הריב על מאיה

*פרסי (ואנבת', וכל מי שמופיע בספרים פרסי ג'קסון) מופיע בפאנפיק למרות שהוא עוד לא נולד. הארי לעומת זאת לא נולד בגלל שהשנה היא 1959.

הפרק מוקדש לimagine it

____________________________________________________________________________

אחרי שהציג את עצמו נכנס האגריד לסלון והתיישב על הספה. הוריה של מאיה הציגו את עצמם, למרות שלא הבינו מי זה הענק הזה שיושב להם על הספה. הם מתו מפחד. לא כל-יום פוגשים ענק, לפחות לא מוגלגים. אבל אז קרה משהו עוד יותר מפתיע.

הפעם לא נשמעה דפיקה על הדלת. הדלת פשוט נפתחה, ונכנסו לביתה של מאיה שני אנשים  שהיא לא הכירה. בן ובת.

"שלום, אני פרסי ג'קסון, ורציתי להזמין את מאיה למחנה החצויים." אמר פרסי בצחוק.

"זה לא יפה, פרסי." אמרה אנבת'. "הם עוד לא יודעים מה זה מחנה החצויים."

"אולי מישהו יסביר לי מה  קורה פה? קודם ענק נכנס ומתיישב על הספה בבית שלי, ואחר-כך באים לכאן שני אנשים טיפשים שאומרים שטויות על איזה מחנה ו..." התחילה מאיה להגיד.

"ו...?" שאל אותה פרסי בצחוק. הוא תמיד התלוצץ. זאת כנראה הפעם האחרונה שהוא הולך להביא מישהו למחנה החצויים.

"אני אתחיל." אמר האגריד. "דמבלדור שלח אותי להביא להוגוורטס ילדה בת אחת'שרה שקוראים לה מאיה. קוראים לך מאיה?" שאל.

"אה... כן. איך ידעת את השם שלי?" שאלה מאיה בחשדנות.

"רק רגע!" התחילה אנבת' להגיד. "כירון אמר לנו להביא למחנה החצויים ילדה מאומצת בשם מאיה. את מאומצת?" היא שאלה.

"לא!" אמרה מאיה. "את לא רואה שההורים שלי כאן?" שאלה.

"אממ... מאיה, אני חושב שיש משהו שאנחנו צריכים לספר לך." אמר הוגו, אבא שלה.

"ומה הוא?" שאלה מאיה. תמיד לקח לה קצת זמן עד שהיא הבינה דברים, אבל עכשיו היא הבינה. היא מאומצת. למה הוריה לא סיפרו לה את זה?

"אז אם את קוראים מאיה," התחיל האגריד. "את לבוא אתי." סיים.

"לא! אם קוראים לך מאיה, ואת מאומצת, את באה אתנו. כירון אמר לנו להביא אותך למחנה." אמר פרסי.

"מאיה לא הולכת לשום מקום." אמרה ג'וליה, אמא של מאיה. "אנחנו ההורים שלה, והיא נשארת אתנו. אנחנו לא ניתן לאיזה אנשים זרים שבאים ומתיישבים על הספה, או אומרים שטויות על איזה מחנה לקחת את מאיה. היא הבת שלנו והיא נשארת אתנו." סיימה.

"אבל נכון אמרתם שהיא מאומצת..." אמר פרסי. "אז היא לא הבת שלכ-"

"תשתוק!" צעקה אנבת', אבל מאיה כבר היתה בדרך לחדרה. הקריאות של כולם לא הפסיקו את הבכי שלה, אלא רק הגבירו אותו.

"אני הולכת אליה." אמרה אנבת'.

"את לא הולכת לשום מקום!" אמרה ג'וליה. "וצאו מהבית שלנו." צעקה. אף אחד לא זז. "עכשיו! אם אתם לא הולכים מפה ברגע זה אני קוראת למשטרה." אמרה, קצת יותר בשקט.

"טוב, נראה לי שאנחנו הולכים..." התחיל פרסי.

"אנחנו לא הולכים לשום מקום." אמרה אנבת'. " או שאתה מפחד מ...כמה שוטרים נחמדים?" לגלגה. היא ידעה שזאת הדרך היחידה לגרום לפרסי להישאר שם. "מאיה באה למחנה החצויים עכשיו." אמרה אנבת'. "ולא נשאיר לכם זמן לקרוא למשטרה." אמרה.

"ס'חה, ס'חה רגע, מאיה באה אתי." אמר האגריד.

"באמת?" שאל פרסי, כשהוא מוציא את העט מכיסו.

"באמת." אמר האגריד, מחזיק את המטריה שלו חזק.

הפרק הקודם		הפרק הבא