לב קפוא

אוף, מחר הראשון לספטמבר. אני כל כך מתרגשת שאני עומדת לפגוש את הארי ולהתחיל את השנה הראשונה.
העובדה שאני לא נרדמת, ועכשיו כבר ארבע וחצי לפנות בוקר, היא התגלמות ההתרגשות שלי.
דראקו ממש נלחץ כשראה שאני לא נרדמת, כמובן שלא סיפרתי לו שזה בגלל הארי. הוא הרים אותי על ידיו, כמו תינוקת, ושר לי שירי ערש.
זה שאני שוקלת כמו תינוקת לא אומר שאני תינוקת! האמת, דראקו הוא כמו אבא בשבילי, בגלל שהאבא האמיתי שלי כמעט ולא נמצא בבית הוא שומר עליי, מרדים אותי וכל הדברים שאבא צריך לעשות. למרות שהוא גדול ממני רק בשנה. אני אוהבת את דראקו. אם לא היינו אחים, הייתי רוצה להיות החברה שלו. מי לא? כיף איתו מאוד.
עכשיו הוא ויתר על הנסיונות הטיפשיים להרדים אותי. אני אלך לארגן את המזוודה.
אויש, עכשיו הוא הרים אותי על הכתפיים! אני באמת מרגישה כאילו הוא אבא שלי ואני ילדה בת ארבע, למרות שאני בת אחד-עשרה.
הוא הבטיח שברכבת, עד שנמצא תא ריק בשבילי, הוא ייקח אותי על הכתפיים.
טוב, אכתוב כבר מהרכבת. או מהכתפיים של דראקו.

כן אני יודעת שזה ממש קצרצר אבל אני בקרוב מפרסמת פרק שהצחיק אותי מאוד זה פשוט פרק מעבר מעצבן מאוד

הפרק הקודם		הפרק הבא