המפחידנים 2- גנבי החטיפים

״דני״ השתנקה זואי. הפרסה הכבדה לחצה על החזה שלה והיא התקשתה לנשום.

״ניצחנו״ דני החזירים נהם ״ולא קוראים לי דני. שמי הוא פריי.״

״עבודה טובה, פריי״ החזיר שאמר את זה היה מבוגר מפריי בכשלוש עשרה שנים. הוא היה זקן וקפלים היו על כל עורו.

״תודה דריי״ דני - לא, פריי - נשם לרווחה. ״סוף סוף נהרוג אותם ונחזיר להם על מה שעשו!״

״נחזיר!״ הריעו שאר חזירי החבורה ״נחזיר! הידד לחזיר!״

״התפקיד שלי הוא לדבר בחרוזים, אבל אתם באלף בית בכלל לא מדברים״ דנה רעדה ״וזה דני, והוא אחי. פריי זה שטויות, דני הוא ודנה אנוכי״

הבריון ליטף את דני בכפפת ברזל. הוא כמו תמיד לא הוציא מילה מהפה.

״אני אהרוג אותך״ פריי חשף את שיניו הצהובות את זואי

״בסדר״ היא נאבקה לנשום ואצבעותיה ניסו נואשות לקלף את הפרסות מגופה ״רק תגיד לי קודם- מי אתם? למה אתם שייכים?״

״למה שנספר לך?״ גור חזירים ניסה להדחף בין שאר החזירים. הוא היה צעיר מדני בשלוש ארבע שנים.

״תודה, שריי, אתה חניך אלוף״ חייך פריי ״אבל נראה לי שבכל זאת אספר לה״

הוא התיישב לצידה ופתח את פיו הלא חרוזי.

״כשמצאנו אתכם בשנה שעברה,״ אמר, ״שמחתי להכיר אותך ובאמת הייתי חבר שלך. היה לי כיף איתך. אבל אז…״ הוא בלע את רוקו.

״כשקיבלתם את המשימה אני כעסתי מאוד. הבנתי משהו חשוב. הבנתי שמפחידנים אוכלים תפוצ׳יפס״

״נו, ומה הבעיה?״ תהתה רייצ׳ל ״הרי זה חטיף טעים ומלוח, ולמה שלא נאהב אותו?״

פריי קם וגופו הגדול והשמן נישא מעליה. זואי ראתה רצח בעיניו.

״לא, זה לא בסדר!״ הוא צעק ״חשבת פעם איך מרגיש התפוצ׳יפס כשאוכלים אותו? חשבת מה זה להלעס ולהינגס ולהיות בבטן של מישהו אחר??!!״

״מה? אבל…״ זואי הייתה המומה ״התפוצ׳יפס הוא בסך הכל תפוחי אדמה… הוא לא מרגיש כלום…״

פריי נעצר ״אל תפריעי לי!״ זעם ״בכל אופן, אחרי שגיליתי שמפחידנים עושים דבר כל כך נורא, היה ברור לי שאני עוזב אותם. הצטרפתי לכנופייה בשם ׳מגיני הצ׳יפס׳, כנופייה של חזירים שמתנגדים לאלימות. קיבלתי משימה- לעצור את גנבי התפוצ׳יפס וגם את המפחידנים. והצלחתי. גיליתי איפה אתם בדיוק אחרי שהבסתם את הגנבים״ הוא נראה גאה בעצמו.

״אבל דני״ זואי דיברה אליו כמו שמדברים אל ילד בן שלוש ״צ׳יפס זה אוכל, זה תפוחי אדמה. זה צומח, לא חי. לא כואב לו כשאוכלים אותו.״

פריי נשאר עם פה פעור מרוב כעס. לרייצ׳ל היה רעיון טוב יותר.

רייצ׳ל חמקה בין החזירים והרימה חתיכה של תפוצ׳יפס מכיסה. היא דחפה את החתיכה לפיו הפעור של דני.

דני צרח ״אני מצטער, רליי-״ ואז נעצר, מגלגל את הטעם על לשונו הוורודה והדביקה.

״עוד״ דרש ״הפעם אני רוצה לאכול את מליי״

״איך הולכים השמות של התפוצ׳יפסים?״ התעניינה מריה

פריי הסכים לענות: ״לתפוצ׳יפסים יש רשימת שמות שחוזרת על עצמה, לפי האלף בית. אליי, בליי, גליי, דליי, הליי, ווליי, זליי, חליי, טליי, יליי, כליי, לליי, מליי, נליי, סליי, עליי, פליי, צליי, קליי, רליי, שליי ותליי״ הוא השתתק לרגע ״ויש גם זבולון״

״אבל עכשיו לא צריך את השמות הללו״ אמרה רייצ׳ל ״הרי גילית שצ׳יפס הוא רק אוכל טעים״

״נכון״ הוא מלמל בקול עמום, כי פיו היה מלא

אחר כך שלושתן חילקו תפוצ׳יפס לכל החזירים, ואחד אחד הם הבינו שצ׳יפס- זה- רק- אוכל! טעים.

״ניצחנו״ אמרה זואי לבריון המגודל ״מה שלא התכוונת לעשות עם החזירים התמימים, זה לא עבד לך״

״אופס״ הוא רטן. הוא הסיר באיטיות את הקסדה שלו.

ומי שהיה מתחת לקסדה, מי שהיה כל כך מוכר, היה…

הפרק הקודם		הפרק הבא