אנג'ל סאקורה

חלק ב': פרק 1-דם ראשון

סקיילר

כשה יצאתי מין היער בריצה, קפאתי במקומי. הדלת לבית הייתה פתוחה והיה שקט, שקט מדיי.

"מאמה!"צרחתי כשדמעות יוצאות מעיניי. רצתי דרך הדלת לתוך הסלון, עמדתי שם כשעיניי פעורות לרווחה.

הולמס, אמא שלי שכבה על גבה, מתה, קרה, אם עניים פעורות בהפתעה וחיוך המוות מתנוסס על פניה. קירות הבית היו מכוסים בדם מרוח וכתובת אחת נוצצת נראתה על קיר לבן יחיד:

"האישה הזאתי, לא תקום מהמתים".

נפלתי על ברכיי רועדת, אחזתי בידיי מנסה להפסיק לרעוד. ואז צרחתי, צרחתי את כל היאוש שלי, מאז שהנרי מת הרגשתי רק יאוש, שאני מנהיגה כל כך גרועה. צעקתי את הכעס שלי ואת הפחד שלי.

הולמס מתה, וזה באשמתי. לא הגנתי אליה מספיק.

קולות צעדים נשמעו מאחוריי כשחבריי ללהקה נכנסו הביתה בריצה. קולות השתנקות וצעקת החרדה של רוז נשמעו מאחוריי.

"מאמה..."לחש האנתר. הוא קרע על ברכיו והשפיל את מבטו, דמעות ירדו מעינייו, כולנו היינו בשוק.

כמה דקות עמדנו ככה, לא זזים ולא נושמים, אבל בשבילי זה נמשך נצח.

זעם מילא את ליבי.

איך הם מעזים?!חשבתי איך הם מעיזים להיכנס לבית שלי להרוג את אמא שלי וגם להגיד שהיא לא תקום?!

קמתי על רגליי, אגרופיי נקמצו והפכו ללבנים. שערי הפך כסוף ועיניי הפכו לצהובות, הם ישלמו אפילו אם זה יהרוג אותי, הם ישלמו!

סם

כשהגענו לבית, הרחנו דם. 

הרבאה דם.

חיכינו בפתח לראות מה יקרה, ואז היא יצאה, מנהיגת הלהקה.

שערה היה מפוזר וכסוף, עינייה הצהובות היו מלאות כעס ושנאה שלעולם לא ראיתי מימיי.

עיניה נעעצו בנו, חבריי להקתה יצאו מאחורייה וגם הם נעצו בנו מבטים.

כשראיתי את פנהם הרגשתי שמשהו נורא קרה.

אחת מין הבנות בכתה על כתפו של אחיה של המנהיגה. כל השאר נעצו מבטים ברגלהם או שבכו בשקט.

משהו נורא קרה, יותר ממשציפינו.

"מה אתם עושים כאן?"שאלה המנהיגה בכעס ונעצה את מבטה הזועף בי. ואז הרגשתי את ליבי נכנא, משראיתי בעינייה היה פחד, לא שנאה אלה עצב ופחד.

"אנחנו מצטערים, אבל שמענו צרחה ודאגנו"אמר בק בלחץ.

"צדקתם שבאתם, אנחנו צריכים את עזרתכם"אמרה המנהיגה לפניי שבק גמר את משפטו.

העניים שלנו נפערו, הם צריכים את עזרתינו?

"את הצרחה ששמעתם הייתה של אמא שלי"אמרה המנהיגה "היא נרצחה".

קולות השתנקות עלו מחבריי ללהקה.

"זה לא היה סתם רצח, היא נרצחה על ידיי משהו שלא אמור להיות קיים עכשיו"הוסיף אחיה של המנהיגה.

"שיקי"אמרה המנהיגה.

אז צדקתי, חשבתי. זה משלקח את שלבי.

"אתם יודעים מה זה, נכון?"שאלה אחת מין הבנות הבוכות.

"אבל זה סתם אגדה!"התפרץ אולפריק.

"זה לא אגדה"אמרתי בכעס. אולפריק השתתק "זה משלקח את שלבי".

חבריי ללהקה עמדו בשקט, בהלם.

"אם לא נעצור אותם עכשיו, כל העיר הזאת תהפך לשיקי"הסבירה המנהיגה.

"אנחנו צריכים למצוא את אנג'ל סאקורה"התפרץ אחיה של המנהיגה.

הינהנתי להסכמה.

"סגור"אמרתי. חבריי הלהקה מאחוריי הינהנו להסכמה.

"הפעם, הם לא יחזרו מין מלתאות המוות"לחשה המנהיגה לוחצת את ידו של אחיה. אלפא אמיתית היא, תגן על להקתה אפילו אם מחיר חייה. אפילו אם היא לא יודעת זאת.

תגובות? 

הפרק הקודם		הפרק הבא