אפר אנוביס

זה היה בוקר רגיל עד כמה שמתאפשר לחרטומים.
קמתי בלי משימות חדשות.
איזה יופי.
תמיד היה קשה לי לקום בגלל בסתת.
הייתי רגילה למצוא אותה כשאני קמה, בעוד היא מתכרבלת במיטתי בגופה של מאפין החתולה שלי.
אבל התגברתי על זה בזכות וולט.
טוב איכשהו אני תמיד מגיעה לעניין וולט
אבל איך למען השם אפשר לשכוח אותו ואת העיניים המקסימות שלו?
בכל מקרה בדרך כלל שאני מזכירה את וולט זה בגלל שאני נתקלת בו.
ועכשיו למזלי אני נתקלת בו כמעט כל יום.
אז היום בבוקר כשנתקלתי בו הוא קרא: "מה שלום המעצבנת שלי?" (זה היה הכינוי שבו כינה אותי, כינוי נחמד לא?)
(זה לפחות לא הכינוי הדבילי שאתה המצאת לזיה. "זיוש"? מה זה אמור להיות קרטר?)
ואני החזרתי לו בכינוי משלי הכל בסדר כל עוד אתה לא מתכוון להטמוטת לי מתישהו "חפרן"! (אמרתי את זה בנעימה מזלזלת אבל כמו תמיד העיניים שלי אמרו אחרת.)
הוא ענה לאתגר שהצבתי מולו בקלות: "להזכירך אני אל המתים ואני לא מתכנן להטמוטת בקרוב חוץ מזה להזכיר לך מי מבינינו התמוטת אחרון?"
"טוב זה לא הוגן" קראתי. "אני בצעתי את לחש מעאת וזה יותר מכל מה שעשית אי פעם".
הוא חייך בלי להגיב כאילו הוא אומר לי שאין לי סיכוי לנצח ונישק אותי.
(כן קרטר, אתה תאלץ לסבול את הדרמות שלי במשך כל הסיפור אז או שתלך או שתשתוק.)
זו הייתה פתיחת בוקר נחמדה אבל כנראה שאח שלי היה צריך להחליט להרוס הכל כמו תמיד
כי הוא עוד פעם הגיע כמו תמיד בזמן שהוא לא נחוץ. לא שהוא נחוץ מתישהו.
(אי! קרטר זוכר שסיכמנו בלי לצבוט בסיפור הקודם? אח! טוב, אתה כבר תחטוף בפעם הבאה.)
אז כמובן שאני ווולט הפסקנו את הקטע הרומנטי והתידבנו לאכול עם כל חרטומי הנום ארוחת בוקר.
ולא הייתי רעבה באותו הזמן אז פשוט הסתכלתי על ח'ופו אוכל צ'יריוס.
תסמכו עלי עם משעממם לכם זה בדיוק מה שאתם צריכים לעשות.
פשוט לצפות בבון שמן אוכל צ'ריוס מגעיל.
טוב אז בזמן שהשתעממתי לי ליד וולט לא ידעתי שמשהו גדול יותר משחשבתי מתחיל להתרחש ממש ברגעים אלה
וזה כמובן אומר שבין רגע כל הנום שלנו זז ונשמעו אלפי פיצוצים וחבטות.
כל אחד מאיתנו קפץ ממקומו בבהלה.
הפתעו אותנו, אף אחד לא ציפה לעוד מלחמה לאחר נפילת אפופיס.

אבל כנראה שהמשמעות של להיות סיידי קיין אומרת שברגע שיש לך קצת מנוחה יקרה משהו חדש.

אני מניחה שהתרגלתי לזה אבל, זה מתחיל לעלות לי על העצבים.

(קרטר לא אכפת לי כמה זה מעצבן גם אותך! פשוט תיתן לי לסיים בסדר?)

היה נמאס לי להלחם שוב ושוב בלי הפסקה להירגע קצת.

בלי הזדמנות לחיות חיים נורמאלים

אבל בכל זאת אני המשכתי וממשיכה

להילחם.

הפרק הקודם