הפוני הקטן שלי- הדור הבא

"טוב צ'יז," אמרה המנהלת סטארלייט, "אתה יודע למה אתה במשרד שלי?"

הם ישבו זה מול זה.

המנהלת היתה עם פרסותיה הקדמיות מונחות על השולחן כך שהן נוגעות זו בזו וצ'יז שיקף את צורת ישיבתה, מלבד העובדה שלמנהלת לא היה תרנגול גומי על הראש.

"כי היועצת טריקסי היתה תפוסה?" ניסה צ'יז הקטן את מזלו וחייך חיוך תמים.

המנהלת סטארלייט הרימה גבה.

"כן, כן, אני יודע," נכנע צ'יז הקטן, "אמא שלי תמיד אומרת שאני צריך להרגיע עם חוש ההומור שלי או שהיא בחיים לא תמצא לי שמרסייח שיחזיק מעמד יותר מחצי שעה.
בפעם הבאה במקום קליפת בננה מגה-מחליקה עם מסלול מכשולים אני פשוט אמלא קערה בסוכריות חמוצות מדי. אבל זה לא יהיה כזה מצחיק אם הם יאהבו חמוץ..."

"צ'יז פאי, הבעיה היא לא רק שהמתיחה שלך יצאה מגבול הטעם הטוב והתקרבה לגבול ההתעללות," אמרה המנהלת.
"אתה צריך להפסיק לבחור את המעשים שלך לפי מה שמצחיק אותך."

המרפק של צ'יז הקטן קפא בדרך לפה שלו.

"מה?!" הוא קרא בעיניים פעורות.

המנהלת סטארלייט נאנחה.

"אני לא אומרת שאסור לך להתבדח או לעשות מתיחות אף פעם," היא הבהירה,

"אבל אתה כן צריך ללמוד לחשוב על מה שנעים לאחרים ולא רק על מה שגורם לך הנאה. לסדר יצור באופן שפוגע בו אבל מצחיק אותך זו אנוכיות. זה ההפך מהיסוד שלך."

הפעם היה תורו של צ'יז הקטן להיאנח.

"טוב לב?" הוא שאל.

"לא, נדיבות. היסוד שלך הוא נדיבות," הזכירה לו סטארלייט.
היא הוציאה מתחת שולחנה תמונה של היסודות, והראתה לו בפרסתה את זה הסגול, בצורת מעוין.

"הייתי מראה לך את האמיתי אבל לצערי הוטל עלי להחביא את היסודות במקום קצת יותר סודי מהמגרה שלי," היא הוסיפה.

צ'יז הקטן נאנח שוב, אנחה שנשמעה כמעט כמו נהמה.

"אי אפשר להחליף?" הוא ביקש, "אני לא קשור לנדיבות. אני אוהב כיף ושיגועים וצחוקים!"

"בדרך כלל אני לא דורשת מתלמידים התנהגות שלא טבעית להם, אבל לפעמים אין ברירה," ענתה סטארלייט בעדינות.

"אם יש מישהו שחברות לא טבעית לו, אני מצפה שהוא ילמד כאן את זה. נדיבות אולי לא טבעית לך כמו צחוק, אבל אני מצפה ממך ללמוד את זה.
עכשיו לך ותציג שוב את בית הספר לפינקי כיף, אבל בצורה נדיבה הפעם. ועדיף שתעזור לנקות את הבלגן שיצרת לפני זה."

"כן, המנהלת," ענה צ'יז הקטן ויצא מהמשרד בראש מושפל, בונלס 6 רכוב על גבו וראשו מושפל גם הוא.

"אוף, איך אני אהיה נדיב?" שאל צ'יז הקטן את בונלס 6 בזמן שתלש כריות פלוצים מהרצפה של חדר האוכל,
"איך אמורים להציג את בית הספר באופן נדיב? לעשות סיור ואז לתת מתנה? איזו מן מתנה אני אתן?"

הוא הרהר בדבר בזמן שהמשיך במלאכה, ובזמן שתלש את הכרית האחרונה הוא מצא פיתרון.

"אהה!" הוא צהל ונשף לתוך צפצפה שלא היתה שם קודם, "זה רעיון מבריק! היא תמות על זה! אין מצב שזה יכול להשתבש!"

צ'יז הקטן רץ כחץ מקשת אל ביתו, ובונלס 6 נצמד אל גבו.

צ'יז סנדוויץ' היה מופתע לראות את הבן שלו.

"מה קרה?" הוא שאל. "נמאס לך מבית הספר כל כך מהר?"

"לא," ענה צ'יז הקטן נמרצות, "אני בשליחות חשובה! תן לי את קופסת המתנה הכי גדולה שלך! זה עניין רציני."

"רציני?" חזר צ'יז סנדוויץ' בגיחוך.

צ'יז הקטן צמצם את עיניו.

"רציני על-חלל ובכלל מתולתל," הוא הבהיר ביתר רצינות.

"בסדר, אני על זה," ענה צ'יז סנדוויץ' וקרץ, "ברגע שאמצא אותה!"

צ'יז סנדוויץ' החל לחפש במחסן, וצ'יז הקטן מיהר למטבח, שם פינקי פאי הסתכלה בריכוז על תרשים מסובך במיוחד.

"הי, צ'יז הקטן, מה אתה עושה כאן?" היא פנתה אליו ושאלה ברגע שנכנס, "אתה בשליחות חשובה של עניין רציני?"

"בדיוק!" שמח צ'יז הקטן על ההבנה, "אני צריך את עוגת ההתנצלות הכי גדולה שלך."

פינקי התנשמה.

"אתה לא מתכוון לעוגת ה-אני-מתנצל-מכל-הלב-צערך-גורם-גם-לי-כאב?" היא ווידאה בנשימה אחת.

"הו, כן, אני מתכוון בדיוק לזה," ענה צ'יז הקטן בקול צרוד ועמוק שלא כרגיל,
"ואני רוצה שהחתימה בראש העוגה תהיה פרצוף כל כך מצטער שהוא יגרום למי שמסתכל עליו לבכות."

פינקי פאי קשרה את הרעמה ואת הזנב הענקיים שלה בסרטים.

"אני על זה," היא אמרה בעיניים מצומצמות.

תוך זמן קצר באופן מרשים, צ'יז הקטן כבר לקח לבית הספר את מה שהוא היה צריך.

"נחמד שהסייח שלנו בא לבקר אותנו כל כך מהר," אמר צ'יז סנדוויץ' לאשתו כשעזר לה לנקות את המטבח.

"קשה לקרוא לזה ביקור בהתחשב בזה שזה היה חלק ממשימה," פינקי פאי ענתה והעלימה כמה כתמים של ציפוי מהשולחן.

"אה..." אמר צ'יז סנדוויץ' בהבעה הרבה פחות מחויכת, "כשהוא אמר רציני על-חלל ובכלל מתולתל, הוא התכוון רציני כמו דו-שטות* או רציני כמו ההורים שלך?"

"הייתי אומרת שזה השני בהתחשב בזה שהוא ביקש ממני עוגת אני-מתנצל-מכל-הלב-צערך-גורם-גם-לי-כאב," ענתה פינקי פאי באגביות.

צ'יז סנדוויץ' התנשם. "אוי לא," הוא אמר.

*דו שטות- במקור גוף-אוף (Goof-off), דו קרב של בדיחות מוגזמות, שירים טיפשיים, מתנות מטורללות והשתטות כללית.

הפרק הקודם