רק בן 14

״הארי!״ הקול קרא בפעם השנייה. הארי החליט להסתובב, וראה מולו את הרמיוני. ״הארי, רון מחפש אותך!״

״יופי, מידע מקסים״ הארי ענה, אדיש. הוא שנא את רון באותו זמן. והחלק הכי קשה היה זה שהיה לו קשה גם לרצות לחזור להיות חבר שלו

וגם לשנוא אותו. ״אתם ממש חייבים לדבר..״ הרמיוני אמרה לו בקול מרגיע. ״שידבר לקיר או משהו..״ הארי ממש נפגע מרון. (ורון ממש נפגע מהארי, אבל על זה לא נדבר כאן..)

״דיי, הארי, אל תהיה כזה!״ הרמיוני כבר התחילה להתעצבן מהאדישות שלו. 

הארי רק גלגל לה עיניים. ״אני רצינית! אתם ממש חייבים לדבר..״ הארי שוב גלגל לה עיניים.

״הארי ג'יימס פוטר! דבר איתו או ש...-״

״-או שמה?״ 

הרמיוני חייכה חיוך ערמומי. ״או שאספר לצ'ו צ'אנג שאתה מחבב אותה.״

״סליחה??״ הארי הרגיש את עצמו מסמיק. ׳איך היא מעיזה?!׳ הוא חשב לעצמו.

״מה ששמעת! דבר איתו!״

״אמרו לך פעם שאת חצופה?!״

״הארי, אני החברה היחידה שלך!״ 

״לא צריך אותך בכל מקרה. שלום.״ הארי אמר לה והלך. לפתע, הוא הרגיש תחושת חנק בגרון. ואחרי דקה, הוא הבין שהוא מחזיר דמעות וצריך לבכות.

הארי שנא להחזיק דמעות, כל הילדות שלו, בגלל משפחת דארסלי, כי הם צחקו עליו כשהוא בכה. אבל הייתה תקופה בחיים שלו אחרי שהוא הגיע להוגוורטס, שהוא אמר לעצמו שדיי.

הוא חייב לבכות כשהוא מרגיש שהוא צריך. הוא הלך לכיוון שירותי הבנים.

כשהגיע, הוא נתקל בדראקו, קראב, וגויל, מדברים מול המראה.

״פיוווו! אתה מצחין, פוטר!״ דראקו אמר ושם אצבע על האף שלו.

הארי נעלב, אבל בכל זאת, כמו תמיד אמר: ״סתום ת'פה, מאלפוי..״

הוא נכנס לתא, סגר את הדלת, סתם את הפה שלו באמצעות ידיו, ופשוט התחיל לבכות. הוא כל כך בכה.

הפרק הקודם