הגאון הקטן

 אלבוס ושאר תלמידי שנה ראשונה  עמדו ליד דלת הכניסה כשלפתע היא נפתחה. "תלמידים חדשים", אמר קול קר,"בואו הנה בבקשה!" כל הילדים הקפואים מקור נכנסו לטירת הוגוורטס. אלבוס לא היה יכול להפסיק להסתכל מסביבו כשלפתע הקוסם שפתח להם את הדלת דיבר שוב. "מר דמבלדור? אתה חולם?" כל הילדים פרצו בצחוק ואלבוס הסמיק. אלבוס הסתכל על הקוסם. היה לו שיער שחור ושמנוני במיוחד. העיינים שלו היו רעות וקרות והפה שלו היה מעוות בחיוך מרושע." אני פרופסור אליאס סניים ואני מורה לשיקויים". אלבוס הרגיש שהוא ישנא את האליאס סנייפ הזה. "תלמידים חדשים", הוא אמר שוב באותו קול מתנשא וקר, "בואו אחרי". "אתם הולכים עכשיו לטקס המיון. בטקס הזה ימינו אתכם לבית המתאים לכם לפי התכונות שלכם. קדימה נכנס"! הוא קרא כשפתח את הדלתות של האולם הגדול. המוני תלמידים צפו בהם ואלבוס נורא התבייש. "עכשיו", קרא פרופסור סנייפ, "השיר של מצנפת המיון"! מצנפת רעועה וקרועה שהיתה על שרפרף מעץ פתחה פתאום את הפה שלה (מה יש למצנפות מזמרות. אולי פה?) והתחילה לשיר:

"אולי אני נראת קצת עלובה,

אבל כוחות לי מרשימים, אני ממינת מקצועית הרבה מאוד שנים!

לגריפינדור אשלח את הנחושים והאמיצים,

לרייבנקלו אשלח  חכמים ולמדנים.

להפאלפאף יגיעו טובי הלב והנדיבים,

לסלית'רין נשלח את השואפים לכח ואת הערמומים.

אחרי שלמדנו שיעור קטן, נתחיל במיון כי אין לי כבר זמן!"

כל האולם הגדול מחא כפיים לאחר שהמצנפת סימה את השיר שלה." עכשיו", קרא פרופסור סנייפ, "נתחיל במיון!"
"רוט, אליסה",
ילדה קטנה ובלונדינית עלתה ברעד על השרפרף. פרופסור סנייפ הניח על ראשה את מצנפת המיון. "הפאלפאף! " קראה המצנפת.
"אחבוים, לורן",
שניה אחרי שהמצנפת הונחה על ראשו של הילד המצנפת צעקה:" סלית'רין!"
ככה המצנפת מיינה את כולם. לפתע שמע אלבוס את פרופסור סנייפ קורא: "דודג', אלפיאס!"
דוגלי הסמיק ועלה לבמה. המצנפת צעקה:" גריפינדור!"
ואז, הגיע תורו של אלבוס. איך שהמצנפת הונחה על ראשו הי צעקה:" רייבנקלו!"
אלבוס קיווה להיות באותו בית עם דוגלי. אלבוס העצוב הלך באיטיות אל השולחן של רייבנקלו...

המשך בקרוב!

הפרק הקודם		הפרק הבא