אלבוס דמבלדור

פרק 18

אלבוס פקח את עיניו במקום חשוך, הוא קם על רגליו, ולמרבה ההפתעה, הוא ריחף! קורק עמד מולו.
"אלבוס, אני מצטער! היא הכריחה אותי!" אמר קורק.
"מי הכריח אותך? למה אתה מצטער?" אמר לו אלבוס בקול תקיף, הוא לא מוותר הפעם.
קורק התקרב אליו. "אני מצטער... על זה." קורק שלח את ידו למצחו של אלבוס ונגע בו. כאב נוראי התפשט בגופו. אלבוס צרח, אך קולו לא נשמע, כאילו נבלע בחשכה ששררה במקום. קורק הזיל דמעה מעינו.
הכרתו של אלבוס התטשטשה... עוד פעם... אלבוס עבר על פני מראות שונים. אברפורת' צורח... אריאנה מתפרצת... אימם שוכבת ללא תנועה על מזרן עלוב.... אלבוס צרח שנית. הוא פקח את עיניו וראה שהוא צרח לתוך המסדרון השומם. פרופסור רנקורן, המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, פתח את דלת כיתתו וראה את אלבוס צורח כאחוז דיבוק.
"אלבוס... אלבוס! תפסיק לצעוק!" אמר לו רנקורן.
אלבוס השתק ופקח את עיניו.
"קורק!" המילה הראשונה שנפלטה מפיו.
קורק הגיע בריצה, הוא הסתכל על אלבוס בעצב, במבט שאומר כמה-חבל-שהוא-לא-יודע.
"מר דמבלדור, אני ממליץ שתלך למיטתך, קורק לא כאן." אמר הפרופסור.
"זה לא יכול להיות! הוא בדיוק ש..." אלבוס הצביע לעבר המקום שקורק עמד בו לפני רגע, אך כעט, קורק לא עמד שם.
"מר דמבלדור! אם לא תלך למיטתך מיד, אוריד לגריפינדור נקודות!" אמר רנקורן.
"נו אלבוס? החלטת להשתגע כמו אבא שלך?" אמר אלבריק, שיצא כעת מהכיתה.
"מר מאלפוי! אם כבר אז תעשה משהו מועיל לשם שינוי, תקרא לפרופסור מהוניר!" נזף בו רנקורן. פניו של אלבריק האדימו, והוא רץ במעלה המסדרון. ליז יצאה מהכיתה.
"פרופסור רנקורן, אני אקח אותו למועדון." התנדבה ליז.
"אכן כן."
ליז הרימה את אלבוס על רגליו. "בוא" לחשה לתוך אוזנו.
ליז הלכה איתו על למועדון, כשהגיעו, התמונה של האישה השמנה אמרה "נו, נו! יש לנו כמה מבריזים!"
"את לא רואה שהוא נפצע?" ליז כמעט וצעקה עליה.
"סליחה באמת שאני סקרנית, אבל אני עדיין צריכה סיסמא!" אמרה לה האישה בעלבון.
"גודריק גריפינדור. מרוצה?"
האישה השמנה הסתובבה על צירה ללא מילים.
ליז הושיבה את אלבוס על אחת הכורסאות.
"פה יהיה לך נעים ונוח." אמרה ליז.
"אני די בטוח שפרופסור רנקורן אמר להביא אותי למיטה..." אמר אלבוס בקול חלוש.
"אני יודעת... אבל אני לא יכולה להגיע לשם, נכון?" אמרה ליז בשקט.
"זה בסדר, אני יכול להגיע לב..." מילותיו של אלבוס נקטעו כי שפתיה של ליז נגעו בשלו. ליז נישקה אותו! רק את זה הוא רצה משנתו השלישית! אבל למה זה הרגיש שגוי? למה הוא הרגיש שהוא כבר לא מאוהב בה? האם הנשיקה הייתה רק מטרה? אלבוס נרתע לאחור.
"מה קרה?" שאלה ליז.
"אני לא... לא..." אלבוס גימגם. כמו מטומטם! עדיף שכבר ישר יאשפזו אותך בקדוש מנגו! חשב אלבוס לעצמו.
"אני... כדאי שאלך..." אמרה ליז.
ליז נפנתה לאחור וברחה.
הוא סירב עכשיו לבחורה! למה הוא סירב לבחורה? ועוד לאחת שהוא אהב רב השנים שהוא חי?
"מטומטם! מטומטם! מטומטם!" אמר אלבוס לעצמו. אך אותה מחשבה הטרידה אותו שוב ושוב. למה עכשיו? אם היא שמה לב מקודם, למה רק עכשיו?

תגוווובוותתתתת

הפרק הקודם		הפרק הבא