אלים אדירים

האדמה התחילה לרעוד, ונצמדתי לאליזבת´. היא חיבקה אותי ביד אחת, ושנינו הסתכלנו בעיניים גדולות על ג´ין. רוד נראתה מאוד נחמדה, והיא בת פוסידון, כמו ג´ין בדיוק. רוד חייכה, ושמטה את היידים וסגרה אותן לאגרופים. ג´ין עשתה כמוה, והאדמה הפסיקה לרעוד בבת אחת. ילד בן תמותה הסתכל עלינו בפחד, ואז רץ בבכי לאמא שלו. חייכתי בהיסוס. "מגניב" אמרתי. ג´ין התנשפה. מיהרתי לתפוס אותה כשהיא קרסה לישיבה מעייפות. ´איפה ריינה,´ חשבתי. רוד חייכה, וגם אמפטריטה. "יש לך במה להשתפר, ג´ין בראון. אבל את מסוגלת" אמרה רוד. ג´ין הנהנה בעייפות, והתחילה לנחור עליי. אליזבת´ גיחכה, ועשיתי פרצוף והיא הפסיקה. שמתי את ג´ין על פיץ, שהתחיל להיות חסר סבלנת ולנופף בכנפיים שלו. עלינו עליו, ואמפטריטה נופפה בידה וגם רוד. "בהצלחה. ותזכרו, גם כשהכל יראה אבוד- תמיד יש תקווה כל עוד אלפיס בכד" אמרה. הנהנו, והחזקתי במושכות. ג´ין נמנמה ביני לבין אליזבת´.  כעבור שעה הפרתנון היה מולינו, וג´ין התעוררה ומצמצה. אליזבת´ הסתכלה עליו, וגם אני. הוא נראה הרבה פחות מרשים במציאות. הכל כמעט היה הרוס, וגם... היו שם מפלצות. בלעתי רוק. הסתכלתי אחורה על אליזבת´ וג´ין, והן הנהנו ונחתנו. התחלנו לעלות את העלייה לפרתנון כמו תיירים רגילים. היו מלא מדרגות, וכמעט החלקתי כמה פעמים. פיץ חיכה לנו למטה. התפללתי לאפולו שיעזור לנו. פריבויה הסתכלה על הים, והמרכבה הייתה לידה- חזקה ויפה, רתומה עם  עם לורד פגסוס בכבודו ובעצמו. בהינו מלמטה. ג´ין קמצה אגרופים, ואמרה כמה דברים לא יפים ביוונית עתיקה על פריבויה. אליזבת´ הסתכלה על הים. "אנחנו מול הים, נכון? אז למה פוסידון לא בא פשוט לקחת את המרכבה?" היא שאלה והצביעה על הים. "אני חושב שהאלים לא יכולים להתערב במסעות חיפושים של הילדים שלהם, וחוץ מזה, שמעת את כירון. קשה לפוסידון להתנייד ממקום למקום בלי המרכבה" אמרתי. היא עשתה פרצוף. חייכתי לעצמי. ג´ין בהתה בפריבויה. היו לידה אנשי נחש, הידרות, מה לא. בלעתי רוק באימה, והסתכלתי על השמש. ´אבא, אם אתה רוצה לעזור- זה הזמן´ חשבתי. אין תשובה. קלטתי שאנחנו פשוט עומדים במקום ולא עושים כלום, אז התחלתי להתקדם והבנות באו אחריי. עצרתי שוב, וגם הן עצרו. חייכתי לעצמי, וחזרתי ללכת שוב. פריבויה קלטה אותנו מתקרבים בסוף, וחייכה לעצמה. "הנה אתם, בדיוק בזמן." אמרה, ופגסוס צנף וניסה להמריא. ג´ין הסתכלה עליו ברחמים, אבל פגסוס נראה כבול בקסם ולא הצליח להמריא. "מה הוא אומר?" לחשתי לג´ין. היא בלעה רוק. "אם נתקרב נילכד גם," מלמלה. אליזבת´ החווירה. "אבל אנחנו חייבים להתקרב. אחרת בחיים לא נצליח להרוג אותם," לחשה. ג´ין משכה בכתפיים בחוסר אונים, ושתיהן הסתכלו עליי. עשיתי פרצוף. אני המנהיג, מה? בסדר. נשמתי נשימה עמוקה. אני לא אתן לפריבויה לעשות משהו לאחותי או לג´ין. אה, כן. ואולי גם ללורד פגסוס. הפכתי את הטיליון שלי לחרב עם שני להבים, והסתכלתי על השמש שהייתה בנדן. ´אם נתקרב נילכד´ המילים של ג´ין הדהדו לי בראש. לחצתי על השמש, וניסיתי ללכת קדימה. ניתקלתי בקיר בלתי נראה. חייכתי לעצמי. "תעמדו קרוב אליי" פקדתי עליהן, והן מצמצו ומיהרו לעמוד לידי. ג´ין נתנה לי יד, וחייכתי."אתה מוביל" אליזבת´ אמרה לי.  הסתכלתי על פריבויה, והתחלנו להתקדם. פריבויה צחקה צחוק מרושע. "שוטים שכמוכם. אם תנסו להתקרב, הקסם יכבול אותכם למקום ולא תוכלו לזוז- ממש כמו לורד פגסוס." והיא אמרה את השם ´לורד פגסוס´ בתיעוב. 

ג´ין רעדה מרוב כעס."את לא תכבלי אותנו" נהמה, שלפה את אנקלוסמוס וזינקה על פריבויה. היא הושיטה יד, וג´ין קפאה במקום ורק העיניים שלה זזו באימה. אליזבת´ גם זינקה, ומיד קפאה במקום. ראיתי לחרדתי שג´ין הופכת לפסל קרח, והתבלבלתי. אין כאן שלג. ואז האוויר הבליח, ואלה יצאה ממנו בחיוך ערמומי וקפוא. ´קיאונה´ חשבתי. אליזבת´ גם הפכה לקרח, אבל היא מיד הפשירה ותקפה את קיאונה. נזכרתי שאליזבת´ יכולה לעשות שיהיה לה גם חם וגם קר. בלעתי רוק כשאליזבת´ תקפה בחרב מזהב קיסרי, ואז ירתה חץ כסוף על מלכת השלג. היא הקפיאה אותה שוב, ואליזבת´ לא הפשירה הפעם. אני הייתי מוגן בזכות הבועה הבלתי נראית שהחרב שלי יצרה, ושלפתי את הקשת שלי, מחזיק ביד אחת בחרב. קלטתי שאי אפשר להילחם גם בחרב וגם בקשת, אז החזרתי בצער את הקשת למקום ואת החץ לאשפה. קיאונה חייכה אליי. "אין לכם סיכויי. אתם תישארו כאן לנצח" אמרה, והרגשתי שמתחיל להיות לי קר. הלב שלי קפא, והחרב שלי נפלה. ´לא,´ חשבתי. איך אליזבת´ עושה את זה? ואז דמיינתי שמש, שוקו חם, שמיכת פוך, כל דבר חם. התחלתי להפשיר, וקיאונה נדהמה. אני בעצמי נדהמתי.  ´איך עשיתי את זה?´ חשבתי מבולבל.´על לא דבר´ שמעתי קול בראש. אפולו. כמובן.  חייכתי, מרגיש הרבה יותר טוב. אם אפולו איתנו, יש לנו סיכויי. הרגשתי גם מלא כוח, מה שהיה מוזר. היה לי חם. זינקתי קדימה, וקיאונה ניסתה להקפיא אותי אבל מיד הפשרתי. הייתי לוהט כמעט כמו ליאו כשהוא עולה באש. קיאונה עשתה פרצוף ונסוגה לאחור. הצלפתי בחרב שלי במלכת השלג, והיא התחמקה וירתה עלי קוביית קרח. התחמקתי. אליזבת´ וג´ין עדיין היו קפואות. עצרתי לרגע, מתנשף.  פריבויה גיחכה אליי. "זהו חצויי? זה כל מה שאתה מסוגל?" שאלה, וקיאונה התחילה להקפיא אותי שוב. חשבתי על השמש, והפשרתי. הבעיה הייתה שזה עייף אותי מאוד, וקרסתי לישיבה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא