משחקי הרעב ה76

אני מצליחה לומר: "אתה, אני ואמא," לפני שאני משתנקת מדמעות.

הפנים של רורי הן רק עיניים פעורות ענקיות ומפוחדות. "ואמא פצועה," הפה שאיננו מדבר.

"אמא פצועה." אני חוזרת. המילים שלי כבדות, לכל אחת חיים דכאוניים משל עצמה.

רורי מליט את פניו בידיו. הוא לא בוכה. אני לא בוכה. אמא לא בוכה. ככה חונכנו - לזקוף ראש ולהמשיך קדימה, עד שכבר אי אפשר.

אנחנו חיים על חשבון אחרים. אנחנו מתים על חשבון אחרים.

אנחנו בזירה, שני מפסידים ומנצח אחד, ואף אחד מהם לא יצא ממנה.

זה היה יכול להיות קל, להילחם עם אויב. אבל הקרבות האמיתיים הם לא בחרב.

"מה נעשה?" הלחישה של רורי כמעט ובלתי נשמעת.

אני פותחת את התיק של אמא.

"מה את עושה?"

אני מוצאת את הסכין שלה.

"תפסיקי."

אני ממקמת את חודה על המקום שבו ליבי.

"תפסיקי."

הפרק הקודם		הפרק הבא