תזכור אותי

אז למרות שלא ראיתי שהגבתם הרבה החלטתי להעלות עוד פרק מתורגם...

אני אשמח שתגיבו! :) משפפי OUTLAWQUEEN שלחו לי הודעה אני מתה על השיפ הזה!

~פרק 2~

סטוריברוק יום ההווה

כששמעה את צלילי הנקישות בדלת הראשית שלה, רג'ינה עשתה את דרכה לסלון מהר ככל שיכלה במצבה הנוכחי.

לוקחת עוד נשימה עמוקה, רג'ינה פתחה את הדלת, שמאחוריה היו מרי מרגרט ודוויד עם תינוק בן שנה בסל-קל.

"רג'ינה שתקבלי את- " מרי מרגרט עצרה באינסטינקט כשראתה את הדרך שבה רג'ינה נראתה. "וואה," זה

כל מה שהיא יכלה להגיד כשהבחינה בבליטה הגדןלה מתחת לחולצתה האדומה הכהה.

"כן..." רג'ינה הרימה את גבתה לעיני הזוג. "אני כבר עברתי את עניין הוואה כבר."

"רג'ינה את באמת בהריון..." דוויד לא יכל לחשוב לפני שציין זאת, עדיין בשוק מאיך שרג'ינה נראית.

"באמת, דוויד?"רג'ינה הגיבה בציניות ורמז של כעס היה בקולה, "לא הבחנתי בכך! תודה רבה לך על התובנה שלך. עלה בדעתך

שעכשיו יש לך תינוק בן שבאורח פלא הופיע הבוקר כשהתעוררת? או שמישהו היה חייב לציין זאת לך?" 

"רג'ינה, זה מספיק." מרי מרגרט הפריעה לברונטית הכעוסה. "אני יודעת שאת מבולבלת ומתוסכלת, אבל אין שום סיבה להיות אכזרית."

"זה לא להיות אכזרית." רג'ינה השיבה. "אני רק מציינת טיפשות רגילה." היא נתנה לדוויד מבט כעוס לפני שהמשיכה, "עכשיו, התואילו 

להיכנס פנימה כדי שנבין את זה ביחד?" הזוג עקב אחריה פנימה. כשהתחילה לטפס למעלה במדרגות לכניסה הראשית, היא שאלה,

"אנחנו יכולים לעשות את זה במטבח? אני צריכה לשתות כדי להרגיע את עצמי טיפה מהחדשות הבודדות של הבוקר הזה."

"רג'ינה, את לא יכולה לשתות כשאת בהריון," מרי מרגרט נזפה בה במהירות.

היא הסתובבה לאישה עם גילגול עיניים והשיבה, "התכוונתי לכוס תה. אני לא טיפשה." היא שיחררה אנחה מחמירה כשפנתה למטבח.

כשהאישה ההריונית החלה לשים סיר של תה על התנור, מרי מרגרט ודוויד התיישבו, מסדרים את התינוק על השיש בתוך הסל-קל. 

רג'ינה חייכה לתינוק הצעיר."הוא ילד חמוד." 

"מממ," מרי מרגרט חייכה. היא הגיעה לרגלו של הילד וליטפה אותה בעודו הוא ישן בשקט. "אני רק מאוכזבת שפיספסנו עוד חלק

מחיים של ילד." 

"טוב אני בספק אם פספסת את זה," רג'ינה הבהירה. "אני חושבת שרק שכחנו ." היא התיישבה עם 3 כוסות תה ושקיות תה בתוכן.

"אני מתכוונת, זה די ברור שמשהו קרה.... רק אנחנו לא יכולים לזכור זאת." היא התסכלה באופן הדרגתי על בטנה, מהססת אפילו לגעת בה שוב.

היא הייתה כל כך לא בטוחה לגבי איך היא הרגישה לגבי זה, כל כך מבולבלת.

"לא לזכור? את מתכוונת לקסם שיכחה?" דוויד שאלה, מכריח את רג'ינה להתנתק ממחשבותיה האישיות.

"בדיוק," רג'ינה משכה בכתפיה. "דומה למה שאני הוספתי בקללה הראשונה כדי לגרום לכולכם לשכוח מי אתם. חוץ מפה שאתם שוכחים רק

זמן מסויים ולא ניתנו לכם זהויות חדשות." 

מרי מרגרט הסתכלה על רג'ינה, שברוגע שפכה מים חמים לכוס תה שלה. היא הגיבה בהיסוס, "טוב, אנחנו צריכים להחזיר אותם, רג'ינה.

אנחנו צריכים לדעת מה קרה, מי הביא אותנו לפה."

מוסרת את כוסות התה לשני המבוגרים, רג'ינה השיבה, "זה לא כזה פשוט. אין לי קצה חוט, חוץ מהעובדה שהלכנו לארץ שלנו, מי יודע לכמה 

זמן ועכשיו חזרנו. אנחנו לא יודעים במי נתקלנו, מה קרה או את מי אנחנו אמורים לחפש. אני אפילו לא יודעת את לשבור את הקללה הזאת

מה שהיא לא תהיה."

"טוב, אנחנו צריכים לעשות משהו," מרי מרגרט לחצה את ידה ובקולה היה טון מבולבל. "רג'ינה, התעוררנו עם תינוק בן שנה ואין לי מושג איך הוא הגיע 

לפה. אנחנו לא יודעים את היום הולדת שלו, את השם שלו-"

רג'ינה הפריעה לה במהירות, "אני התעוררתי בהריון בחודש שמיני, מבלי לדעת מה קרה, או מי האבא. אני חושבת שניצחתי את התחרות של ה-

"למי-יש-בעיה-יותר-גדולה", מרי מרגרט." היא לקחה לגימה מהתה שלה והמשיכה, "בכל מקרה, לשבת כאן וליילל על הבעיות שלנו לא יעזור לנו לפתור אותם.

אני חושבת שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא להתחיל לחפש את הבן אדם שהביא אותנו לכאן."

"אבל בדיוק עכשיו את אמרת שאין לנו מושג מי זה." דוויד הגיב.

"טוב, אנחנו נפענח את זה," רג'ינה השיבה, "אנחנו חייבים. חייב להיות משהו שהאדם הזה פיספס והשאיר מאחור כראייה."

לפתע, כששמעו את הצלילים של התינוק הקטן מיילל ומפזז בסל-קל, שלושת המבוגרים הפנו מבט אליו. דוויד מנסה להשתיק אותו, לא יכל להרגיע את התינוק שעכשיו

ער לגמרי והעצבני שביקש להשתחרר מהרצועות,מחפש איך. האבא של התינוק הרים אותו על הצד והחזיק אותו בחיקו, מרשה לילד לשבת שם ולהסתכל מסביב בסקרנות,

למרות שלאחר זמן קצר החל לפזז שוב זדוחק בכתפו של דוויד.

רג'ינה חייכה. היא נזכרה בשלב הזה עם הנרי: רוצה לברוח ממנה ולרוץ מסביב, לחפש כל דבר שהוא שלו. היא נתנה לבטנה עוד מבט כשהניחה את כוס התה שלה על 

השיש, היא מצאה את זה קשה להבין את המחשבה שהיא הולכת לעבור את השלבים האלה שוב עם ילד חדש, הילד הזה גודל בתוכה. יותר מהכל היא רצתה לדעת

איך התינוק הזה הגיע לכאן. מי היה האיש הזה שאולי היא פגשה בארץ שלהם, האבא של הילד? האם הזכרונות שלה ממנו טובים? האם היא הצליחה למצוא אושר...

גם בלי הנרי? או שהיא פשוט לא זכרה בגלל שזה היה סטוץ חד פעמי מגוחך שהסתיים גרוע? בכל מקרה, היא רצתה לדעת, מקווה לתוצאה הטובה יותר מבין השתיים,

למרות, שקשה לה להאמין שהיא באמת יכלה להיפתח למישהו או לאושר.

במהרה היא הרימה מבט, מבחינה בגבר עדיין נאבק עם הילד. "דוויד, אם אתה רוצה אתה יכול להושיב אותו בסלון כדי שהוא יסתובב." היא הציעה.

"אני חושב שזה יכול להיות רעיון טוב," הוא השיב, העובדה שגדלה התישה אותו מלריב איתו. אחרי שנתן לרג'ינה הנהון מלא הכרת תודה הוא נישק את אישתו

בראש ועשה את דרכו לחדר לכמה דקות. 

"אז," מרי מרגרט שאלה אחרי שתיקה קצרה בין שתי הנשים, "את באמת לא הולכת לחפש אחרי האבא של הילד רג'ינה?"

"למה הסקת שאני לא?" רג'ינה שאלה בתגובה.

"בגלל שאני מכירה אותך יותר טוב ממה שאת חושבת." מרי מרגרט הרימה גבה לאישה השנייה שחפנה את ראשה באשמה. "את מפקפקת אם בכלל מה שהיה עם האבא

של התינוק היה טוב. מסיבה מסויימת את לא יכולה לחשוב לעצמכם שאולי הייתם מאושרים."

רג'ינה הנידה בראשה. "איך יכולתי להיות מאושרת בלי הנרי?"

"את לא, ובחיים גם לא תהיי בלעדיו. הוא תמיד הולך להיות ב-"

"בבקשה, אל תתחילי להשתמש באחת מהמטאפורות של "הוא תמיד יהיה בליבך", מרי מרגרט." הברונטית התחננה.

"אבל הוא באמתת יהיה כך, רג'ינה" מרי מרגרט התעקשה, למרות שראתה את ההתגרות שצומחת על פניה. "ואני מאמינה שאת אכן מצאת אושר בארץ שלנו עם מישהו.

את לא מצאת אושר בלי הנרי, מצאת את זה בשבילו. ולא משנה מי זה המישהו הזה, אני חושבת שאת צריכה למצוא אותו."

"עדיף שאני ישקיע את האנרגיה והכוח שלי בשביל למצוא את הבן אדם שיכול לשבור את הקללה הזאת שאני יוכל לזכור אותו ואת מה שבאמת קרה," היא השיבה לפני

שהביאה את כוס התה החמה שלה לפיה כדי לשתות.

"רג'ינה אין לך הרבה זמן לפני שהתינוק הזה יוולד."

"את לא חושבת שאני יודעת את זה?" רג'ינה ירתה בחזרה בחוזקה.

"אם כך, אז לא עדיף שתמצאי את האבא של הילד כדי שהוא יהיה שם?" מרי מרגרט שאלה.

"ולעשות מה? אם, באופן קלוש, אני אמצא אותו לפני שהתינוק יבוא, מה אני יגיד? 'היי אני יודעת שלא נפגשנו כי הזכרונות שלנו נהרסו, אבל אני נושאת את הילד שלך 

וחשבתי שזה יהיה נחמד אם תדע?' "היא השיבה בלעג. "ההימור הכי טוב שלי זה למצוא את כל המקור של הקללה ולהיפטר ממנו ."

"לבחור מגיע לדעת." מרי מרגרט אמרה מתעקשת.

"הבחור לא יודע שנפגשנו מלכתחילה, ובכלל שאני בהריון ממנו," רג'ינה הרימה את ידה כשסידרה את הכוס שלה בכיור. "אני אפילו לא יודעת אם רוצה את הילד שלנו."

היא הביטה מטה אל הכוס הריקה ושיחררה אנחה קלה, "אני לא יודעת אפילו איך נפגשנו."

0-0-0

היער המכושף-שנתיים לפני

"זה מהיר מידי!" סנואו טענה כשהמפלצת המעופפת הגדולה התעופפה מעליהן ,מתכוננת לתקוף שוב.

קמה בחזרה על רגליה, נושמת בכבדות, רג'ינה השיבה "אני פתוחה להצעות."

היצור עבר מעליהן במהירות, העיניים שלו ננעלו על המלכה. הוא היה מהיר מידי והם לא ידעו כמה אפשרויות עוד נשארו להן. כשהוא החל לעוט שתי הנשים שמעו קול 

שאומר "תתכופפו!" והם מהר נפלו לקרקע. רג'ינה פנתה להסתכל למעלה וצפתה כשחץ נתקע בצווארו של היצור, מגרה אותו לסגת אחרי הכל לתוך היער. הכל השתתק

לרגע עד שלפתע הם שמעו קול מאחוריהן, "גבירתי." שתי הנשים הפנו את ראשן ופגשו באיש גבוה, שערו חום בהיר מושיט את ידו קדימה. "נפצעת, " הוא אמר בדאגה.

עיניה הכהות של המלכה בחנו את דמותו: מגפיים כהות , מכנסיים, חולצת טיש שירט ומעליה ווסט. מעל כתפו הונח שק של חצים, הקשת שלו הייתה בידו הימנית. כשבהתה 

בעיניו התכולות היא נשארה יציבה ונחושה והשיבה "זה הוד מלכותך, ואני בסדר...."

"תודה קטנה הייתה מספיקה." הוא השיב כשצפה בה מתחילה לקום בכוחות עצמה.

"לא ביקשתי את העזרה שלך, " היא השיבה באנחה. האו החזיר לה מבט מבולבל.

סנואו חייכה ולקחה את ידו "טוב, אני אסירת תודה על העזרה שלך."

הוא עזר לרגל שלה ואז, מיד אחר כך הציג את עצמו, "אני רובין הוד ו..." יצאו מבין העצים עוד כמה גברים. "הנה עוד כמה מהאנשים העליזים שלי."

"שלגייה(/סנואו וויט)" היא הציגה את עצמה.

הוא נתן לה חיוך נדיב והשיב, "סוף סוף אנחנו נפגשים. את יודעת, היה זמן ששלטי המבוקשים שלנו נתלו אחד ליד השני."

אחד מהגברים ליד רובין, גבוה ושמנמןף, הגיב "אם את באמת שלגייה, אז מה את עושה איתה?" הוא החווה לרג'ינה מה שהניב מבט מעליב ממנה.

"היא?" היא השיבה בהתגוננות, "תראה קצת כבוד," היא נתנה לו מבט מכף רגל ועד ראש ואז גלגלה את עיניה, "או לפחות איפוק במזנון."

"את חייבת לסלוח לג'ון הקטן," רובין השיב בהתגוננות, אבל עדינה, "אבל, לפני שקיללת את הארץ הזאת בזבזנו הרבה ימים בלברוח מהאבירים השחורים שלך."

בלי שום דאגה או התנצלות, היא השיבה, "טוב, אני בטוחה שהגיע לכם." אחרי שהרגישה שהספיק לה מקבלת הפנים הזאת, היא שינתה את הנושא, "מה לעזעזאל 

היה הדבר הזה?" כל הקבוצה פנתה להתסכל בשמיים איפה שהחיה עפה מקודם.

"אין לי מושג," רובין הניד בראשו. "אף פעם לא נתקלנו בדבר דומה לזה." 

כששמעו עוד כמה צרחות מרוחקת, סנואו החלה לדבר, "בואי .מכאן, אנחנו צריכות להזהיר את האחרים."

"אה," רובין הפריע, גורם לסנואו ורג'ינה להסתובב אליו שוב. "ברשותך, אנחנו נשמח להצטרף למסיבה. אולי אפילו נוכל להגיש קצת עזרה?"

"אני חושבת שאנחנו נוכל להסתדר-" רג'ינה החלה לסרב לאדם הזה, אבל מהר מאוד הופרגעה ע"י סנואו.

"בטח, כמה שיותר יותר טוב," היא חייכה אליו והחלה להוביל אותו דרך היער.

רג'ינה נתנה עוד מבט מרושע לגבר והזדקפה. מגלגלת את עיניה, אחר כך התעשתה ועקבה אחר סנואו. היא לא ידעה מה זה היה, אבל היא לא חיבבה אותו,

ולא רצתה לסמוך עליו ובמיוחד לא רצתה אותו בסביבתה.

סטוריברוק יום ההווה

רג'ינה הלכה מהוססת במורד המדרכה, מעיל החורף שלה מכופתר סביב בטנה העגולה, למרות שזה לא יכל להסתיר את העובדה הפשוטה. היא קיבלה שיחה ממרי

מרגרט שהודיעה שאמה חזרה לסטוריברוק. ואם אמה בסטוריברוק, כך גם הנרי. היא רצתה לראות אותו יותר מכל דבר אחר, אבל, באותו הזמן, פחדה ממה שיחשוב

כשיראה אותה במצבה. למרות שהייתה חייבת בסופו של דבר, היא לא יכלה להמשיך לחיות את חייה בלעדיו, בידיעה שהוא שם. והם בכל מקרה היו צריכים למצוא דרך

להיזכר. כשאמה עכשיו בעיר, זה יכול להיות אפשרי. היא המשיכה ללכת, מגבירה את קצב הליכתה, היא יכלה לחוש במספר מבטים ננעצים בה, גורמים לאי נוחות שלה לגדול. 

למה הם חייבים לנעוץ מבט ולשפוט? כמה מהם נעצו בה מבט נוקב. כמובן, הרבה מהם לבטח מניחים שהיא הייתה זו ששלחה אותם חזרה וגרמה להם לשכוח. היא עשתה זאת 

בפעם הראשונה, אחרי הכל, והיא ידעה כמה מהר העיירה תהיה מוכנה להפנות אליה את האשמה.

בניסיון להתחמק מקשר עין היא כופפה את ראשב לכיוון הקרקע ולקחה סיבוב מהיר בפינה. אפילו לא מסתכלת לאן היא הולכת, רג'ינה לפתע הרגישה כוח קטן נתקל בה במהירות.

"או, " היא הוציאה עם התנשמות כבדה. כשבהתה למטה, היא שמה לב לילד צעיר מאוד עם שיער כהה ועיניים לובשות כובע אפור על ראשו וכפפות מתאימות. הוא בהה בה, אפילו לא 

אומר מילה, "אני מצטע-" היא החלה להגיד לפני שנקטעה על ידי עוד אדם שהגיע למקום. 

"רולנד!" הקול בעל המבטא קרא בקול, מה שהביא לכך שרג'ינה הרימה מבט והבחינה בגבר שמיהר לפגוש אותם. הרים את הילד ברגע שהגיע לשם, ואמר, "אני אמרתי לך שאתה צריך 

לראות לאיפה אתה הולך, בן. הפלת את האישה הזאת." הוא הסתכל על בנו ישירות, "עכשיו תתנצל שנתקלת בה."

"סליחה." אמר הילד בביישנות. 

"זה בסדר." רג'ינה הנהנה לילד עם חיוך.

כשהאיש בעל השיער החום בהיר הניח את הילד, הוא הסתכל על רג'ינה ואמר, "אני מתנצל בשם הילד, גבירתי. הוא נוטה לרוץ לפניי." הוא נתן בה עוד מבט ושאל, "את בסדר?"

הוא החווה לכיוון בטנה ביד שמאל, "שניכם?"

"אני בסדר.", היא חייכה אליו. היא נתנה לבטנה עוד מבט, ואחר כך הניחה את ידה עליה. "אנחנו...." היא הרגישה מוזר להגיד זאת, "אנחנו בסדר."

"את בטוחה?" הוא שאל עוד יותר בדאגה.

רג'ינה הרימה גבה והגיבה, "אני בהריון, לא שבירה. אני מבטיחה לך שאני בסדר." היא הנהנה אליו.

"טוב, אם את בטוחה,", הוא הנהנן, "אנחנו צריכים להיות בדרכו. זה היה נחמד לפגוש אותך....טוב, להיתקל בך."

רג'ינה הנהנה שוב עם עוד חיוך רך ונפרדה מהם לשלום. כשהוא הסתכל אחורה, הוא יצר איתה קשר עין איתה וחייך. הוא נופף לה בידו החופשית שוב, והיא עשתה את אותו הדבר לפני ששניהם

נפרדו לכיוונים שונים. 

הפרק הקודם