עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

כריסטיאן חייך חיוך בוהק, שהזכיר מעט את השמש עצמה, הוא הניח לקרולין שהייתה מאחוריו עם חבריה ולא שמה לב לכל העיניין  לעבור אותו  ולהתקדם לתוך הרכבת.
"אני שנייה חוזר" הוא אמר לססילי שנעצרה בדיוק כמוהו ואז ירד מן מפתן הרכבת אל דראקו מאלפוי שהתנשף ולצידו אוסטיריה שהחזיקה בידה את  ילד בן תשע שהיה בנה, גם היא בדיוק כמוהו התנשפה, "היי כריסטיאן יקירי" היא אמרה בין נשימה לנשימה ואז התקדמה לרכבת, אך קאסידי כבר פנה אליה "זה אבוד אהובה" הוא אמר לאחר שנשק לשפתיה "היא כבר נכנסה לקרון, נוכל לשלוח לה ינשוף אחר כך או לבקר אותה בהוגסמיד" אוסטריה הינהנה והבעה מאוכזבת אך מבינה על פניה, השלושה עזבו את דראקו וכריסטיאן והלכו לעבר ג'יני והרמיוני.
 "אבא אני-"
"אני מצטער שאיחרתי, אני יודע שלא התראינו שבועיים וזה ממש לא אחראי מצידי אבל העבודה הנוראית הזו לפעמים דורשת יותר מידי אני מבטיח שאפצה אותך"
"זה בסדר, אבל יש משהו שרציתי לשאול אותך משהו, בקשר ל.. בקשר ל-"
"בקשר לססילי?" דראקו מאלפוי שאל וחיוך ערמומי נגלה על פניו, כריסטיאן בלע גוש דמיוני והנהן, מאז הוא זוכר את עצמו הוא אהב את ססילי, הוא חשב שהוא אהב אותה רק כאחות או כחברה טובה אך לאחר שבסוף השנה הקודמת
ווין בייקר הריוונקלואי שנה מעליהם הזמין אותה לצאת איתה להוגמידס, ותודה למרלין היא סירבה לו, רק אז הוא הבין שזה אחרת, שהוא לא אמור לשמוח כל כך על כך שהיא אמרה לא או לכעוס כל כך שמישהו מזמין אותה.
"פשוט תהיה עצמך  וספר לה איך אתה מרגיש בן, זה בהחלט יעשה לך את החיים יותר קלים, ואם זה לא מספיק זה אומר שזה פשוט לא נועד לקרות"  דראקו פרא את שערו של בנו ועיניו נטו להיכן שססילי חיכתה לסקורפיו בדיוק על מפתן הרכבת, "אבל אם זה עוזר עד כמה שאני רואה אין לך מה לדאוג, עכשיו תעלה לפני שתאחר!"  דראקו אמר ובדיוק בתזמון כמעט מושלם שריקת הרכבת נשמעה, כריסטיאן רץ במהירות ועלה על הרכבת שניה לפני שהתחילה לנסוע.
ידה של ססילי נחה על גבו באופן גאה לחלוטין ועל פניה חיוך פראי ומסופק מעצם העובדה שכריסטיאן הספיק לעלות  על הרכבת.
-------------------------------------------------------
חמש דקות קודם לכן
"מה אתה בדיוק רוצה שאני יעשה?" דראקו שאל והסתכל סביבו מנסה להתעלם ממבטיה המאיימים של ג'יני, "פשוט תיכנס לחדר הזה וזהו" קאסדי הצביע על החדר השינה הקרוב ביותר לסלון, והלך למזוג לעצמו כוס מים. דראקו נאנח, ניכר עליו שלא ברור לו איך זה בדיוק יעזור אבל הוא החליט לשתף פעולה אבל לא לפני שהוא ידבר עם הג'ינג'ית שמעלה אותו על המוקד במבטה הרצחני.
"הו וייזלי" הוא אמר באופן מתוק וציני עד בחילה ועיניו סוף סוף נעצו בעיניה, "לא שמתי לב כאן, את ממש מלבלבת, בעיקר המבט הזה על הפרצוף  שלך הוא ממש מסביר פנים"
"אל תתגרה בי מאלפוי" הוא אמרה בקשיחות מסוכנת "אני ג'ינג'ית, בהיריון ויש לי את היכולת  ואת הרצון לכסח אותך"
"אני מבין שאת עדיין עצבנית על שניהם" קאסידי משועשע למדי מן המראה  המאוים של דראקו חזר כאשר כוס המים בידו, הוא לגם אותה עד סופה והניח את הכוס על השולחן.
"כן דיי" ג'יני השיבה משלבת את ידיה על החזה, ואז קרו  שלושה דברים בו זמנית הדלת החלה להיפתח  ג'יני התיישבה על הספה במהירות וקאסידי דחף את דראקו לחדר האורחים וסגר מאחורי שניהם את הדלת, "פשוט תהיה פה ותקשיב" הוא אמר בלחש מבט נחוש ומעט עצבני על פניו ואז הוא יצא מן החדר בחזרה לסלון.

עכשיו
דראקו נישק אותה  באופן כמעט נואש כאילו הוא טובע והיא האוויר עצמו, היא עצמה את עיניה באופן אוטומטי הגוף שלה מתענג על העובדה שהמוח שלה בפעם הראשונה מזה עידנים התנתק ונתן ללב להוביל אבל לא לעוד הרבה זמן. עיניה נפתחו והיא הרחיקה את דראקו ממנה על פניו הבעה מבולבלת לנוכח המבט הזועם שלה.
היא הסתכלה סביבה, והבינה שמה שהרגיש כאילו נמשך שעות שמשך פחות מדקה, הארי ,קאסידי וג'יני בהו בשניהם, "שניכם" היא הצביעה על קאסידי וג'יני, "תישארו פה" היא אמרה באופן מאיים למדי שהזכיר את פרופסור סנייפ.
היא אחזה בידו של דראקו ומשכה אותו לחדר שמימנו הוא יצאה סוגרת מאחוריה את הדלת ומטילה לחש מונע ציטוטים.
הרמיוני גילגלה את עיניה כששמעה את הארי אומר "אל תעשו משהו שאני לא הייתי עושה בבית של אחרים" . היא שילבה את ידיה  והסתכלה על דראקו כמו על בעיה שהיא מנסה לפתור, הראש שלה הרגיש כמו הוריקן של מחשבות והיא לא יכלה לחשוב בצלילות.
"הרמיוני אני-"
אבל הוא לא הספיק להשלים את המשפט כי היא נתנה לו סטירה(לא חזקה מידי לאלו החוששות לשלומו XP) , "אני אוהבת אותך דראקו מאלפוי, אני באמת אוהבת אותך ואם הייתה מספר לי מה קרה ברגע שניזכרת הייתי סולחת, הייתי מבינה בעיקר כי זאת לא אשמתך"
"אז למה הסטירה?" הוא שאל אבל אין שום טינה או כעס בקולו ידו נחה על פניו היכן שכתם אדום נוצר ועיניו נוצצות מן ההכרזה שלה.
"אתה באמת שואל איזה סיבות יש לי להחטיף לך?" היא הרימה גבה והוא בינו לבין עצמו היה חייב להודות שהיא צודקת.
"זה אומר שתסכימי לקבל את זה בחזרה?" הוא הוציא מן כיסו את הטבעת שהוא נתן לה אז, והניח אותה בכף ידה, היא הרגישה שאם היא תדבר שום קול לא יפרוץ מגרונה לכן היא פשוט הנהנה והשחילה את הטבעת על אצבעה.
"אתה צרות צרורות דראקו מאלפוי" היא לחשה לו והניחה להתקדם לעברה סוף סוף ולחבק אותה, "אם זה כל כך מתסכל, יש לך הרשאה מימני להחטיף לי כל פעם שזה נחוץ" הוא רכן לעברה ונישק את שפתיה קלות גורם לה לצחקק
"אני אוהב אותך"
"אני יודעת" היא השיבה ומשכה אותו אליה לנשיקה עמוקה יותר.

~חודשיים לאחר מכן~
קאסידי חייך חיוך מקסים לעבר העובדת הצעירה שהייתה בקופה הוא הגיש לה שני זרי פרחים, ושני דובונים ענקיים, "אני אקח את כל זה בבקשה"
"זה בסדר, זה על חשבון הבית" קול דקיק אמר מאחוריו לעובדת, הוא הסתובב מולו עמדה אוסטריה בידיה חבילת שוקולד ארוזה שהייתה אחת האהובות על קאסידי. שערה היה מפוזר ומסגר את פניה באופן מחמיא למדי. "אוסטריה גריינגריס  את-"
"הולכת לבקר את הרמיוני ודראקו בדיוק כמוך, שמעתי שהתינוק נולד" האמת שהוא התכוון לומר שהי נראית נפלא כמו הפעם האחרונה שהוא ראה אותה אבל הוא העדיף לזרום איתה.
"זה מאוד נחמד מצידך" הוא אמר בנימה מופתעת בזמן שלקח את הדובונים וזרי הפרחים, "אילו ידעתי שהם היו ביחד לא הייתי מבטלת את האירוסים ומאחלת  להם כל טוב, אני מניחה שהעובדת שלי ניסתה לרצות אותי, אחרי כל מה שקרה אני חשבתי להתנצל בפניהם אחרי כל הבלגן".  
"אני בטוח שהם יקבלו את ההתנצלות" קאסידי חייך חיוך מרגיע לעברה ושניהם החלו להתהלך לעבר בית החולים על שם הקדוש מנגו שהיה לא רחוק מן חנות המתנות, "אבל את יודעת אני לא הולך לבקר רק את הרמיוני ודראקו"
הוא אמר באופן ממזרי למדי "אני גם הולך לג'יני והארי, גם להם נולדה תינוקת יומיים אחרי הרמיוני יש סיכוי שתרצי להצטרף איתי גם לביקור הזה?"
פניה התעוותו באופן מודאג למדיי "למה לא אמרת לי לפני הייתי מביאה עוד מתנה בשביליהם"
"זה בסדר, מה את אומרת על זה, נוכל לומר שהדובונים והזרים משנינו ונאכל אנחנו את השוקולד"
"זה נשמע כמו רעיון נהדר" אוסטריה אמרה ולא ביזבזה שניה, היא פתחה את החבילה ומניחה קוביית שוקולד בפיה, "פה גדול?" היא שאלה בהיסוס וידה מנופפת לעברו בקוביית שוקולד נוספת "מאחר שהידיים שלך תפוסות".
 קאסידי משועשע מעט מהביישנות שלה פתח את פיו, היא כלל לא התנהגה כמו שהיא נראתה, בעוד שהיא נראתה כמו הירח במלואו זוהרת ומעפילה על כל שאר הכוכבים בשמיים היא התנהגה בדיוק ההפך הססנית אך באותה מידה בטוחה בעצמה, היא לא כוחנית או פתוחה כמו שהוא חשב שהיא מן הרושם הראשון שלו ממנה.
 "הממ....אני פשוט אוהב את השוקולד הזה" הוא הכריז כמו ילד קטן, "אני מוכן להתחתן עם השוקולד הזה ,להכניס אותו להריון ולאכול את ילדי השוקולד הטעימים שיולדו לנו"
"זה קצת מוזר ודיי לא אפשרי, אבל  הלב רוצה  מה שהלב רוצה" היא משכה בכתפיה וצחקה.
"כן אני מניח שאת צודקת, אני אצטרך לוותר על השאיפות הלא הגיוניות שלי ולחזר אחרי אנשים במקום אוכל,  מה דעתך לעזור לי? יש סיכוי שתתלווי  אלי לתה ועוגה באחד מבתי הקפה הקרובים אחרי בית החולים?"
"אני אשמח" אוסטריה ענתה במהירות כזו שגם הפתיעה אותה, היא לא ידעה למה בדיוק אבל לקאסידי ג'ואל יש השפעה מאוד מרגיעה  ומעודדת, לפחות עליה.
"אבל כל עוד תבטיח שלא תנטוש אותי באמצע לטובת  העוגה" היא הוסיפה ולקחה עוד חתיכת שוקולד, לחיה מאדימות מעט "אני לא אחלום על כך" היא גיחך והסתכל עליה צד אחד של פיו מתרומם לחיוך ניסתר.

-------------------------------------------------
הסוף :)
יש סיכוי שאני העשה אפילוג על כריסטיאן וססילי בעתיד , אם יהיה ביקוש, מקווה שאהבתם ונהנתם מהפאנפיק :) 

הפרק הקודם		הפרק הבא