ללא ספק נזכרים גם הם באותה תקופה אפלה. הארי ליטף את סנאפלס במבט עצוב ומוטרד.

״אבל הזמנים האלה מאחורינו עכשיו,״ ג׳יימס אמר במאמץ לשנות את האווירה, ״אז אני מצפה שאתה ואמילי תפצו על גביע הקווידיץ׳ שלא זכינו בו בשנה ההיא ותיקחו את הניצחון כבר השנה.״

ההערה שלו הצליחה לשפוך מעט אור בחדר. הארי נתן לו חיוך נבוך של הערכה. ג׳יימס לגם שיכר בתחושת ניצחון.

״טוב, אז אתה רוצה לשמוע איפה היינו היום?״ סיריוס שאל אותו.

״אני משתוקק.״

״אז אתה יודע שהתחלתי להיות קצת משועמם בזמן האחרון,״ סיריוס סיפר, ״אל תבין אותי לא נכון, זה נפלא להיות אדם חופשי ולהיות מסוגל ללכת לאן שאני רוצה - גם אם לפעמים קוסמים בסמטת דיאגון בורחים כשהם מזהים אותי - אבל חוסר המעש מתחיל להימאס עלי קצת.״

״אני הצעתי לו למצוא עבודה,״ רמוס אמר.

״ואני אמרתי לירחוני שעבודה זה לא בשבילי,״ סיריוס החזיר, ״לא ביליתי שתיים- עשרה שנים באזקבן ועוד שלוש שנים במנוסה והסתתרות כדי שאיזה קוסם מדושן יגיד לי מה לעשות כל היום. חוץ מזה שיש לי מספיק כסף. אני לא צריך להרוויח עוד, אני צריך להשקיע את מה שכבר יש לי במשהו.״

״להשקיע?״ ג׳יימס תמה, חושב על המוגלגים האמריקאית הרצוצים שהיו משקיעים בשוק המניות.

״ואז אני הצעתי לרך- כף לחשוב איך הוא יכול לעזור לאנשים שחוו חוסר צדק, כמוהו,״ רמוס אמר, ״העוול שנעשה לו היה חסר תקדים, אבל הוא היה בר מזל מספיק כדי שאתה תצליח לטהר את שמו, ועכשיו הוא יכול לחיות חיים נוחים בלי לדאוג למקור הכנסה. לא לכולם יש כזה מזל.״

״ירחוני יודע איך לפרוט על מיתרי המצפון שלי,״ סיריוס אמר בעליזות, ״אז החלטתי - אני אקים אגודה למאבק בחוסר צדק בחברת הקוסמים.״

״כמו אלרג״ה?״ הארי שאל, נראה לא פחות מופתע מהתפנית מאשר ג׳יימס.

״כן, רק שהמטרה היא לעזור לכולם.״

״איך אתה מתכוון לעשות את זה?״ ג׳יימס שאל. 

הוא לא רצה להישמע ספקן - הרעיון עצמו היה נפלא - הוא פשוט לא היה בטוח איך קוסם שבילה שתיים עשרה שנים באזקבן על רצח והרבה אנשים עדיין לא האמינו שהוא באמת חף מפשע הולך לשנות אפלייה שאפיינה את חברת הקוסמים במשך מאות שנים.

״זה לא הולך להיות פשוט,״ סיריוס אמר בנחישות נלהבת, כמו בערבים בהם הם התאמנו ביחד על כישוף האנימגוס בהוגוורטס. ״וכמובן שכל מקרה הוא לגופו. בהשראת ירחוני החלטתי להתחיל עם אנשי הזאב. שם היינו הערב.״

״שם? אצל אנשי הזאב?״ ג׳יימס שאל בתדהמה. הוא הסתכל לעבר רמוס, זה שקע בכיסאו בלאות, כאילו הוא התעייף מהנושא. ״אם זכרוני אינו מטעה אותי, ירחוני מבוקש אצלם.״

״למה שהוא יהיה? וולדמורט הובס, רוב אוכלי המוות שלו באזקבן, פנריר גרייבק ברח אחרי הקרב על הוגוורטס והיורש שלו נהרג - אין להם מה להרוויח ממנו. הם בשפל, בלי מנהיג, הרבה מהם נהרגו או נפצעו בקרב - זה בדיוק הזמן הנכון להתפייס איתם.״

״סיריוס חושב שאם רק תהיה להם הזדמנות לחיות חיים נוחים הם יהפכו לחברים מועילים בחברת הקוסמים,״ רמוס אמר בקול אפל, מסתכל לתוך השיכר שבתחתית הבקבוק שלו כאילו הוא היה אשם בכל מה שלא טוב בעולם. ״הוא לא מוכן להקשיב לי כשאני מסביר לו שהם חיים בצורה שהם חיים מתוך בחירה. הם לא רוצים בית קטן עם משפחה ועבודה יציבה - הם רוצים להתרוצץ ביערות, לבזוז ולרצוח ולאנוס. הם לא רוצים מגבלות, ובטח שלא סדר. הם רוצים את הכאוס.״

רמוס כנראה שכח שהארי מקשיב לשיחה שלהם, אחרת הוא לא היה מדבר בכזאת בוטות. ג׳יימס הציץ לעבר בנו. נראה שהוא מקשיב לרמוס בעניין, ולא נראה מזועזע או מוטרד במיוחד ממה ששמע, כאילו זו הייתה מציאות שכבר הייתה מוכרת לו.

״אני לא יכול להאמין שהם כולם כאלה,״ סיריוס התעקש בטון של מישהו שכבר ניהל את הוויכוח הזה. ״אתה יודע שאני לא מאמין שכל האנשים טובים מהיסוד - רחוק מזה - אבל אני לא מאמין שכולם רעים מהיסוד. אתה לא כמו אנשי זאב אחרים, אז חייבים להיות עוד כמוך. אמרת את זה בעצמך - לא כולם ברי מזל כמונו, זה אומר שאנחנו צריכים לעזור למי שגורלו לא שפר עליו.״

״יפה אמרת, רך- כף,״ ג׳יימס אמר בגאווה גדולה. 

סיריוס שהוא הכיר בצעירותו לא היה חושב פעמיים לפני שהיה מכליל את כל אנשי הזאב בקטגוריה אחת, בטח אחרי החלק שהם לקחו בקרב על הוגוורטס. לכן הוא היה גאה בסיריוס הזה, הבוגר ומלא החמלה, שלא היה מוכן לוותר על מי שעוד אפשר להציל.

לעומתו, לא נראה שרמוס מרגיש גאווה או אפילו חיבה אל סיריוס באותו הרגע. הוא עבר להסתכל לתוך האח במבט כועס. ג׳יימס היה קצת מופתע מהתגובה שלו, אבל פטר אותה בכך שהנושא היה רגיש מאד עבורו.

״אז מה קרה? אצל אנשי הזאב, כלומר?״ הארי שאל.

״הם לא היו נלהבים במיוחד - ״

רמוס פלט נחרת בוז.

״אבל זה לא אומר כלום,״ סיריוס התעקש, מתחיל לאבד את הסבלנות שלו אל רמוס, ״גם אם מישהו שם רוצה לקבל עזרה הוא לא היה מעז לדבר מול כולם. ויש עוד הרבה קבוצות כאלה שנפוצו ברחבי המדינה. אתה לא צריך להתלוות אלי לעוד ביקורים, רמוס, אם אתה כל כך מתנגד לרעיון.״

״אני לא מתנגד לרעיון,״ רמוס התעקש, ״אני פשוט חושב שאתה צריך להשקיע את המאמצים שלך במי שמגיע לו לקבל עזרה.״

״בכל מקרה, יש עוד הרבה עבודה לעשות,״ סיריוס סיכם בטון שהבהיר שהוא לא מתכוון לוותר על היעד שהציב לעצמו, אולי דווקא בגלל ההתנגדות העקשנית של רמוס. ״והרבה בירוקרטיה במשרד הקסמים. אני מצפה לתמיכה מלאה מידידי הטוב הכשף פוטר מהקסמהדרין.״

ג׳יימס חייך אל סיריוס, לפני שהוא נזכר בהתפתחות האחרונה במשרד הקסמים. יודע שעדיף לו לספר להארי כשלילי לא בסביבה, הוא סיפר לכולם על המפגש עם פאדג׳ ועל חשיפת פשעה של אמברידג׳.

סיריוס כינה את אמברידג׳ בשם גס. רמוס הזדקף בכיסאו, מתנער מהמרירות ומסתכל לעבר הארי בדאגה. הארי, לעומתם, לא נראה נסער מהחדשות. ג׳יימס לא היה בטוח אם זה דבר טוב או רע.

״זה לא באמת מפתיע אותי,״ הארי אמר בשלווה, מלטף את ראשו של סנאפלס, שישן בחיקו. ״אתה חושב שיעשו לה משהו?״

״אני אדאג לזה,״ ג׳יימס קבע, בניגוד מוחלט למה שהוא אמר ללילי מוקדם יותר. ״אני אמצא אותה ואעמיד אותה למשפט, איפה שהיא לא מסתתרת בימינו.״

הארי נתן לו חיוך מוזר, כמו החיוכים שהורים נותנים לילדים שלהם כשהם יודעים שהם הציבו לעצמם מטרה שהם לא יוכלו להשיג. 

״אתה בסדר?״ סיריוס שאל אותו. אולי גם הוא חשב שהתגובה שלו משונה.

הארי משך בכתפיו. ״זה קרה מזמן. וכמו שאמרתי, זה לא מפתיע אותי שהיא שלחה אחרי סוהרסנים. היא בטח הייתה עושה דברים גרועים יותר אם הייתה לה הזדמנות.״

השיחה עברה לנושאים קלילים יותר. הם ישבו עוד בערך שעה לפני שהארי אמר להם לילה טוב והלך לישון. ג׳יימס חיכה שהוא יצא מחדר העבודה ויתרחק לפני שהטיל לחש אטימה על הדלת.

״זאת הייתה תגובה נורמאלית?״ הוא שאל את חבריו את השאלה שהציקה לו מאז שהוא חשף את החדשות על אמברידג׳. 

״הארי שאני מכיר היה מרעיד את הבית אחרי תגלית כזאת,״ סיריוס אמר מייד, נראה מודאג. ״אתם חושבים ש-?״

הוא לא העז להשלים את המשפט, וכך גם שני חבריו.

״הוא כנראה פשוט התבגר,״ רמוס אמר בשוויון נפש כפוי, ואת ג׳יימס שאל, ״הוא עדיין מטופל אצל אנדרומדה, נכון?״

״הוא פוגש אותה פעמיים בשבוע עכשיו, פעם אחת בבית ופעם אחת בקדוש מונגו,״ ג׳יימס אמר. הוא העביר את ציפורניו על בקבוק השיכר הריק בעצבנות, מרשה לעצמו לחשוף את הפחדים והספקות שהוא הסתיר במיומנות מפני לילי והילדים. ״אבל איך היא בכלל יכולה לדעת אם משהו לא בסדר? משהו כזה אף פעם לא קרה לאף אחד בעבר.״

״אנחנו נשים עליו עין, קרניים,״ סיריוס אמר לו בטון מרגיע, ״אנחנו לא ניתן לוולדמורט או לכל אחד אחר לפגוע בו שוב. לעולם לא.״

הפרק הקודם		הפרק הבא