אלבוס דמבלדור

פרק 17

אלבוס ניגש בחשש לעבר הידית החלודה מעט של הדלת.
"אולי לא כדאי להיכנס?" אמר קורק בחשש שלא אופייני לו.
"מכל האנשים שאני מכיר, דווקא אתה מפחד להיכנס לשם?" שאל אלבוס בשלווה כשגבו מופנה אל קורק.
"צ...צודק" כנראה שקורק ניסה להישמע בטוח בעצמו.
אלבוס פתח את הדלת. בפינת החדר שכבה דמותו של פיטר, הגופה הצחינה וכמה רימות כבר כירסמו אותה. אלבוס תהה בטיפשות איך ייתכן שהרימות הגיעו לשם.
"הוא... הוא מת?" שאל קורק, קולו של קורק עדיין רעד.
"כנראה... אבל לאן נעלם סרפנט?" אמר אלבוס והסתכל סביבו, מנסה לראות שנית את הדמות הגבוהה בברדס.
"סרפנט לא קיים!" אמר לו קורק, קולו הפסיק לרעוד.
"אז מי הרג את פיטר?"
שתיקה.
אלבוס התקרב אל הגופה. הוא בעט בה קלות. הגופה, שמקודם הייתה בגבה אל אלבוס, נפלה בקול חבטה על גבה. מבטו של פיטר היה חלול ושום סימני הריגה לא נראו על גופו.
"קללת קדברה..." אמר אלבוס לעצמו.
אלבוס הסתובב.
"קורק... תקרא לאחד הפרופסורים!" אמר ל אלבוס, אך קורק לא היה שם.
"קורק?" צעק אלבוס.
המהירות שבה נטוות תעלומות מדהימה, מהירות הפתירה של אותן תעלומות גם מדהימה, אך מדהימה באיטיותה.
אלבוס הבין שעניין סרפנט יצטרך להידחות, שוב פעם. אלבוס מיהר לעבר הדלת, אך היא הייתה נעולה. ברור שקורק זומם משהו, עוד משהו שהיה ברור זה שקורק לא מכיר מספיק את אלבוס.
"בומבסה!" צעק אלבוס ונופף בשרביטו. הקיר התמוטט לרסיסים קטנים. אלבוס רץ מעבר לפתח שנוצר, ואז, בעקבות נקיפות מצפון על הדלת ההרוסה, נופף שנית בשרבייטו ואמר "רפארו". הדלת תוקנה.
אלבוס רץ ברחבי הוגוורטס. איפה קורק יכול להיות? פתאום עלה במוחו רעיון. בכיתה! שלא יחשדו בכלום. הוא רץ בשיא הכוח לכיתה, וכבר ראה את דיוקנו של הקוסם המשוגע שצעק לעברו "קללת נזלת אף פעם לא עוזרת!", הדלת השחורה של הכיתה כבר נגלתה לעיניו של אלבוס. פתאום משהו פגע בראשו, ראייתו הטשטשה, ראשו פגע בריצפה ועיניו נעצמו מעצמן.

 תגובוווווווווווווווווווווווווווווותתתתתתתתתת

הפרק הקודם		הפרק הבא