המפחידנים 1- דבש החכמים

האיש שנדחק מבעד לפתח הצר בדלת החורקת אל האוויר הלוהט והיבש לא היה דומה בכלל לבן אדם.
כל גופו היה מכוסה במקרה חמור של אבעבועות תרד. שלפוחיות ויבלות ענק מכוסות בשערות ירוקות כמו תרד צמחו על כל גופו. העור שלו היה מצומק ודוחה, ירקרק קצת גם הוא. השיער הירוק שלו היה אסוף בקוקו שמוט. הוא ריחף כמו מריה. רגליו היו עקומות ונראו כאילו סחטו מהן מיץ רגליים, כי נראו מנוונות לגמרי. בכפות הרגליים היתה דבוקה לו חמאת בוטנים נצחית מטפטפת ונמרחת. העינים שלו היו הדבר היחיד ההגיוני. הן היו ירוקות חומות וקטנות. הפנים שלו נראו רגוזות והיו מעוכות כמו של כלב בולדוג. הוא לבש חליפה רשמית, כמו המבט שניבט מעיניו, מה שהיה קצת מוזר על הגוף המסריח גדל המימדים הזה. זואי ידעה שהכל תוצאה של חמשת רעלי המפחידנים.
״אם ככה, אורחים״ הוא נהם בקול צרוד ״אחרי שביקשתי שלא יבואו לכאן אורחים, מה?״ הוא נראה זוועתי והתנשא מעליהם.
״אני מצטערת אדוני״ מריה אמרה במהירות ״אנחנו ממש צריכות עזרה!״
״אני לא האיש המתאים לכך״ אמר המפיטי והתחיל לסגור בפניהם את הדלת
רייצ׳ל הניחה את רגלה על המפתן ומנעה ממנו לסגור את הדלת
״אנחנו רק צריכות שתגיד לנו איך משמידים את היצור שהוא הכלאה בין סוראסאן לאניטיפש״ היא התחננה
האיש פתח עוד קצת את הדלת ״ולמה שאני אעשה את זה?״
״למה לא?״ הקשיתה רייצ׳ל
״הממ…״ המהם המפיטי ״אני אגיד לכם רק אם תמלאו שלוש משימות קשות, כל אחת בתורה״
״בסדר״ אמרה זואי במהירות, נזכרת במה שאמר להן הפרופסור ביר.
״הכנסו״ האיש הזמין אותן בתנועה גסה להכנס.
זואי נכנסה, יחד עם מריה ורייצ׳ל. החדר היה מרובע והיה עשוי מאבן קשה וקרה. על השולחן ניצבו חמש קערות, אחת לכל רעל מרעלי המפחידנים. ״מה המשימות?״
״טוב״ הוא חייך וחשף שני טורים של שיניים צהובות ״המשימה הראשונה היא במיוחד בשבילך״
זואי המתינה במתח. המפיטי הוציא מהמדף בתנועה חלקה קרמבו שלם ומתוק. 
״המשימה שלי היא לאכול קרמבו?״ קיוותה זואי
״ברור שלא״ הוא צחק בקול צרוד, צחוק לא נעים בכלל. ״בואו איתי״
הוא הוביל אותם לחדר קטן אשר במרכזו היה רק שולחן אבן פשוט.
״אני סוגר את שלושתיכן כאן. בלונדה, ג׳ינג׳ית, אתן יכולות להביט כרצונכם על זואי שתנסה ללא הצלחה להוריד את העטיפה מהקרמבו בלי שתקרע או בלי שהקרמבו יישבר. אסור לכן לעשות זאת במקומה, כי אז יישמעו צפצופים ואני אדע שרימיתן.״
מריה הביטה אל זואי בחשש. זואי חנקה גוש שעמד בגרונה. כידוע לכל, המשימה שהטיל עליה המפיטי היא בלתי אפשרית כמעט.
״אני מוכנה״ אמרה זואי
״אם ככה, להתראות״ המפיטי חייך חיוך מזוויע ונעלם, מקפיד לנעול אחריו את הדלת.
״איך אני אמורה לעשות את זה?״ זואי טמנה את פניה בזרועותיה בייאוש עמוק. 
״אני למדתי שיטה לעשות זאת״ רייצ׳ל נראתה רגועה יחסית ״תרימי את העטיפה לאט לאט ופרשי אותה בעדינות. אחר כך אני אגיד לך״
זואי התחילה, ובינתיים רייצ׳ל לחשה משהו על אזנה. מה היה הסוד? הלוואי שהייתי יודע! אבל רק רייצ׳ל וזואי יודעות. בכל אופן, זואי הצליחה לפתוח את העטיפה, אחרי כמה שעות של מאמץ, באופן מושלם.
״רייצ׳ל, את אלופה!״ מריה קפצה על רייצ׳ל בסוף. ״עכשיו בואי נצעק להמפיטי. מה את אומרת זואי? זואי?״
כשלא נשמעה תגובה, מריה הציצה מעבר לכתפה. זואי עמדה שם, בפה מלא קרמבו.
״אסור לאכול?״ היא משכה בכתפיה והתאמצה לבלוע. קצפת נמרחה לה על הסנטר.
״זואי!״ צעקה רייצ׳ל באכזבה ״הרסת את הכל! עכשיו לא נצליח להציל את דבש החכמים!!!״
״כי אכלתי קרמבו?״
״כן!״ צעקה גם מריה.
״רגע, רגע, פוס. אל תתיאשו כל כך מהר. אני מכירה יופי של מתכון לקרמבו!״ זואי בלעה וניגבה את סנטרה בכף ידה.
״אז? אין פה מטבח, נכון?״ מריה אמרה בחוסר סבלנות
״אז מתגנבים למטבח!״ רייצ׳ל חייכה עם סיכה ביד
הבנות פרצו את הדלת, בעזרתה הנדיבה של רייצ׳ל, ואחר כך התגנבו בקושי למטבח.
תוך עשר דקות זואי הכינה קרמבו. מעוך במקצת ורטוב, אבל אחרי כמה דקות היא ומריה הצליחו- גם עם בקושי- ליישר אותו. הן התגנבו חזרה לחדר, נעלו אותו, והתמוטטו על הרצפה.
״ה-המפיטי!״ התנשפה רייצ׳ל ״סי-ימ-נו!״
הדלת נפתחה והוא חייך אליהן כמו גורילה ״כמה מרשים! אבל יש עוד 2 משימות, אל תשכחו!״
״אני אעשה את המשימה השנייה״ מיהרה מריה לומר.
״בסדר״ הוא צחק את אותו צחוק מריר ״בואו איתי״
הבנות הלכו והאיש הוביל אותם למסלול ריצה ארוך. חתיכות לגו היו מפוזרות על כולו.
״בלונדה״ המפיטי פנה אל מריה ״את צריכה לעבור את כל המסלול בלי שתדרכי על אף חתיכת לגו.״
זואי עצמה את עיניה בחרדה. מי שהיה בבית עם הרבה אחים שאוהבים לגו יודע שמשימה כזאת היא בלתי אפשרית.
אבל מריה הנהנה וקרצה לחברותיה.
המירוץ התחיל. 
מריה ריחפה נמוך, כאילו היא לא חולה בתעופוניה. היא שלפה מנעליה כפות רגליים מספוג, וכשלבשה אותם, היה נראה שהיא הולכת. המפיטי יצא מהחדר.
מריה ריחפה בקלילות לאורך כל המסלול, הורידה את רגלי הספוג וקראה להמפיטי.
כשהוא בחן את רגליה, הוא ראה שהן כלל לא פצועות.
ואז הוא הבין
״את חולה בתעופוניה!״ קרא בזעם
״אז מה?״ מריה משכה בכתפיה ״לא אמרת שאסור״
הוא נהם ואז נראה פתאום מחייך ״טוב, רק הג׳ינג׳ית נשארה״
״מה המשימה שלי?״ רייצ׳ל נעמדה מולו באומץ
״המשימה שלך היא״ הכריז המפיטי ״מבחן המרשמלו!״
למי שלא יודע, מבחן המרשמלו הוא מבחן שעושים לילדים בגיל שלוש. מניחים מולם מרשמלו, ועוזבים אותם לנפשם עשר דקות. אם הם לא אכלו את המרשמלו, הם יקבלו שתי מרשמלו. זה מבחן שבודק דחיית סיפוקים אצל ילדים.
רייצ׳ל פרצה בצחוק ״אין בעיה!״
המפיטי סגר את שלושתן בחדר והניח מול רייצ׳ל המתפקעת מצחוק מרשמלו.
מריה התקרבה, גם היא מתפקעת מצחוק, הושיטה את ידה, ואז מבט רעב עלה על פניה.
״מריה, לא!!!״ צעקה זואי
״אני לא יכולה להתאפק!״ ייבבה מריה ו- אכלה את המרשמלו
״מריה!״ רייצ׳ל הייתה מיואשת
״מה הבעיה?״ מריה אמרה בפה מלא
״את לא היית אמורה לאכול את המרשמלו!!!״
שתיהן פנו להביט בזואי. היא התעסקה בכפות הרגליים מספוג של מריה
״תראו״ זואי אמרה בכובד ראש ״הלמטה של כפות הרגליים נראה כמו המרשמלו״
״את גאונה, זואי!!!״ רייצ׳ל חיבקה אותה.
הן פרסו חתיכה מכפות הרגליים וסידרו אותה בצורת מרשמלו.
המפיטי נכנס
״לא אכלת את המרשמלו״ אמר באכזבה
״מגיע לנו הסוד״ דרשה זואי
״אם כך, הסכיתו ושמעו״ הסכים המפיטי
הוא הוביל אותם לסלון והם התיישבו על הספה.
״הסוד״ פתח המפיטי ״הוא פחד״
״פחד?״
״צריך להפחיד את היצור. קשה להפחיד אותו״ הוא נשף בחוסר סבלנות ״תצטרכו למצוא דרך״
״תוכל לספר לנו קצת על המקום בו הדבש נמצא?״ ביקשה מריה
״או-קיי״ הוא רטן ״לא אוכל לספר לכם איפה זה בדיוק, אבל אוכל לספר לכן שכדי להגיע אליו תצטרכו לעבור חדר בריחה קשה. בעצם שלושה חדרים. ואז תגיעו למבוך מלא באניטיפשים וסוראסאנים. כשתסיימו את המבוך, תגיעו לחדר קטן ובו תיבה. בתוך התיבה שוכן הדבש אך מולו יש את האניראסאן. תצטרכו לחשוב על הדבר הכי מפחיד בעולם ולהפחיד אותו עד מוות. בהצלחה, אני מניח שאצטרך לומר זאת״
הן יצאו אל האוויר החם.
״מה השעה?״ שאלה רייצ׳ל
״בערך עשר בבוקר״ אמרה זואי בשקט ״מקווה שלא פספסנו את הגמל. אם פספסנו, נשאר פה לתמיד.
הן צעדו כמה דקות עד שהגיעו למקום שבו חיכו להם הגמל והרוכב.
אבל הם כבר לא היו שם 

הפרק הקודם		הפרק הבא