סוד הקסם היהודי

בס"ד

"מה זה?!" צעק עומר המבוהל כשקולו מהדהד. אילון היסה אותו במהירות. הוא בחן את המסדרון ההוא שוב, למרות שכבר ביקר בו בעבר. ריח של טחב היה שם ובין הלבנים הייתה ירוקת כזאת כמו שאילון ראה פעם בים. הם שמעו רחש מרוחק של גלים מתנפצים על סלע. המסדרון היה ארוך כל כך ובסופו היה עיקול כך שלא היה אפשר לראות מה יש בסופו. המסדרון היה מואר בלפידים מוארים שחוברו לקירות ומשום מה היו גם נורות פלורוסנט מהבהבות בתקרה. כן, המסדרון ההוא לא השתנה כלל.

"מה אתה עושה פה?!" לחש אילון.

"באתי אחריך," ענה עומר בלחישה.

"למה אתה לוחש?" לחש אילון.

"כי גם את לוחש!" לחש עומר בלחישה תשובה בלחש. אילון משך בכתפיו.

"עכשיו אנחנו צריכים להתקדם הלאה," הוא לחש והתקדם. עומר המבולבל התקדם אחריו.

הנורות הבהבו וכבו. משב רוח כיבה גם את הלפידים. עומר קפץ קפיצה קטנה במקומו אבל את אילון זה לא הפתיע, הוא ידע שזה ומד לקרות. גם לקול הבא הוא ציפה:

"פולשים... יש פה פולשים...." נשמעה לחישה כבדה מהמשך המסדרון ואיתה קול צעדים כבדים. הפעם היה גם איזשהו מקור אור מאחורי העיקול במסדרון שהלך והתקרב לפנייה. האור שהשתקף במרוחק על הקיר הראה גם צללית משונה שצורתה אינה ברורה.

"אני רואה אותך... אילון מלמד..." המשיך בעל הקול ללחוש, "תלמיד בבית רהב... אורח קורא... התקדם בבקשה...". זה לא מה שבעל הקול אמר בפעם שעברה. אילון הרגיש מפוחד יותר מאשר בפעם הקודמת שהיה שם.

"אני רואה גם אותך, עומר לוי...." המשיך בעל הקול ללחוש. אילון הרגיש את ידו החמימה והרכה למגע של עומר לוחצת באימה על ידו שלו. באופן מפתיע זה נתן לאילון אומץ או כח להתקדם. הוא הרגיש כמו ילד קטן שהאחיזה משפרת את הרגשתו, אבל אם זה עוזר אז למה לא?

"מה מעשיך כאן.... עומר לוי?..." המשיך בעל הקול ללחוש, "האם אתה שותפו של אילון מלמד?.... התקדמו... אין כאן דרך חזרה...". אילון ועומר התקרבו בחשש כאשר הם מחזיקים ידיים בפחד והיד הפנויה של כל אחד מהם גיששה באפילה עד שאיכשהו נגעו זה בזה. הם נשארו ככה כשהתקדמו עד שהגיעו לעיקול בסוף המסדרון. אילון הרגיש את עומר רועד. הוא הרגיש את פעימות ליבו המהירות של עצמו ושל חברו. הוא הרגיש את הנשימות המואצות של עומר ואת הדופק שלו בכף ידו המהודקת. אילון הניח שגם הוא בעצמו מגיב כך.

מאחורי העיקול הם ראו חדר, בערך בגודל חדר השינה שלהם שנראה גדול לעומת שתי המיטות היחידות שהיו בו. גם החדר ההוא נראה די גדול כי היו בו רק שני שולחנות שעל כל אחד מהם הייתה מפת שעוונית לבנה ועל כל מפה היו כמה הגיגיות חרס מעוטרות. כל ההגיגיות היו מלאות במחשבות וזכרונות.

"אז זה חדר ההגיגיות..." אילון לחש לעצמו.

"מה?" עומר שאל בבלבול. או בפחד. אילון התקשה להבין את טון הדיבור שלו.

"אמת, אילון מלמד..." הקול המשיך והוא נשמע קרוב כל כך. מסתבר שבחדר ההוא, מלבד שולחנות עם הגיגיות, היה גם יצור שגובהו כשלושה מטרים. התקרה בחדר ההוא הייתה קמורה גם היא וגבוהה מכפי שנראתה. גם החדר ההוא היה עשוי מלבנים וגם בו היה טחב וריח של ים. גם בו איוושת הגלים נשמעה.

היצור עצמו נראה כאילו ילד קטן הכין דמות אדם בעזרת פלסטלינה. רק שאותה דמות כלל לא הייתה עשויה מפלסטלינה. זה היה נראה כאילו היצור עשוי מחומר שמזכיר חימר או בוץ. הוא היה קירח והיו לו שני שקעים במקומות בהם היו אמורים להיות עיניים, סדק רחב וארוך במקום בו אמור להיות הפה ושני חורים במקומות בהם היו אמורים להיות אזניים. לא היה לו אף. על מצחו היו שקעים בבוץ או בחימר שיצרו את המילה "אמת".

אילון ועומר בהו ביצור בדממה ובפה פעור. הם מעולם לא ראו משהו כזה והםחד הקפיא אותם.

היצור חייך, או שזה היה אומר להיות חיוך. "מה יש," הוא אמר באותה קול שלחש מקודם. רק שהוא לא לחש, הוא דיבר במעין חדווה כזאת ובקול שמח. אבל הקול העבה שלו היה משונה, כמו הקול של האנשים האלה שמראים רק את הצללים שלהם בתוכניות תחקירים בטלוויזיה שמעוותים להם את הקול ומעבים אותו.

"מה יש," הוא המשיך, "אף פעם לא ראיתם גולם?"

אילון ועומר בהו זה בזה במבוכה, ואז שוב ביצור.

היצור, או הגולם כמו שהוא קרא לעצמו, השמיע קולות קצרים מפיו שכנראה היו אמורים להיות צחוק למרות שצחוק כלל לא נשמע ככה.

"אוי, חמודים שניכם," הגולם אמר כשהביט עליהם מלמעלה, "אני חושב שאני חייב לכם כמה הסברים." הוא סימן להם לשבת על שני כיסאות שאילון היה מוכן להישבע שלא היו שם קודם. אבל אילון ועומר התיישבו עליהם והכיסאות היו נוחים באופן מפתיע.

"אז אני הגולם, נעים מאוד," הגולם אמר בקולו העבה והושיט את ידו הענקית ללחיצה. או הדבר הזה שהיה לו במקום יד. כי זה לא נראה כמו יד. זה היה נראה כמו משהו אחר. לא משנה, מה שזה לא יהיה- הוא הושיט את זה ללחיצה. אילון לחץ את ידו בהיסוס. המרקם של היד היה כמו של חימר שעוד לא התייבש וכשהגולם הרפה מהלחיצה החזקה היו על היד של אילון קצת שאריות גולם. כשעומר ראה את זה הוא הסתייג מלחיצת היד אבל הוא עשה זאת גם בלית ברירה.

"אילון מלמד ועומר לוי... בזכות הארכיון שיש פה באחת ההגיגיות זיהיתי אתכם. שניכם מבית רהב. שניכם מוזמנים." הגולם המשיך בעליצות.

"זה לא מה שאמרת קודם," אילון ענה לו ברעד.

"נכון," עומר אמר, "זה לא מה שאמרת לי."

"כשאמרתי לך להתקדם, עומר," הגולם ענה, "זו הייתה הזמנה. בקשר לאילון... טוב, לקח לך הרבה זמן לחזור לכאן."

"לחזור?" שאל עומר בבלבול. אילון סיפר לו על מה שראה במסיבת הסילבסטר ההיא בשנה שעברה.

"ואתה רוצה לומר לי שסתיו היה פה?!" עומר כמעט זעק.

"אה, סתיו," הגולם הוסיף, "הוא יה ניסיון שסרח. רצה רק את כל התהילה לעצמו. אתם לא כאלה, אני מקווה..." הגולם אמר ונעץ מבט באילון.

"מה?" עומר שאל בבלבול. אילון, לעומתו, הניד בראשו בפראות.

"יפה," אמר הגולם, "אבל למה לא באת לפה לאחר שנפגשת עם ישראל רהב?"

"נפגשת עם ישראל רהב?" עומר שוב שאל. "יש פה עוד משהו שאני צריך לדעת?"

"אתה לא צריך לדעת כלום!" אילון אמר. הוא פחות התלהב מהעובדה שעומר נמצא איתו, כי עומר יכול לגנוב לו את ההצגה...

"למען האמת, אילון, אם עומר נמצא פה הוא צריך לדעת," הגולם אמר.

"בטוח שאפשר לספר לו?" אילון שאל בחשש.

"תספר גם לי, אילון, לקחו לך שמונה חודשים להגיע הנה. למה?" שאל הגולם בקולו העבה וקירב את פרצופו אליהם.

אילון נאנח. "בפורים של השנה שעברה," הוא החל לספר על מסיבת פורים ההיא ועל זה ששכח הכל.

"מסיבת פורים?! איך לא סיפרת לי?!" נעלב עומר.

"איך השכיחו ממך דבר שכזה? בגלל זה לא באת, שכחת שישראל רהב אמר לך לבוא הנה! ומה גרם לך לבוא לכאן דווקא עכשיו?" הגולם שאל.

אילון התלבט. אם יגלה לו את האמת הוא למעשה יגרום לגולם לראות באילון כאויב ואין לדעת מה יקרה, הרי אם הגולם מצדד בישראל רהב הוא גם מצדד בהילל בן שחר.

"נו?" שאלו הגולם ועומר יחד. אילון הרגיש זיעה קרה יורדת במורד גבו. הוא ידע שלא משנה איך יענה לשאלה הזו הוא יצא לא בסדר אז הוא העדיף לספר את האמת וזהו.

וכך עשה. הוא סיפר להם איך שמע את השיחה של קרן, אריאל ומוחמד ביום שבו חילקו את התעודות ואיך שמע את השיחה שלהם ביום פורים. הוא סיפר להם את מה שמוחמד אמר לו וסיפר להם את מה שקרן ואריאל סיכמו איתו לפני ראש השנה. הוא סיפר להם שהוא החליט להיכנס לכאן כדי להבין בעצמו מה קורה. אמנם זו הייתה חצי אמת אבל זה סיפק אותו וגם את עומר והגולם. למרות ששאר הסיפור לא סיפק אותם.

"אתה ידעת את כל זה ולא אמרת לי? למה?" עומר שאל.

"עומר, אני אספר לך אחר כך," אילון ביקש. הוא ידע שאם יאמר את האמת הגולם לא יאהב את זה, הוא כבר שמע את דעתו של הגולם על סתיו. חוץ מזה, לאילון הייתה הרגשה שהגולם לא אוהב אותו כבר עכשיו.

"לא, אילון, אל תדחה את זה! תספר לי!" עומר הפציר בו. אילון הרגיש גוש מחניק עולה בגרונו. "בבקשה, עומר... בוא נפתח את זה אחר כך..."

אילון לא ידע איך הוא נראה אבל הראייה שלו קצת התערפלה ונהיה לו חם. עומר הביט באילון בעצב ולבסוף אמר: "בסדר, אילון, אחר כך." אילון לא ידע מה גרם לעומר לוותר ככה.

עכשיו היה תורו של הגולם לדבר. "זה מאוד חמור," הגולם אמר, "אתה ידע שהוליכו אותך שולל כל הזמן הזה?"

"על מה אתה מדבר?" שאל עומר את הגולם. אילון היה עסוק בלשבת ולרחם על עצמו ולא היה קשוב כל כך לשיחה.

"למה שאני אדבר? אני רק שומר על המקום הזה," הגולם אמר, "בואו תשמעו את הסיפור כולו מנקודת המבט של ישראל רהב."

הוא הושיט להם הגיגית כלשהיא. "עומר ואילון," הגולם אמר, "אתם מוזמנים לצלול פנימה ולהבין את הסיפור כולו. פה בפנים יש את סיפורו של ישראל רהב ושל סוד הקסם היהודי."

עומר ואילון החליפו מבטים. אולי הגולם הזה רק מנסה להטעות אותם? ומצד שני מדובר בהגיגית, מה כבר יכול לקרות?

"נכנסים?" אילון שאל את עומר שהחזיק לו את היד והשניים צללו פנימה.

הפרק הקודם		הפרק הבא