שאלות

הוא שכב לרגע, חשב על החלום המוזר הזה. הוא הוזה? הוא באמת חולם. אבל שחושבים על זה — בכל החלומות של הארי - הארי צדק. 
היה זה חורף בהוגוורטס, אך טיפות הזיעה על צווארו מעולם לא היו חמות יותר. 

"הארי, הארי מה קרה?" רון קם בבהלה, נושם במהירות. הארי התלבט אם לספר לו, כי כבר לא מצא את המילים. פיו היה יבש מהלם, הרמיוני? הרמיוני גריינג'ר,                  הבוצדמית שדראקו כל כך תיעב, לפתע מצחקק איתה במסדרון בית הספר?

הוא חיפש אחר משקפיו בשידה, אך מרוב שהיה מבוהל, הפיל אותם. הוא שכח לגמרי מרון, וניסה לעכל את המצב כרגע. נו, הוא  חשב, אני לא מופתע שמאלפוי אוכל מוות. אבל הרמיוני זה כבר סיפור אחר לגמרי. 

"כ-כלום אני- אני- כלום. תחזור לישון רון." אמר הארי וניסה להרגיע אותו, אך ללא הצלחה.

"לא, ממש לא. הארי- תדבר." התעקש רון, גם הוא עייף. הארי התלבט שוב ושוב אם לספר, או לא לספר. 

"הרמיוני אוכלת מוות." הארי אמר בשקט. 

"מה אתה חושב שאתה אומר?!" קם וצעק רון וחבט בו עם הכרית שלו. 

"רגע, אנחנו צריכים לגלות את זה, זה עדיין לא בטוח כי — תפסיק לחבוט בי!" הארי צעק. רון השתתק. המצב רע, חשב הארי. רע מאוד.

"אתה חושב שלי טוב שחלמתי את החלום הזה? חבל שכל מה שאני חולם הוא אמיתי! בדיוק כמו המצב של סיריוס ושל אבא שלך, אז החבטות שלך אם הכרית הזו לא תעזור!" צעק הארי.

"בסדר, אני מצטער." אמר רון בשקט וחבט בו פעם אחרונה. 

"הו, תודה. הייתי חייב את החבטה האחרונה." אמר הארי בסרקסטיות. 

"אז, שנתחקר את הרמיוני?" רון שאל בשקט, מבטו היה מופנה כלפי מטה. 

"לא-טוב, כן. חייב לתחקר, אני מתערב שוולדמורט עשה לה שטיפת מוח." אמר הארי. 

"מה ראית בחלום?" שאל רון. 

מה שהארי חלם היה מורכב לגמרי, הוא לא יכל לספר את הכל. גם כי זה היה קשה למדי, וגם כי- כי זו הרמיוני. 

"ראיתי, ראיתי ש-היא-היא." הארי התנשף וצנח אחורה. 

"אין לי כוח לכל זה רון, זה מספיק עצוב גם בשבילי." אמר הארי כשעיניו עצומות. 

"הארי-עדיף שתספר. אני רוצה לשמוע גם," אמר רון בעצב. 

הארי קם. 

"טוב. היא עמדה שם," הארי עצר לבין כל כמה מילים. 

"היא עמדה שם, ווולדמורט לחש לה מאחורייה מה לעשות, הם היו ביער האסור ו-היא פשוט עשתה מה שרצה. היא הרימה פעמיים את השרביט שלה לכיוון אור הירח- וכל פעם שכיוונה אז הירח הראה את האות האפל. וגם-היא צחחקה עם מאלפוי." הארי אמר, פניו נפולות. 

רון לא האמין למשמע אוזניו, הוא היה כה המום וכה מפוחד לפתע. הוא הרגיש מת בתוכו, נרקב לאט לאט. הם שתקו לכמה דקות. 


"ומה לגבי הצחקוקים שלה ושל מאלפוי?" רון שאל. 

"הרמיוני אוכלת מוות וכל מה שמשנה לך זה הצחקוקים שלה ושל מאלפוי!?" הארי צעק. 

"אתה מופתע שהיא החברה שלי ושאני מקנא!?" רון צעק חזרה. 

"מצטער, רון-סליחה. אני-" 

"זה בסדר. מה הם צחקקו שם? ואת האמת, הארי." רון אמר. 

"הם היו קרובים ו-הם צחקו." הארי אמר בשקט. 

"קרובים!? קרובים!? הוא נגע בהרמיוני? אני אהרוג את מאלפוי! מאלפוי אתה חתיכת בן - " רון בעט בדלת. 

"רון, רון תירגע. יגיע לו מה שיגיע לו ולבינתיים- בוא נישן עד מחר בבוקר. נצא להרמיוני ונסגור את העניין." 
רון הנהן, אך ידע בליבו שלא יירדם, לפחות לא עכשיו, ולא בעוד שעה. 

-----------

ביום שלמחרת, רון והארי צעדו לעבר הספרייה, שם ידעו למצוא את הרמיוני. היה שקט מוחלט, אף אחד לא היה בספרייה. 

היא באמת הייתה שם, בודקת בספרייה. 

"הרמיוני, לנו יש מספר שאלות." הארי אמר. 

"אה, חיפשתי אתכם. בוא רון, אנחנו צריכים לדבר קצת." הרמיוני אמרה ומשכה את רון אחורה. הארי היה המום, הם ייפרדו? אם כן, חשב, היא בהחלט מתומכיו של וולדמורט, וגם חברתו של מאלפוי. 

כעבור 10 דקות של שיעמום מצד הארי, הם חזרו. רון נראה עצוב מהרגיל, כאילו.. כאילו מישהו חלילה מת- חשב הארי.

"יופי, הרמיוני, עכשיו אנחנו צריכים לדבר." 

שפתייה היו אדומות בצבע אדום בוהק חזק מאוד. 

"דבר, פוטר." היא לחשה בחיוך זדוני. 

"האמ, אוקי דבר, הארי." היא אמרה בשנית. פוטר? פוטר? הרמיוני בחיים לא קראה לו פוטר. רק האנשים המגעילים שהוא מכיר- קראו לו כך. 

"מה עשית אתמול בלילה?" הארי שאל, בעיניים בורקות. 

"אה- כ-כלום." ברגע זה פרצופה של הרמיוני נהפך לצבע שפתייה.

הארי התקרב אלייה בכעס. 

"אני יודע שאת מתומכיו של וולדמורט, הרמיוני."
הארי אמר והוציא את שרביטו אך היא? זו הרמיוני גריינג'ר, היא הקדימה אותו בכול. 

"אימפדימנטה!" הרמיוני צעקה, והארי נבעט לרצפה, כל כולו כואב. 
אך הפעם רון הגן עליו. 

"לויקורפּוּס!" לחש רון, והרמיוני החלה להעלות באוויר, גבוה גבוה. היא צעקה במקצת, אך התעלתה על עצמה. 

"סקטוסמפרה!" הרמיוני צעקה, ובזרועו של רון נחתך חתך עמוק. 


"הרמיוני- איך יכולת?" הארי שאל, שקם לבסוף. 

"אני כן מתומכיו של וולדמורט, ואם תתעסק בעניינים שלי שוב- אני אדאג שתסבול." היא לחשה באוזנו והלכה. 

---------- 

המשך מחר!

הפרק הקודם		הפרק הבא