נטולת כוחות

"מה את רוצה ממני?" יהלי פותחת את הדלת ומביטה בשונו בעצבנות, מחכה. "הייי" שונו פותחת, שיט, שונו חושבת, היא לא אוהבת את זה, לא התחלה טובה "אזזז, זוכרת שאני כאילו, ממש אוהבת ספרים... והארי פוטר..?"

יהלי נשענה על משקוף הדלת, בבירור מעוצבנת, "ממתי?" היא עוצרת לרגע, "את יודעת מה... לא משנה, לא באמת אכפת לי"

שונו הרגישה דקירת כאב בליבה אבל המשיכה לדבר, בידיעה שחברה הכי טובה לא יודעת מהו כל עולמה. "אזז, אממ, אולי כדאי שתבואי לבית שלי... אני אסביר שם.."

יהלי דחפה את עצמה מהמשקוף ונעמדה מול שונו, שונו בלעה רוק והתכווצה בציפייה למשהו אבל יהלי רק חייכה, חיוכה הלך והתרחב, מוזר.

"אוווו, זה מהדברים האלה שאנשים חופרים על דברים רנדומליים ואז מארגנים מסיבת הפתעה? say no more! אני באה, רק תני לי לשים איפור"

שונו לא רצתה לשקר לה אבל זאת הייתה אחת הדרכים היחידות לגרום ליהלי לבוא מרצונה לשונו "קופסאת איפור חדשה מחכה לך שם! בואי מהר!"

יהלי מקפצת בהתרגשות בדרך, קצוות משיערה עולות ויורדות באלגנטיות עם כל קפיצה. שונו מרגישה ממש רע, מה אם היא לא תרצה שאני אבוא איתה להוגוורטס..? או גרוע יותר, מה כל זה, הכל, זה מתיחה?

הן הגיעו, שונו פותחת את הדלת במאמץ להשאיר את פניה נטרליות ויהלי מתנשפת, "איפה.. הכל? החברים והאיפור והמסיבה..? שונו" יהלי פונה אליה ומבט נבגד על פניה "שיקרת לי?"

שונו בולעת רוק ומהנהנת במאמץ, "אף פעם לא שיקרתי לך לגבי איך את נראית, מה אני עושה, למה אני לא רוצה להפגש איתך... האמת כואבת, אבל חשובה לי יותר מהכל.. ואת פשוט באה והורסת לי את האמונות שלי? איפה החברות שלנו? ולמה בכלל טרחת להביא אותי?" דמעות מתחילות לרדת על פניה של יהלי "זאת מתיחה? דרך לגרום לך להיות מקובלת?" היא מנגבת את דמעותיה והזעם שלה עומד להתפרץ.

שונו מחכה לגל הכאב, גם אם הוא לא פיזי היא יכלה להרגיש אותו מגיע, אבל מישהו עצר את השיחה שלהן.

"זה אפילו לא היה שקר גדול כל כך חמודה, תירגעי" שתיהן הפנו את מבטן אל דמבלדור, "שמעו אותכן מכאן" הוא הסביר, "ידעתי שזה איזה משהו שאמור להשפיל אותי!" דמעות חדשות מציפות את עיניה של יהלי "למה הבאת איזה זקן לבית שלך?"

"לא סתם זקן" דמבלדור חייך "יהלי, חמודה, אפשר לדבר איתךף בצד שניה?" יהלי שלחה מבט נזעם אל שונו.

לא ידעתי שהיא יכולה להיות כל כך דרמה קווין... שונו חשבה לעצמה, ואז, רגע, איפה האכפתיות שלי? הרסתי לחברה שלי את האמונות שלה! שונו, תיקחי את עצמך בידיים.

דמבלדור ויהלי חזרו, יהלי הייתה בשוק, עיניה לא מרוכזות אבל בו בזמן נעולות על עיניה של שונו, דמבלדור חייך. "אממ, לפני שאתם הולכים לאיפה שזה לא יהיה, אני מניחה שסמטת דיאגון... אפשר לראות קסם?" שונו שאלה והרגישה שוב בכיתה א', כשמיני היא ומיני יהלי ביקשו מהקוסם שיראה להן איך הוא מעלים את הכדור. החיים בכיתה א' היו כל כך הרבה יותר קלים...

"אני חושש שזה עלול להזיק לשפיות שלך" הוא ניסה להגיד אבל שונו הצביעה על יהלי, "תראה מה זה עשה לה! וממילא, אני קראתי הארי פוטר.."

"היא צודקת" יהלי אומרת בחוסר טעם, כאילו היא לא מחוברת אל העולם, או שהיא פשוט צריכה עוד הוכחה שכל זה אמיתי, שונו הבינה אותה.

דמבלדור הוציא את השרביט שלו ובחן את החדר "אציו" הוא שלח את שרביטו לכיוון השולחן וההמבורגר שלו עף אל ידו, הוא נגס בו, "לכם האמריקאים יש טעם טוב" הוא הנהן לעצמו ונגס שוב בהמבורגר.

שונו יהלי הביטו בקסם בפה פעור. המומות.

"טוב, יהלי, נלך לסמטת דיאגון?" הוא לא באמת שאל, לא באמת הייתה לה ברירה, היא נועדה להיות קוסמת, ושונו לא. ככה החיים עבדו, והגורל הוא זה שהפגיש בניהן ונתן להן את התחביבים השונים שלהן.

שונו עמדה ללכת לחדרה בדממה ולבכות. לבכות עד שלא יישאר ממנה כלום, כי לה מגיעים החיים האלה. הספר הזה, הספר הראשון שהיא קראה והספר שיהלי לא טרחה לקרוא, היה כל חייה, מהעמוד הראשון, למרות ההתחלה המשעממת, שונו התאהבה בספר והתעקשה לקרוא אותו, לגמור את הסדרה, וחלומותיה הגדולים ביותר היו על הוגוורטס, עליה בתוך הוגוורטס, קוסמת אמיתית, רק כמה חבל שמי שיושב שם למעלה בחר אחרת.

אבל אז... "שונו, אני כל כך מצטער על החוויה שהייתה לך, כמעט ללכת להוגוורטס ולגלות שחברתך הכי טובה היא זאת שהולכת... בתור פיצוי, האם תרצי לבוא איתנו, בתור ביקור חד פעמי, בסמטת דיאגון?"

שונו הסתובבה אל דמבלדור ויהלי, דמבלדור חיכה לתשובה בעוד שיהלי נעצה בה מבט רצחני, שלא תעזי, המבט שלה הביע. אבל לשונו נמאס להקשיב ליהלי, החיים הראו לה שכלום לא עוזר אם את צייתנית, חברה טובה או מתחשבת, אז שונו ענתה בלי למצמץ "אני אשמח, תודה על ההזדמנות"

--------------------------------------------

היייי, סורי על הפרק הארוךך, תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא