בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

אני לא יודע אם הפרק הזה יתפרסם ביום בו אני כותב שורות אלו, אך כולי מלא תקווה שכן.

ולכל מי שאומר שהפרק הקודם היה טוב, אז שידע שמרוב התקפי לב כמעט לא המשכתי לכתוב. סתם, סתם.

נקודת מבט של סרינה

הם באמת רוצים שאני אלך לישון? דווקא עכשיו? מה אני אעשה עם חיי?

"אני לא ישנה בשעות כאלו!" אמרתי. "אני חיית לילה, ואתם תצטרכו להסתדר עם זה. אם לא נאה לכם, אני-"

"לא, זה בסדר." אמר ג'ינקס. "אני כבר רגיל, בתור מי שמסתובב ביער שלנו. רוב מי ששותף למה שאני, כלומר אחד מהדברים המסוכנים שביער, הוא חיית לילה. על פי מה שאני מנחש, גם אצלך יש יער ואת אחד יצורי הלילה המסוכנים ביותר."

"אמנם אני לא כמוכם," אמר פרסי. "אבל באמת לא איכפת לי באיזו שעה תלכי לישון. אם אני מבין נכון, כמות השיעורים שלך הכי מועטת כדי שתוכלי לנמנם באמצע היום."

"אתם אנשי היום הכי מוצלחים שאני מכירה," אמרתי. "וזה לא שאני סובלת, וזה לא שאין לי חברים."

"ברור שיש לך חברים," אמר ליאו. "או שכל האנשים באיזורך היו מוגדרים כטמבלים חסרי השכלה וידע במציאת חברים."

"אז מה את תעשי במקום לישון?" שאל ליאון בסקרנות. "כלומר, זה מאד מעניין לדעת מה אפשר לעשות כשכולם ישנים."

"אני אעשה ס"ל," אמרתי. "הכוונה לסיור לילי. אני אבדוק את המקום, אשוטט בו, אכיר אותו טוב, ואם יהיה עכברוש אני אעיף אותו מהחלון."

"את יודעת לתפוס עכברושים?" שאל איידן בפליאה. "הרי הם זריזים ממש, ולתפוס אותם בלי מלכודת זה חסר היגיון!"

"אני, בתור הלע"ר, יודעת לעשות כמה דברים." אמרתי. "לע"ר זה ראשי תיבות של לוכדת עכברושים ראשית. כשאני הופעתי פה באמצע הלילה השתמשתי בכישורי, וזרקתי עכברוש כדי להחליט לאן ללכת."

"עכשיו הכל ברור!" קרא ג'ינקס. "את זרקת עלי את העכברוש המסכן! ואני אמרתי לעצמי שאין שום קשר בין העכברוש לפנתרה..."

"אז בגלל זה העכברוש גנח מכאב, זה היית אתה!" אמרתי בהבנה. "ורק נדמה לי, או שהעלית את העכברוש באש?"

"לא, לא נדמה לך." אמר ג'ינקס. "פשוט כשמשהו עף עלי ומתנגש בי, אני מבעיר אותו מתוך אינסטינקט."

"אינסטינקט מעניין," אמר אריק. "אני לא נוהג לעשות כאלה דברים. גם לא בטעות..."

"יופי, נהדר, מקסים." אמרה בתאני. "עכשיו אפשר ללכת לישון? כי נדמה לי שחוץ מסרינה כולם פה רוצים לעשות את זה".

"בסדר, נכון, אני רוצה לישון." אמר ליאו. "ואני סומך עלייך שאני לא אראה אף לא עכברוש בודד בטירה. אה, ודרך אג-"

"כן, דרך אגב, שימי עין כשאת ממלאת את תפקידך." אמר ליאון. "אני רוצה שתהיי המומחית מספר אחת בכל מה שנוגע למעברים סודיים, הבנת?"

"בסדר." אמרתי, וכולם הלכו לישון. אני עוד אפתיע אותם עם כמות המעברים הסודיים שאני אמצא...

עליתי גם אני לחדרי הבנות, כדי לבדוק אם יש עכברושים או מעברים סודיים. הסתובבתי בחדר בלי שאף אחת תשים לב אלי, ומצאתי שלושה עכברושים. נראה לי שאלה כל העכברושים שהעזו להיות בחדרי הבנות.

מה שהיה יותר מעניין, היה זה שמצאתי שם דרך קיצור לחדרי הבנים, ודרך קיצור למועדון. הלכתי אל חדרי הבנים, ושם היו רק שני עכברושים. היה את המעבר הסודי שבו השתמשתי, והיה מעבר למועדון.

בחדר המועדון לא היו עכברושים, וחוץ מהמעברים לחדרי הבנים והבנות, היה שם עוד שני מעברים: אחד שכנראה יוצא אל מחוץ לטירה, ואחד למטבחים. היה ברור שמישהו השקיע במעבר למטבחים, כי חצי היה מעלית וחצי מגלשה.

ככה המשכתי את הס"ל שלי, וגיליתי מלא מעברים (ידעתם שאפשר לעבור ממגדל האסטרונומיה לחדר המנהל? או שאפשר לעבור דרך פסל באמצע מסדרון ישר אל כיתת שינוי צורה?).

הייתי ממש מאושרת, ונראה לי שתפסתי את כל העכברושים שהיו בטירה. אפילו מצאתי במטבחים אוכל, והוא היה ממש טעים! עברתי מהמטבחים לאולם הראשי (דרך מעבר סודי), והמשכתי לשוטט.

הלכתי באחד המסדרונות, ושמתי לב למשהו חשוד: חמישה עכברושים רצו במהירות לעבר קיר, והיה נראה שמישהו מפחיד אותם. זו בטח אני.

זינקתי על העכברושים ותפסתי אותם, חוץ מאחד שברח. מה לעשות, לא הייתי מוכנת והם היו חמישה. אבל אז קלטתי משהו.

העכברוש שכמעט תפסתי ברח ישר אל הקיר, והוא לא שינה את דעתו בנוגע לכיוון שאליו הוא הולך. כן, הבנתם נכון, אני יודעת לזהות מתי שעכברוש משנה את דעתו.

מה שהיה מוזר, זה שהקיר השתנה טיפה ויצר חור שהתאים בדיוק לצרכיו של העכברוש. זה היה מאד מתסכל. איך אני אמורה למצוא ככה את כל העכברושים? הקיר עושה להם פרוטקציות!

"איך אני אמורה לתפוס אותם? אני צריכה לתפוס את כל העכברושים..." הוגעתי את מוחי אחר פתרון. לפתע קרה דבר מאד מוזר.

הקיר השתנה שוב, ויצר דלת שמספיק גדולה בשביל שאני אעבור אותה. חכו חכו, עכברושים! אני הולכת לגמור אתכם! רק השאלה היא איפה אני אאחסן אותם...

נכנסתי לחדר וסגרתי מיד את הדלת. היו שם המון עכברושים, ושק אחד מאד עמיד. לקחתי את השק ושמתי בו את כל העכברושים, אלה שלקחתי לפני זה ואלה שעכשיו.

החדר היה ממש מותאם לתפיסת עכברושים, לא הייתי צריכה להתאמץ בכלל. וחוץ מזה, נראה לי שאלה כל העכברושים שנשארו בטירה הזו.

פסעתי אל מחוץ לחדר, והדלת נעלמה. היה נראה שבעצם הקיר דווקא אוהב אותי, כי הוא נתן לי מקום ממש מוצלח...

עכשיו אני יכולה להמשיך. אולי בעצם לא עכשיו, אני רעבה. בו ברגע שהעליתי את המחשבה על זה שאני רעבה, הקיר השתנה שוב ויצר דלת אחרת.

נכנסתי לשם, והכל שם השתנה! במקום להיות חדר מוצלח לתפיסת עכברושים, הוא הפך למטבח מלא כל טוב! איך זה יכול להיות?

אכלתי ואכלתי, ותוך כדי זה הרהרתי בעניין. בעצם כשחושבים על זה זה די פשוט, כל פעם שחשבתי שאני רוצה משהו, הקיר נתן לי אותו.

סיימתי לאכול, ופניתי לבדוק את הההשערה. "אני רוצה מקום לאימונים" ייחלתי בליבי, ודלת הופיעה. נכנסתי לחדר, וראיתי שהוא נראה כמו היער שלי שהוא המקום הטוב ביותר לאימונים שלי. מגניב.

צעדתי החוצה ודמיינתי מחסן ענק, וכשנכנסתי ראיתי שיש שם כל כך הרבה דברים, שאני יכולה למות רק מלהסתכל.

יצאתי פעם נוספת, אבל הפעם לא ממש חשבתי, וכבר הופיעה דלת. נכנסתי בפליאה, וגיליתי שזה חדר שירותים. למעשה אני באמת הייתי צריכה לשירותים, אבל לא חשבתי על זה.

אחרי שיצאתי שוב, חשבתי שאני רוצה לתפוס את כל העכברושים שנשארו בטירה אם נשארו. הקיר הפך למעבר סודי.

בצד השני של המעבר הסודי היו המרתפים (כן כן, הגעתי למרתפים כבר), אבל אני נפלתי ישר על שולחן. באופן לא מפתיע השולחן נשבר.

בהתחלה חששתי שהקיר עבד עלי, הרי כבר בדקתי את המקום. אבל אז ראיתי שבתוך אחת מהרגליים של השולחן הייתה מאורת עכברושים. הקיר הזה ממש מתוחכם.

מרוב בהלה העכברושים יצאו מהחור, וככה תפסתי את כולם. טיפסתי במעבר סודי אל האולם הראשי, משם עברתי לכיתת לחשים, ומשם אל הקיר.

חשבתי לעצמי שאני רוצה הפנייה לכל שאר העכברושים שיש בטירה, ואם אין עוד אני פשוט רוצה לנוח. דלת הופיעה מיד.

נכנסתי לדלת, וראיתי שהמקום מתאים למנוחה. יופי, זה אומר שאין עוד עכברושים. יצאתי ובדקתי ככה גם על מעברים סודיים, והתוצאה הייתה שווה. אחרי מנוחה קצרה בחדר, עשיתי את דרכי חזרה (דרך משרד המנהל והמטבחים) אל החדרים.

מעניין מה יהיה להם להגיד על התגליות שלי.

אז באמת אני לא הצלחתי לגמור באותו יום שכתבתי את השורות הראשונות. מה לעשות, יש לי עומס. לפחות אני כותב, בניגוד לכמה וכמה אנשים אחרים.

הפרק הקודם		הפרק הבא