קוסמת?

תודה ל-BOB THE MINION שנרשמה לעידכונים.

נעה רצה אל חדרם המשותף. מחשבות רבות התרוצצו בראשה 'אנחנו אף פעם לא מקבלים מכתבים, חוץ מי זה, למה רק לו? אולי זה טעות!כן זו טעות!'.

נעה התיישבה על המיטה והסתכלה בנעם בעיניים שואלות. "חיכיתי לפתוח איתך, אבל זה היה על המיטה שלי, ולא עם כל שאר המכתבים של אבא ואמא" אמר נעם בהתרגשות ובבלבול כאחד.

"מגניב!בוא נפתח!" נעה דיברה במהירות.

נעה התיישבה ליד נעם ובידיים רוטטות הם פתחו יחד את המכתב.

לכבוד מר נעם קרילון

תל אביב

שכונת המעפילים

קומה שניה, חדר מזרחי ליד השרותים.

"נעם, מאיפה יודעים כל כך הרבה פרטים עלינו?", נעה הייתה רגילה שדיברו עליהם כאיש אחד.

"לא יודע" אמר נעם מרוכז.

מר קרילון היקר,

נשמר עבורך מקום בבית הספר לקוסמים ומכשפות הוגוורטס.

הלימודים מתחילים ב-1 לספטמבר, אנא שלח ינשופך לא היאוחר מה-3 באפריל.

בברכה, מינוורה מקונגול, סגנית המנהל.

"מישהו עובד עלינו!" אמר בהחלטיות נעם, אבל בתוך תוכו הוא קצת האמין במכתב. 'כבר קרו לי מלא פעמים שדברים מוזרים קורים סביבי'.

"נכון, אתה צודק. אבל יש לי שאלה." נעה אמרה בשקט.

"כן"

"בעוד כמה שנים אנחנו ניאלץ להיפרד, לימודים וכאלה. מה נעשה אז?"

"נצליח בכל מקרה. את זוכרת את כל ההברזות שעשינו למורים והטריקים. אף פעם לא תפסו אותנו ולא ידעו על זה, נצליח!"

שבוע חלף והעיניין נשכח מליבם.

נעה ונעם היו באמצע משחק שחמט מסובך כשנשמעו דפיקות חלשות בדלת. נעם קם ובדק בעינית שבדלת מי זה, הוא ראה בחור צעיר ופתח.

"שלום, אבא ואמא לא בבית." אמר נעם מהר.

"שלום, אני פרסי וויזלי. האם אתה נעם קרילון?" אמר הזר, מסתבר ששמו פרסי.

"כן. מה אתה צריך?" אמר נעם כשפרסי התיישב על הספה בנוחות.

"אותך"

"מה??" צעקו נעה ונעם בפחד.

פרסי הוריד את כובעו שהסתיר את שערו האדמוני הפרוע. הוא היה רזה כמקלון וגבוה.

נעה רצה אל הטלפון וטילפנה להוריה שיבואו הבייתה.

פרסי החל לדבר כשהילדים מצונפים בפחד ליד הדלת.

"אתה קיבלת את המכתב נכון?אז אני הקוסם שבא לקחת אותך מהמוגלגים ולהראות לך את עולם הקוסמים עד להוגוורטס" 

"אתה משקר!" צעק נעם.

"מה זה מוגלגים?" שאלה בסקרנות לשם שינוי נעה.

"אהה, זה אנשים חסרי יכולות קסם, כך הם מכונים בעולמנו." הסביר פרסי.

"אל תתקרבי אליו!" לחש נעם רועד מפחד.

סיבוב של מפתח נשמע וההורים של השניים נכנסו במבט מופתע לגלות את הבחור הצעיר יושב על הספה בנוחות.

"מי זה?" שאלה דינה, אמה, את נעה שנראתה יותר גיבורה מנעם.

"נכון המכתב המוזר שנעם קיבל שבוע שעבר, אז הוא בא לקחת את נעם לשם." אמרה נעה בקנאה.

"שלום. אני מאוד שמחה שיש לי בן כשרוני כל כך!" אמרה דינה בחיוך.

סליחה שהפרק קצר, הבאים יהיו יותר ארוכים. ושוב תודה ל-BOB THE MINION שנרשמה לעידכונים.

הפרק הקודם		הפרק הבא