המפחידנים 1- דבש החכמים

״אני מצטער״ חזר שומטיגלום, הרוכב על הגמל ״אני לא יכול לוותר על הליכת הבוקר שלי, מצטער״
״כל כך פחדתי שפספסנו את הגמל״ נרעדה רייצ׳ל. במשך השעתיים האחרונות היו שלושת הבנות מוטלות על הקרקע החולית בצמא.
הן הגיעו חזרה לאי, וזואי הייתה אסירת תודה על משב הרוח הקריר שקידם את פניהן.
״תודה״ מריה הודתה למקסים השייט, כשהגיעו לסירות. הוא מסר לה בקבוק מים קרים והתיז על פניהם  הלוהטים של הבנות מעט מים מהאגם הגדול.
״אתן יכולות לישון״ הציע
״לא, זה בסדר״ אמרה זואי, שהרגישה דווקא רעננה יחסית. מריה ורייצ׳ל נרדמו תוך שניה, ראשן שעון על דופן הסירה.
״מה דעתך לזרוק אותן למים?״ הציע מקסים אחרי כמה שעות של הפלגה
״רעיון טוב!״ צחקקה זואי
כמה דקות אחר כך, זוג בנות נוטפות מים ורגוזות מעט הגיעו לאכול ארוחת צהריים חמה.
ההפלגה לקחה שוב כמה ימים, וזואי גילתה שמקסים שכר סירה גדולה יותר, ולכן היה למריה מקום עליה.
״לאן אתן ממשיכות מכאן?״ שאל מקסים הנדיב, אחרי שהוריד אותן במקום שבו היו.
״לבראוויץ׳״ קבעה זואי ״מבחני המחצית מתחילים מחר״
״אוה, נכון!״ נזכרה מריה ״מעניין מה יהיה לנו.״
הן הגיעו לבראוויץ׳ דיי מהר ורצו למשרד של הפרופסור ביר
״הצלחנו! סיימנו!״ התנשפה זואי והתמוטטה לתוך המשרד.
״איזה יופי!״ שמח הפרופסור ״אבל למה לא השארתן שם את מריה?  זה היה יכול להיות שימושי, לא כן?״
מריה האדימה ורייצ׳ל צחקקה ״אולי זה יכול לעורר כמה בעיות״ חייכה זואי
הוא ליטף את שפמו ״את רעה יותר משחשבתי, מריה״
מריה גלגלה עיניים בסתר
״אז״ אמר הפרופסור ״למדתן לבנות מגדל מקוביות?״
״לא, לא״ רייצ׳ל דפקה בגב ידה על מצחה ״דיברנו על המפלצת״
״אהה״ הוא הנהן ״למדתן להביס אותה?״
״כן״ מריה הייתה נרגשת
״לא מדבר איתך״ הזעיף ביר את פניו ״איתך אני ברוגז״
״כן״ זואי אמרה בעצמה
״אוהו, זה מצוין! עכשיו בואו נבנה מגדל מקוביות!״
״הפרופסור…״ מלמלה מריה ״אנחנו צריכות ללכת״
ביר חרץ לה לשון
״הפרופסור… אנחנו צריכות ללכת״ נאנקה זואי



למחרת היה המבחן הראשון. המבחן בבישול.
״כולם להירגע!״ ציווה הבוחן, מר ה. נודלס, בחור גבוה וממושקף עם יבלת ענק על האף. ״עליכם להכין ארוחת בוקר מלאה, שתגרום לזולל לתסכול, מבוכה או גועל. בהצלחה!״
מריה, שזה היה השיעור האהוב עליה, מייד הכינה קפה עם בטון בפנים, סוכריות מציצה שעשויות מירקות במקום פירות, שוקולד 100 אחוז ולימונדה קרה, העשויה ממי מלח עם צבע מאכל.
זואי הכינה גלידת קוטג׳ שנראית כמו וניל, כדורים לכאב גרון מעליה, בצורה שתיראה כמו סוכריות, ועוגה שעשויה מאבן בציפוי שוקולד.
״כמה את חושבת שקיבלת?״ שאלה מריה בעליצות
״נגלה בסוף שנה״ משכה זואי בכתפיה.
המבחן הבא היה בטכנולוגיה. הוא היה קצת משעמם. זואי בנתה מכונה מלחיצה, שתולשת לאנשים אפים ומחזירה אותם, ומריה בנתה זרוע מכנית מיוחדת לגניבת פיצות.
אחריו היה שיעור הסטוריה. זואי חשבה שהוא יהיה על חומר תיאורתי, אבל היא טעתה. כל אחד התחפש לדמות הסטורית אחרת, ואחרי שזואי במשך חצי שעה הייתה מייק השמן, נעשה לה כל כך חם עד שהיא הורידה את התחפושת.
״עכשיו המבחן בציף ציף!״ הכריז מר ה. נודלס. אבל אני מעדיף לא לתאר מה בדיוק היה שם, כדי שלא יעיפו אותי מהאתר. אני רק אגיד שהיו שם כמה מילים וקולות לא נעימים.
אחריו היה המבחן של השיעור ׳בדיחות קרש׳.
״איך אפשר לזרוק ביצה על רצפת בטון בלי לשבור אותה?״ שאל בצחוק ג׳רי, ילד מהשכבה שלהן, מבית עין הנמר.
כל הנוכחים התלחששו.
״רצפת בטון לא נשברת!״ קרא הנער בנפנוף מוגזם של ידיו ובצחוק פרוע, תוך שהוא מטה את ראשו הבלונדיני, עם כובע המצחייה ההפוך.
כולם בהו בו.
״כי-״ הוא ניסה להסביר בתוספת תנועות ידיים איטיות ״כי התכוונתי לרצפה, לא לביצה. כלומר, בהתחלה מי ששומע את הבדיחה חושב שאני מדבר על הביצה, ולמה היא לא נשברת. אז אחרי שאני מספר את הבדיחה, פתאום מבינים שהתכוונתי לרצפה! והרי רצפת בטון לא תשבר בגלל ביצה!״ הוא הסביר כל זאת בארשת רצינית על פניו. כולם התפוצצו מצחוק.
״שלום, זואי!״ הפרופסור ביר נראה מעט לחוץ. הוא מחה את מצחו המיוזע וביקש מזואי להתיישב.
״שלום לכולם! עכשיו המבחן ב׳בלאגן אמיתי׳. מה שתצטרכו לעשות זה להכנס לבית ספר של מוגלגים ולגרום לכולם להבריז!״ הכריז מר ה. נודלס.
כל התלמידים רצו אחרי האיש. גם זואי, אבל היא נעצרה אחרי כמה מטרים ורצה למאפייה לחטוף איזה קוראסון. מהמבחן לשיעור הברזות, ידעה זואי, חייבים להבריז.
אחר כך היא הסתכלה במפת המבחנים שלה וראתה שהמבחן במתיחות מתקיים בתל אביב, בלונא פארק בישראל.
״בואו לרכבת השדים!״ קרא מר ה. נודלס
כולם התקרבו. מתוך הרכבת החשוכה בתוך הביתן המוזר בקעו צרחות של ילדים תמימים ומסכנים. מריה כססה את ציפורניה. זואי הייתה מתוחה יותר ממסטיק שדבוק לרצפה ברחוב ואז איש דורך עליו ואז הוא נדבק לו לרגל. כלומר, היא הייתה ממש לחוצה.
״עליכם להפחיד את הילדים שם״ הציץ מר ה. נודלס בכמה ילדים שיצאו רועדים ובוכים ״הם לא פוחדים מספיק. עליכם למתוח אותם״
זואי נכנסה, יחד עם שאר התלמידים. היא עצמה עיניים בפחד ואז פקחה אותן באיטיות- ופרצה בצחוק.
כי כל מה שהיה ברכבת השדים, היו כמה בובות של זומבים וקצת אורות מוזרים בצורה של משהו שאולי היה אמור להיות שד.
״זה אמור להיות מפחיד?״ השתנקה מריה.
זואי התעופפה לעבר ילד קטן בן שלוש ועשתה לו פרצוף מאיים. היא לקחה את הסכין של אחת מבובות המפלצות והתקרבה אליו באיום.
הילד צרח ואמו התעלפה.
״אופס״ גיחכה מריה כשילד בן חמש נפל מתוך הקרון, מתנשם ומפחד.
ילדים צרחו, בכו, צעקו. אמהות ליטפו אותם, עיניהן מקובעות במפחידנים שסביבן. כל המהומה הזאת גרמה לאחראי לרוץ לתוך הביתן. הוא נעץ בזואי מבט.
״זה לא אמור להיות ככה!״ הוא צעק. הוא היה צעיר ובלונדיני ״כבר מזמן אסור לעשות דברים כאלו מפחידים! מי עשה׳תזה? מי???״
ילדי תורכיז צחקקו ויצאו.
במסגרת המבחן ל׳השיעור הזה מוזר יותר מסבתא על גלגלים עם עגבניות באזניים׳ הם עמדו ברחוב וזרקו דיו ומלפפונים על ראשיהם של אנשים אומללים.
בשיעור אני דביל, הם סתם… טוב
בשיעור איך לעצבן את החברים, הם מצאו את נקודות התורפה של החברים והוציאו מהם עצבים בכוח.
״מעניין איזה ציון נקבל״ אמרה מריה, אחרי שסוף סוף הסכימה לדבר עם זואי. אחרי המבחן האחרון היא ממש כעסה על זואי. זואי חשבה שהצליחה לעצבן את מריה כמו שצריך…
״מה נעשה עכשיו?״ שאלה זואי
מריה ידעה בדיוק למה היא מתכוונת.
״נראה לי שנשאר בבראוויץ׳ בחודשים הקרובים״ הרהרה ״ולקראת סוף השנה, אחרי שנתאמן יותר, נלך להוגוורטס להציל את הדבש. הוא אמור להשמד בחופש הגדול״
״בסדר״ הסכימה זואי ״נלך בסוף השנה"

הפרק הקודם		הפרק הבא