הוגוורטס

פרק כ'

כוחה של הכנסייה

ד

ארה רייבנקלו ישבה בכיסא נדנדה לצד קברה שבמבצר העורבים, מערסלת תינוקת קטנה בזרועותיה הדקות, השלדיות. היא הרימה את ענייה אל רוונה והושיטה לה את התינוקת.

"הילדה שלך, רוונה," היא אמרה.

רוונה הביטה בפנייה של התינוקת. שיערה היה שחור כמו ענייה, וגבותיה כהות ועבות. היא הייתה שלווה באופן יוצא דופן, בוחנת את העולם שסביבה בחוכמה נסתרת. היא לא הייתה ילדתה.

"קחי אותה, רוונה," אמרה אימה.

רוונה התרחקה. "לא."

"כרצונך," אמרה דארה רייבנקלו במן לעג ושמטה את התינוקת. גופה התנפץ על האדמה הקרה כמו כלי חרסינה.

רוונה התעוררה, ליבה דופק בקצב מטורף. היא מיששה באוויר סביבה בחיפוש אחר תינוקה. רק לאחר כמה רגעים הבינה שזה היה חלום.

"רוונה?" אמר גודריק, שהתלבש באור השחר הכחלחל, בשקט. "את בסדר?"

רוונה הנהנה חלושות. "רק חלום..." היא פלטה שיעול ושקעה בסדינים המוכרים.

גודריק סיים להתלבש ורכן לכיוונה, מעניק לה נשיקת פרידה. "אני והלגה נחזור במהירות האפשרית."

היא ידעה זאת.

"אל תהססי לשלוח את אתנה אם משהו משתבש. היא תדע למצוא אותי..."

רוונה הנהנה שוב. "אל תשכח לקחת מאוליבנדר את השיקוי."

עכשיו היה תורו של גודריק להנהן בשתיקה, כאילו בישרה לו בשורה מרה במיוחד. "אני לא אשכח. תחזרי לישון."

הוא עזב, אך רוונה לא חזרה לישון. היא שכבה במיטתה, צופה באור החורפי מתגנב על התקרה, והרהרה בחלומה.

______

השלג היה כבד במיוחד באותה השנה. גודריק והלגה הובילו את סוסיהם במורד הגבעה בזהירות, על מנת שלא יחליקו. פליטי המתקפה על מרטונארד כבר מצאו מחסה בטירה כנגד הכפור. בעודם הולכים הלגה סיפר לגודריק על חששה שסלית'רין יגרש אותם בעת העדרה.

"הוא לא יעז," אמר גודריק בביטחון. "לא כשרוונה שם."

הלגה שלחה בו מבט מפקפק. "אני לא חושבת שרוונה שמה לב מה מתרחש בטירה לאחרונה, גודריק."

"מה את מנסה להגיד?" הוא התגונן.

"אני אומרת שרוונה חלשה, ושאין לה כוחות להתמודד עם בית הלימוד כרגע," אמרה הלגה בטון מרגיע.

גודריק התכוון לענות לה תשובה, אך שכח אותה ברגע שעברו את שערי הטירה החיצוניים. על הדרך המובילה את פונדק 'שלושת המטאטאים' הוא הבחין בארצ'יבלד ובשני בניו מתאמצים לגרור עץ אשוח כרות לכיוון הפונדק, בשילוב של כוחם הגופני ושימוש בקסם פשוט ללא שרביט.

לפתע ארצ'יבלד הבחין בשניים ושמט את חופן הענפים שמשך באותו הרגע. בניו קרסו תחת משקל העץ הכרות.

הלגה נופפה לו. הוא נופף בחזרה. "בוקר טוב, הגבירה הפלפאף, אדון גריפינדור," קרא בעל הפונדק.

"בוקר מבורך, ארצ'יבלד," אמרה הלגה, היא וגודריק מתקדמים לכיוונו. "מה אתם עושים?"

"רק אוספים חומר הסקה לחורף," אמר ארצ'יבלד, ומשום מה, הסמיק תחת זקנו.

"ראיתי אותך אוסף חומר הסקה אתמול," אמר גודריק, שמשום מה, המצב עורר את חשדנותו.

בניו של ארצ'יבלד העמידו פנים שהם מתעניינים בשלג הרמוס שלרגליהם.

"ובכן... הגיעו אורחים רבים... אנחנו זקוקים לחומר בערה נוסף..." אמר בעל הפונדק במהירות.

"אני מבין," אמר גודריק, אך משום מה לא השתכנע.

"אני וגודריק נוסעים אל המועצה החדשה בסטאונהדג'," אמרה הלגה, משנה את הנושא, בעוד היא וגודריק מטפסים על סוסיהם. "להתראות. בהצלחה עם האורחים."

ארצ'יבלד מלמל תודה נבוכה בעוד השניים דוהרים משם.

הפגישה עם ארצ'יבלד נשכחה מגודריק עד מהרה, ואת הלגה נראה שזה כלל לא מטריד. אך ביום שלמחרת, אחרי שאת הלילה בילו בפונדק דרכים בודד שנוהל על ידי חסר קסם זקן שהיה מוכן לעשות הכל למען כמה פרוטות, השניים חלפו בכפר עני במיוחד והמחזה שראו שם עורר את חשדנותו של גודריק.

נראה שכמעט אף אחד לא עובד באותו הבוקר. כולם, גברים, נשים וילדים, היו עסוקים בהצבת עצי אשוח כרותים לצד דלתות בתיהם העלובים. כמה מהתושבים העשירים יותר יכלו להרשות לעצמם לקשט את הענפים באבנים צבעוניות.

מבטי פחד ואיבה ננעצו בשניים כשחלפו על סוסיהם בתוך הכפר. נראה שגלימותיהם היוקרתיות הסגירו אותם כקוסמים. כשהלגה ניסתה לפנות אל ילדה קטנה ולשאול אותה לפשר המנהג המוזר של בני כפרה, היא פרצה בבכי ורצה להתחבא מאחורי אימה. האישה הענייה ירקה לרגלי הסוסה של הלגה ותקעה בה מבט של שנאה אמיצה.

"בואי נתרחק מכאן, הלגה," אמר גודריק לבת דודתו, שנראתה פגועה, והם האיצו את דהרתם על שיצאו מהכפר.

"אז זה מה שארצ'יבלד עשה אתמול בבוקר?" הוא אמר כשדהרו בדרך המלך שחצתה את היער המושלג. "קיים את המנהג המוגלגי הזה?"

"ארצ'יבלד? הו, כן! משונה ביותר," אמרה הלגה, שכנראה לא קישרה בין שני האירועים. "אבל הוא אמר שהוא רק אוסף עץ להסקה-"

"יש לי הרגשה שהוא שיקר."

עצם הרעיון זעזע את הלגה. "אבל למה שיעשה משהו כזה?"

גודריק ידע בדיוק למה- בעל הפונדק לא רצה שברביעיית הוגוורטס תתעורר סלידה כלפיו מכיוון שהוא מקיים מנהגים מוגלגיים. וזה אכן מה שגודריק חש. אך הוא לא אמר זאת להלגה.

בהמשך היום הם חלפו על פני בקתה בודדה שעמדה בקצה היער. ליד הדלת עמד זקן, מכין שברי עצים להסקה, ומעליו התנשא אשוח מרשים בתוך כד חרס גדול.

האיש הרים את מבטו כשגודריק והלגה חלפו בשביל וקד להם בנוקשות אך בנאמנות. גודריק הבין שהוא קוסם, למרות העץ בכניסה לביתו והעובדה שנראה כאילו סמל הרונות הקסום שהקוסמים הפשוטים נהגו לחרוט על דלת ביתם נמחק בגסות.

השניים נעצרו מול הבית. הזקן הסיר את כובע הצמר שלו במחוות כבוד. "ברוכים תהיו, גברת ואדון," הוא אמר בקול שחוק מזקנה. "כבר לא רואים הרבה קוסמים ומכשפות באזור הזה לאחרונה. מה מביא אתכם ליער הזה?"

"אנחנו בדרכנו לראות את המועצה החדשה בסטאונהאדג'," אמר גודריק. "ידידי, מדוע אתה מציב עץ אשוח בפתח ביתך כמנהג המוגלגים?"

פניו של הזקן הרצינו. "זהו מנהגם של הנוצרים," הוא אמר. "להציב עץ על מנת להזכיר את לידתו של הצלוב. אני ואשתי לא מאמינים בכך, כמובן, אך איננו מעיזים שלא להציב את העץ. מוגלגים רבים חולפים בשביל הזה, ואם הם יראו שאיננו מקיימים את מצוות הכנסייה הם ידעו מייד שאנחנו קוסמים וישרפו את ביתנו."

הלגה כיסתה את פיה בדאגה. גודריק הנהן בחומרה. "אני מבין. העלתם את הטיעון הזה בפני המועצה?"

"לא, אדוני. אני ואשתי זקנים מכדי לנסוע לראות אותה. מלבד זאת שמאז המתקפה, היא לא מתפקדת כהלכה, לצערנו הרב." הזקן היה מוטרד מאד. "הסיבה היחידה שאנחנו מעיזים לגור כאן היא המחשבה שהקסם שלנו מגן עלינו מפני פורעי חוק מוגלגיים. אך אם לא נוכל להגן על עצמנו מולם, אנחנו חוששים שהחורף הזה עומד להיות מר במיוחד..."

"אנחנו נדאג לידע את המועצה על כך," הבטיח גודריק. "נעשה כל מה שנוכל על מנת להבטיח את החופש והביטחון שלכם."

הזקן חייך חיוך אסיר תודה של שיניים חלשות. "תודה לך, אדוני."

עד שהלגה וגודריק הגיעו לסטאונהאדג' החשכה כבר נפלה, אך לאור מדורות המשמר שהקיפו את הגבעה הירוקה, גודריק הבחין בצללי מעגל האבנים העתיק ורב העוצמה.

המועצה התאספה בבקתת עץ רחבה ונמוכה לרגלי הגבעה על מנת להתגונן מהכפור הנושך. כשהשניים נכנסו, תריסר הקוסמים והמכשפות הזקנים ישבו מסביב למדורה קטנה בעיצומו של וויכוח סוער.

המועצה ישבה במעגל, כהרגלה, על מנת להדגיש שאין הבדלי מעמדות בין הזקנים- גם ראש המועצה. אך למרות זאת, נדמה היה כאילו אור המדורה נופל בעיקר על אוליבנדר, מאיר את שיערו הלבן כמו הילה, ומותיר את השאר בצללים. הוא התווכח עם אחד מחברי המועצה בלהט, אש של נחישות בוערת בעניו האפורות. האש לא חיממה את הבקתה כהלכה, אך משום מה, לחייה של הלגה היו סמוקות.

בסוף הוויכוח, שלא הניב שום החלטה מיידית, גודריק והלגה ניגשו אל אוליבנדר. הוא נראה שמח לראות אותם, למרות שפניו היו חיוורות ועייפות מבדרך כלל, וחיוניותו כאילו אזלה ממנו.

"אני שמח שהגעתם," הוא אמר להם בתוספת חיוכו האדיב, והביט בעיקר בהלגה. היא הסיטה את מבטה במבוכה תחת עניו הבוהקות כירחים אדומים של קיץ לאור האש. "תסעדו איתנו?"

גודריק קיבל את ההצעה בשמחה, והוא והלגה הצטרפו אל חברי המועצה בזמן שהוגשה להם ארוחה צנועה. רבים מהם הביטו במנות המצומצמות שניתנו להם בסלידה, אך לא התלוננו.

"אנחנו חיים בצמצום כרגע," הסביר אוליבנדר לאורחיו. "האלמנות והיתומים שנותרו אחרי המתקפה במרטונארד זקוקים לסיוע."

"זה כל כך נדיב מצידכם," אמרה הלגה בהערכה עמוקה.

"זהו תפקידה של המועצה," אמר אוליבנדר.

"המועצה הקודמת מעולם לא הצטמצמה על מנת לסייע לרעבים," אמרה הלגה, לא מביטה באוליבנדר. הוא חייך אליה חיוך עדין, אך היא לא הבחינה בכך.

"הלגה דאגה לעשרות פליטים שהגיעו אל הוגוורטס למזון ולמחסה," סיפר גודריק בעליזות. הלגה תקעה בו מבט נבוך והוא קרץ לה.

"האין זה כך?" אמר אוליבנדר בהתרשמות. הלגה הסמיקה כמו סלק. "אין מילים בפי להודות לך, הלגה. המועצה זקוקה לעוד אנשים טובים כמוך."

הלגה גמגמה דבר מה לא ברור בתשובה.

"על מה היה הוויכוח, אדון אוליבנדר?" שאל גודריק.

"ובכן, היית מצפה שנתווכח על גישתנו אל המוגלגים מעתה והלאה, או על הדרך הטובה ביותר למנוע מהם לפגוע באנשינו," אמר אוליבנדר, נראה מיואש משהו. "אבל לא- התווכחנו על מספר הקוסמים הלוחמים שיש להציב מסביב לסטאונהדג'."

"לא תוכלו להרשות מתקפה נוספת על המועצה," אמר גודריק. "לא רק חברי המועצה נפגעו בהתקפה הקודמת-"

"אבל כרגע המועצה חלשה מכדי להקשיב לטענות העם ולערוך משפט," אמר אוליבנדר, מסביר באיטיות כשם שעשה זאת כבר עשרות פעמים. "מלבד זאת שהחורף מותיר את האנשים בבתיהם. לעיתים רחוקות מגיעים לכאן קוסמים- עלינו לפזר את הכוחות שניתנו לנו על ידי האצילים ולהגן על קוסמים ומכשפות חסרי ישע."

גודריק הסכים איתו וסיפר לו על הקוסם הזקן אשר התחזה למוגל. אוליבנדר הנהן בחומרה. "קוסמים רבים שבעבר חיו בבידוד ובביטחון בשל יכולותיהם הקסומות עכשיו נאלצים להסתתר מפני חסרי הקסם- המועצה מודעת לכך. אך אנשיו של הצלוב חזקים מאד. חזקים מתמיד. הכוח שיש לגוף שהם מכנים הכנסייה על חסרי הקסם הוא כמעט מפלצתי. הם יעשו כל מה שתצווה, כאילו הם תחת כישוף. כמובן שזהו לא באמת כישוף- הכנסייה מגנה את דרך החיים העתיקה שהתקיימה באי לפני בוא הרומאים ומכנה את הקסם כוח רשע."

גודריק הזעיף את פניו. "וחסרי הקסם שכחו כיצד חיו איתנו בשלום בעבר?"

"שכחו במהרה," אישר אוליבנדר את דאגתו בכבדות.

גודריק נאנח וסיים את ארוחתו במהירות, מוטרד. "אדון אוליבנדר, האם אתה חושב שבטוח להביא ילד לעולם בזמנים אפלים שכאלה?"

אוליבנדר הביט בעניו של גודריק בחומרה. "עכשיו חשוב להבטיח את עתיד קהילת הקוסמים יותר מתמיד, ידידי. המועצה צופה שהמצב עומד להתדרדר בהרבה לפני שישתפר. ייתכן שנאלץ להתחבא מפני האויבים שבעבר היו אחינו- לא, אל תתרגז," הוסיף ראש המועצה כשגודריק פתח את פיו בכעס לנוכח התחזית. "הנביאה האדומה מבשרת כי פרידה זו בין הקוסמים לחסרי הקסם נקבעה עוד בראשית הזמן. אך יש לי הרגשה שהוגוורטס עומדת להיות הלהבה אשר תנחה את דרכנו בזמנים הקשים אשר באים עלינו- בית הלימוד שלכם זוכה להערכה רבה מאד בעיני כל הקוסמים בעלי ההשפעה, ובמיוחד בעיני השבטים הפראיים, אני יכול להבטיח לכם זאת. מעתה יפסקו הפרעות המועצה בפעילות בית הלימוד והיא תתמוך בו תמיכה מלאה. אנחנו בעיצומם של דיונים בנוגע להבאת מורים חדשים לסייע לכם- אנו חושבים שהטוב ביותר יהיה אם כל ילד בעל יכולות קסם ילמד להשתמש בקסם ולהגן על עצמו בהוגוורטס."

גודריק חש התרגשות בנוגע לתחזית הבהירה. "כל הילדים?"

"ובכן, אני מניח שאין מקום לכולם. ברגע שיחלוף החורף הקשה המועצה תשלח נציגים לבית הלימוד על מנת לחזות כמה תלמידים היא תוכל להכיל, וכמה מורים נוכל לגייס. יהיה עלינו לקבוע גיל כניסה לבית הלימוד על פי ניסיונכם, כמובן, ו-"

"אלה הן החדשות הטובות ביותר ששמעתי מזה זמן רב," אמר הלגה, שהקשיבה לשיחתם, בהתרגשות. "חששתי שלא נצליח להכניס עוד ילדים רבים לבית הלימוד בתקופה הקשה הזו."

"זו התקופה בה בית הלימוד יהיה החשוב ביותר על מנת להחזיק את הקהילה שלנו," אמר לה אוליבנדר. "ואני שמח על שחזיתם את הנחיצות של הקהילה שלנו במוסד שכזה. אני מאמין שאתם תוכלו לצפות להרבה תרומות וביקורים ברגע שהשלג יימס."

_____

אוליבנדר נתן לגודריק את השיקוי האלכימאי בשבילו ובשביל רוונה, והם דיברו זמן ארוך על השיקוי אך בעיקר על רוונה ועל התינוק שהם רצו כל כך. לאחר שסיימו, הלגה הופתעה כשאוליבנדר ביקש לדבר איתה בפרטיות.

"אני יודע שקר בחוץ," הוא התנצל בזמן שהתרחקו מהמועצה וגודריק. "אך אני חושש שהבקתה הזו לא גדולה מספיק על מנת לערוך בה שיחה פרטית-"

"זה בסדר לחלוטין," אמר הלגה, מועדת מעט על מילותיה. היא התעטפה היטב בגלימת החורף שלה וכיסתה את שיערה הזהוב בברדס גלימתה המרופד בפרווה.

הרוח הבחוץ הייתה נושכת וקפואה, והחשכה לא מופרת על ידי מדורות המשמר הגוועות. הלגה התאמצה שאוליבנדר לא יראה אותה רועדת, כי הוא בעצמו לא טרח לכסות את ראשו.

הוא הוביל אותה במעלה הגבעה, והיא חשה יותר מאשר ראתה את האבנים העומדות האדירות סביבה ומעליה כשנכנסו אל המעגל.

הקסם פעם שם חזק ובוער מתמיד. הלגה יכולה הייתה לחוש אותו בעשב וברוח בקלות, כמו ניחוח אביבי באמצע החורף, כאילו האבנים העתיקות מנעו את כניסת החורף המר אל ביניהן. היה שם אפילו פחות קר, היא חשה.

אוליבנדר נעצר במרכז המעגל, משתעל מעט. הלגה הבינה שהוא מחכך בגרונו במחווה מוזרה.

"ובכן," הוא פתח בזהירות. באפלה הלגה הבחינה רק בתווי פניו ושיערו הכללים. "אני מבין שהקשבת לשיחתי עם אדון גריפינדור-"

"הקשבתי."

"ובכן..." הלגה מעולם לא ראתה את אוליבנדר כל כך לא בטוח בדבריו. חשש מעורב בהתרגשות בלתי נשלטת השתלט עליה. "אם כך, הוגוורטס עומדת להפוך למרכז עולם הקוסמים בקרוב... ו... היות ואני ראש המועצה, שתפקידה להנהיג את הקוסמים, ואת אחת מרביעיית הוגוורטס, שעומדת להפוך לחשובה כל כך בשבילנו..." הוא חיכך בגרונו שוב. "מה שאני מנסה להגיד זה שאני חושב שמוטב- אה- שנתחתן."

"מ-מה?" פלטה הלגה, המומה מהתפנית הפתאומית. פניה בערו בחום פנימי.

"אלה יהיו נישואים פיקטיביים לחלוטין, כמובן," מיהר אוליבנדר לומר, והלגה שמה לב שהוא מותח את אצבעותיו הארוכות בחשכה. "על מנת לחזק את הקשר בין המועצה להוגוורטס. בשביל להשרות על העם אווירת ביטחון."

הלגה הנהנה, עדיין לא מפנימה את שמתרחש. "ו... אבל מה אם... נו, תתאהב?"

"בך?" עניו של אוליבנדר התרוממו וננעצו בה לפתע. קרן אור תועה הבריקה עליהן לרגע, והן היו נוצצות מהרגיל.    

הלגה החלה לנבור בדשא במגפה, כפי שהייתה עושה כשהייתה לחוצה. "לא. ב-במישהי אחרת. ותרצה להתחתן איתה."

"הו, אני לא מאמין שזה יקרה," אמר אוליבנדר במן כבדות.

הלגה הנהנה קלות, למרות שלא ידעה האם הוא רואה אותה.

"ו..." הוא המשיך פתאום. "לאור המצב, בו הטוב ביותר יהיה אם נתחתן, לטובת העם... לאור המצב הזה אני מבקש לחזר אחריך."

כאן הלגה לא הצליחה לעצור חיוך. קודם חשה מבולבלת ומעט מאוכזבת, אבל גל האושר העיוור שהציף אותה כששמעה מילים אלה השכח ממנה הכל.

"לחזר אחרי?"

"כן, אה-"

הלגה סגרה את המרחק שהפריד ביניהם והוא השתתק. היא נגעה בידו הגדולה אך העדינה ורכנה אל שפתיו הקרות. הוא רכן אליה והם נפגשו בנשיקה עדינה שחתמה את בריתם לראשונה. היא חשה את ידו, שהייתה חמה למרות הקור, על פניה, נוגעת ברכות בשיערה. "אין צורך," היא לחשה, עדיין קרובה אליו מאד. "אני כבר שלך."

הפרק הקודם		הפרק הבא